עבר זמן רב מאז קראתי את "מלחמת האדם הזקן" שקדם לספר הזה. "קדם" כי זה הסדר בו הסופר כתב אותם, לא כהמשך סיפורי. אני זוכרת שבספר ההוא הופתעתי והתפעלתי מהרעיון - לתת לזקנים גוף חדש במקום זה שכבר לא עובד ולעשות שימוש מיחזורי באלה שאבד עליהם הכלח - למטרה שימושית כמו מלחמה. בספר הזה כבר לא הופתעתי - ידעתי מהן בריגדות הרפאים כך שהתפניתי לקרוא אותו בלי "ההפרעה" שמהווה הפתעה, בה אתה מנסה לדמיין את ההשלכות הנובעות מהמצב המפתיע.
בני אדם מתחרים עם חיזרים למינהם על כוכבים המתאימים לחיים שכולם רוצים להתנחל בהם, והסכסוכים נובעים מהרצון של כל גזע להשיג הכי הרבה מקום וליישב הכי הרבה מושבות. יש צורך למצוא מתנחלים שיסכימו לחיות במקום חדש ולהשיג מספיק חיילים שישמרו על אותם מתנחלים. את שני הדברים משיגים באמצעות שטיפת מוח וקידמה טכנולוגית: בני האדם למדו להעביר "תודעה" ולגדל לה גוף מאנשים שמתו, ואלה הם "בריגדות הרפאים" שמהוים את חיילי הכוחות המיוחדים בצבא הגנת המושבות. המתנחלים - המעוניינים לשפר את מצבם - מגיעים מעולמות חלשים.
הספר הוא ספר הרפתקאות מדע בדיוני - כלומר מאוכלס בהמון "אקשן", מלחמות בין כולם לכולם, מזימות וחיזרים. אבל מתוך הסיפור שהוא מעניין אבל לא מחדש מבצבצות הדילמות וסקאלזי כיוון גבוה: מהי תודעה? ומתי מרגישים בחסרונה? ומה יהיה גזע שאין לו תודעה מוכן לעשות על מנת להשיגה? והאם אפשרי יהיה לגדל במעבדה בני אדם משוכפלים שיהיו זהים האחד לשני, או שבכל מקרה "האישיות" תהפוך את נושאה לשונה?
הספר נחמד ונעים לקריאה - כנראה רק לחובבי מד"ב. נהניתי ממנו למדי עם זה שתוך הקריאה חשבתי שהסופר ברא עולם חדש לגמרי, ועדיין חייזרים דומים ליצורים שאנחנו מכירים מכדור הארץ - רמשים, דבורים או תרנגולות...מסתבר שאת הפחדים שלנו אנחנו אוהבים ידועים ומוכרים...

















