הסיפור נפתח בצורה הדרמטית ביותר האפשרית: המספר מוצא את עצמו שעות ספורות אחרי שהכיר את מרתה, שבעלה נמצא בנסיעה, אחרי ארוחת הערב והשכבת בנה בן השנתיים (סוף סוף!) לישון, במיטה עם מרתה. אבל מרתה מספיקה רק להתפשט חלקית ונופחת את נשמתה, ועל המספר להתמודד עם המצב החריג. זה, אגב, אינו ספויילר. הסיפור הזה פותח את הספר. נשמע מבטיח, לא? אז זהו, שלא.
כל הספר הוא סיפורו - ובעיקר מחשבותיו - של המספר. הוא כתוב בטכניקה של "זרם התודעה" וכולל הרבה (מאד) מחשבות של המספר, התרחשויות עמוסות פרטים, סטיות, וחזרה לסיפור. נראה כי הסופר לא הסכים לוותר על שום הגיג ושום ארוע, חשוב כשולי, כאילו אם כל הפרטים יופיעו בסיפור, נוכל להבין את נפש הגיבור. התוצאה היא פטפטנות בלתי פוסקת והתשת הקורא (אני). שמו של הספר לקוח מציטוט של ריצ'ארד השלישי: "מחר בקרב חשוב עלי, פול על חרבך הקהה..." ציטוט החוזר בספר מדי פעם, ללא סיבה שמצאתי, למעט הגברת הדרמטיות. הספר כתוב היטב, מתורגם כנראה היטב, לא משעמם, אבל לא הצלחתי להתעניין בגיבורים, להבין אותם או אפילו להרגיש כלפיהם משהו. סיימתי את הספר במאמץ רב.
חוויאר מריאס הוא סופר ספרדי עטור פרסים. הוא נחשב לסופר הספרדי הבולט ביותר היום, עם מספר ספרים שתורגמו גם לעברית. זה ספרו הראשון שקראתי. אני ממש לא אהבתי - אבל לפי הביקורות יש הרבה מתפעלים. לשיקולכם.

















