יש לי המון ספרים חדשים הממתינים לי על המדף, אבל החלטתי לחזור ולקרוא את הספר הזה, שהרשים אותי עמוקות כשקראתי אותו באסופת סיפורים שזכו בהוגו ו/או בנאבולה (הוא זכה בשניהם) האם נשאר רלוונטי?
בני אדם מיישבים עולם אחר, שתושביו הם דמויי אדם קטנים, המכוסים בפרווה ירוקה, שיש להם שפה אבל אין להם שלטון מרכזי. אין להם גם אלימות או "קידמה" ומכשירים. לכן - הם כמעט בעלי חיים ומותר לאדם להשתמש בהם לצרכיו, לא? רוב בני האדם מתייחסים לכל מה שחי על העולם החדש כאל מטרד או צעצוע - לפי העניין. תרבותם העשירה של ילידי העולם אינה מוכרת או מובנת לבני האדם, הם מנצלים אותם ככוח עבודה חינם בתנאי עבדות, הורסים את עולמם - כי היער מפריע לגידולים חקלאיים. קבוצת המתיישבים כוללת בני אדם מכל הסוגים חלקם כובשים אכזריים, חלקם לא נותנים את הדעת למעשיהם וגם אנתרופולוג המנסה ללמוד את הילידים, ומנסה להפעיל את השפעתו הדלה כדי להפסיק את ההתעללות, בתוצאות אפסיות.
מדע בדיוני עוסק תמיד בדילמות אנושיות. הסיפור הבידיוני מאפשר לסופר לבדוק חלק מההתנהגות האנושית, ומדרך הטבע ההתנהגות הזו היא הנושא היחיד עליו סופרים יודעים לכתוב. אורסולה לה גווין כותבת סיפורים המשרתים בחינה מעמיקה של פילוסופיה ומוסר. והיא אומרת:
* בני האדם נוטים לאלימות וסכסוכים, וחייבים מקור סמכות (כמו מדינה או צבא) שירסן את הסכסוכים ויפנה את התוקפנות כלפי גורם מוסכם.
* המרחק בין כוונות לביצוע רב מאד.
* מרגע שנושא הובא למודעות אין אפשרות לחזור לתמימות.
שום דבר שלא ידענו קודם, נכון? אבל מנוסח כל כך יפה והסיפור כה מרתק! עד כה זה הספר הטוב ביותר שלה שקראתי, והזמן שחלף לא הקהה את המסרים. מקומו בין הספרים שאקח לאי בודד מובטח.
*

















