“זה דבר מאוד מטומטם לעשות, לקרוא ספר המשך לפני שקראת את הספר הראשון, אבל לאהתחייבתי לעשות רק דברים חכמים בחיים. מה גם שלא הבנתי את זה כשלקחתי את הספר לידיים, ואחרי שכבר התחלתי זה לא היה נראה חשוב במיוחד שזה ספר המשך ולא הראשון. ממילא בספרי מדע בידיוני חלק מהדברים לא ברורים ממש בהתחלה והם הולכים ומתבהרים בהמשך.

וכה יצא שקראתי באותו השבוע שני ספרים שונים מאוד זה מזה ובכל זאת שניהם עוסקים בתודעה, בזיכרון, בקשר בין תודעה וזיכרון, ובהשפעה המצטברת שיש לניסיון על התודעה ועל אישיותו של האדם. ובקצרה: האם האדם הוא הגוף, או שמא הגוף הוא קליפה שלתוכה יוצקים תודעה. ובכן, במקרה הזה לא מדובר על אדם ההולך ושוכח ומתפורר לחלקים במהלך ההזדקנות שלו, כי זה מד"ב ויש אפשרויות להעביר תודעות מגוף לגוף אחר. בריגדות הרפאים הם חיילים בצבא שנוצרים מהמרקם הגנטי של אנשים מתים, יחד עם תוספות משודרגות שנותנות להם סוג של טלפטיה או חיבורי מוח משותפים. כך הם נולדים בגוף בוגר ומקבלים אימון והכשרה מהיר, ופועלים בצורה משותפת.

אל תוך אחת מהבריגדות האלה נולד חייל מיוחד, שמו ג'ארד דיראק ובמוח שלו נמצא גם מוח של צ'ארלס באוטין, בן אנוש שבגד בגזע האנושי. דיראק לומד להכיר את באוטין ולהבין את המניעים שלו, ואז מנסה להילחם בו, כלומר בעצמו, ולהציל את האנושות. נשמע מסובך? אז יותר.

המון רעיונות שיש בהרבה ספרי מד"ב אחרים, סקאלזי מעתיק בלי בושה וגם אומר את זה במפורש בסוף הספר, אבל לי לא ממש אכפת. עיקר המחשבה תוך כדי הקריאה היתה על משמעותו של גיל, מה ניסיון עושה ומה זיכרון יוצר אצל האדם. נחמד למי שמחבב.”

“המשך פחות זוהר למלחמת האדם הזקן, עדיין מסקרן ונחמד מומלץ”

“לכתוב ספר מדע בדיוני צריך להיות אחד הדברים היותר מהנים שיש. אתה יכול להמציא דברים הזויים ומוזרים מבלי להתחשב בנכון או לא, יכול או לא יכול להיות, הגיוני או מופרך. כל מה שצריך זה לעגן את הבדייה במילים מספיק חזקות. דוגמא? בבקשה-
"היכולת לנוע בזמן ומרחב איננה מחייבת אותך בטכנולוגיה מיוחדת. מאחר ומשכפל המיימדים יכול לברור את החתימה ההיפודנטאלית שלך ולעבדה לאנרגיה סובייקטולוגית, אתה נמצא במספר מיימדים בו בזמן." נשמע הגיוני?
אז איך זה קשור לבריגדת הרפאים? לא קשור, אבל ממש רציתי להגיד את זה.
ולעיניינו, אחלה ספר. אני לא בטוח אם הוא טוב יותר או פחות ממלחמת האדם הזקן, הראשון בסדרה, או יותר נכון הקודם לו- כי הספר הוא לא המשך ישיר של הקודם אלא יותר ספר נוסף מאותו עולם עם דמויות והקשרים, אבל הוא ממש טוב. כל כך טוב שהצלחתי לקרוא אותו בשלושה ימים כשבבית ילד בן שנה עם חום. (לא לדאוג, זה לא בא על חשבונו אלא על חשבון שעות השינה שלי. שוב.)
אבל בטוח אצתרך לקרוא אותו שוב בכדי להבין מספר עיניינים.
בעייה קטנה אחת- לפעמים הספר נכנס ליותר מידי דילמות אטיות פילוסופיות שמעט מטרחנות את המוח, אבל לחפרן ידוע כמוני זה לא מפריע בכלל.
שווה”

“עבר זמן רב מאז קראתי את "מלחמת האדם הזקן" שקדם לספר הזה. "קדם" כי זה הסדר בו הסופר כתב אותם, לא כהמשך סיפורי. אני זוכרת שבספר ההוא הופתעתי והתפעלתי מהרעיון - לתת לזקנים גוף חדש במקום זה שכבר לא עובד ולעשות שימוש מיחזורי באלה שאבד עליהם הכלח - למטרה שימושית כמו מלחמה. בספר הזה כבר לא הופתעתי - ידעתי מהן בריגדות הרפאים כך שהתפניתי לקרוא אותו בלי "ההפרעה" שמהווה הפתעה, בה אתה מנסה לדמיין את ההשלכות הנובעות מהמצב המפתיע.

בני אדם מתחרים עם חיזרים למינהם על כוכבים המתאימים לחיים שכולם רוצים להתנחל בהם, והסכסוכים נובעים מהרצון של כל גזע להשיג הכי הרבה מקום וליישב הכי הרבה מושבות. יש צורך למצוא מתנחלים שיסכימו לחיות במקום חדש ולהשיג מספיק חיילים שישמרו על אותם מתנחלים. את שני הדברים משיגים באמצעות שטיפת מוח וקידמה טכנולוגית: בני האדם למדו להעביר "תודעה" ולגדל לה גוף מאנשים שמתו, ואלה הם "בריגדות הרפאים" שמהוים את חיילי הכוחות המיוחדים בצבא הגנת המושבות. המתנחלים - המעוניינים לשפר את מצבם - מגיעים מעולמות חלשים.

הספר הוא ספר הרפתקאות מדע בדיוני - כלומר מאוכלס בהמון "אקשן", מלחמות בין כולם לכולם, מזימות וחיזרים. אבל מתוך הסיפור שהוא מעניין אבל לא מחדש מבצבצות הדילמות וסקאלזי כיוון גבוה: מהי תודעה? ומתי מרגישים בחסרונה? ומה יהיה גזע שאין לו תודעה מוכן לעשות על מנת להשיגה? והאם אפשרי יהיה לגדל במעבדה בני אדם משוכפלים שיהיו זהים האחד לשני, או שבכל מקרה "האישיות" תהפוך את נושאה לשונה?

הספר נחמד ונעים לקריאה - כנראה רק לחובבי מד"ב. נהניתי ממנו למדי עם זה שתוך הקריאה חשבתי שהסופר ברא עולם חדש לגמרי, ועדיין חייזרים דומים ליצורים שאנחנו מכירים מכדור הארץ - רמשים, דבורים או תרנגולות...מסתבר שאת הפחדים שלנו אנחנו אוהבים ידועים ומוכרים...”