ביקורת ספרותית על מחר בקרב חשוב עלי מאת חוויאר מריאס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 ביולי, 2011
ע"י מיליו


ריצ'רד השלישי, אחד מגיבוריו המיוסרים של שייקספיר, חצב את דרכו אל המלוכה דרך רציחתם של יריבים וקרובים כאחד. באחת המערכות, לילה לפני קרב גורלי, רבים מקורבנותיו מופיעים בחלומו, כולם מנסחים וריאציות על קללה שקיללה אותו אשתו לאחר שאיחלה לו ששנתו תהיה טרופה ורדופת רוחות- "מחר בקרב חשוב עלי, פול על חרבך הקהה, תתייאש ותמות". כותרת הספר הלקוחה משייקספיר חוזרת ומהדהדת הרבה פעמים במהלך הקריאה. מיקרי זה לא. גם ברור ומובן זה לא. טוב – לא לגמרי.
ב- "מחר בקרב חשוב עלי" מריאס חוקר את נפש דמותו הראשית, ויקטור, חדור האשמה והמוטרד, לאחר שאישה שהוא בקושי מכיר ושלביתה הגיע כדי לבלות במיטתה מרגישה רע ולהפתעתו – שובקת חיים תוך כמה שעות. היסטרי ורדוף תחושת אשם שמא יכול היה לעשות יותר על מנת להצילה הוא מסתפק בהכנת ארוחת בוקר לתינוק שלה ומסתלק מהזירה מבלי שהודיע על מותה, לא לפני שלקח איתו את הקלטת מהמשיבון שלה.

הפתיחה הזו לא מובילה לקו עלילתי מתבקש שמבוסס על החשדתו ברצח. הו לא, מריאס הוא סופר יומרני מאוד, לטוב ולרע, והנקודה הזו זוכה להתעלמות בולטת, כאילו הוא אומר לנו – מותחנים תחפשו אצל מישהו אחר, אצלי זו אופרה אחרת. יחד עם זאת, הפתיחה הדרמטית פועלת, והספר מקבל מאיתנו במהירות את מירב תשומת הלב. מי שירצה לקרוא את הספר הזה יהיה חייב לשמור על הערנות הגבוהה לכל אורכו.

בקו העלילה הראשי ויקטור מתחקה אחר משפחת הנפטרת עד לעימות הבלתי נמנע עם בעלה, בלתי נמנע כי זה מה שמבטיחים לנו בכריכה האחורית. לאורך הספר הקשר בין החיים למתים מטריד את ויקטור אך ככל שמתקדמים, ונפגשים עם שתי עלילות המשנה (המוזרות כל אחת בדרכה) מבינים שמה שהוא באמת מדבר עליו אלה שאלות של זהות וקשרים בין זהויות– זהות המתים כפי שהיא שורדת בעיני החיים, זהותה החדשה של אשתו שממנה נפרד מספר שנים קודם לכן (ועברה בתקופה קצרה מטמורפוזה שלא תאמן). מלך ספרד בכבודו ובעצמו , באחת מעלילות המשנה, מחפש זהות באמצעות ויקטור. דיברנו על המקצוע של ויקטור כבר? אז ויקטור הוא כותב. לא בדיוק סופר- סופר צללים. גם לא סופר צללים רגיל, אלא סופר צללים של סופר צללים אחר (אצל מריאס זה נשמע אפילו הגיוני), כלומר הוא צל של צל, זהות להשאלה.
הסוף, כמו הפתיחה, גם הוא נלקח מעולם המותחנים – מפתיע ולא צפוי. ברוח הספר כמובן, שום דבר מטורף, אלא כמו חתיכה מספיק משוגעת שכשהיא זו שסוגרת את הפאזל פתאום נוצרת תמונה אחרת מזו שחשבנו שקיימת על העטיפה.

זה ספר קשה, ולאו דווקא בגלל כתיבה לא קריאה. אמנם סגנונו - זרם התודעה - בדרך כלל לא ידידותי למשתמש, אך הספר הזה זורם מאוד (עם מעט הפרעות, כמו הסוגריים האלה, כמו כמה מאמרים מוסגרים שמריאס היהיר לא מתאפק מלהוסיף אותם רק כדי לשעשע את עצמו) שיהיה קשה להניח אותו מהיד. הוא קשה בגלל שהוא תובעני, בגלל שהוא נכתב על ידי גאון מעצבן שלמרות שנדמה שהוא רק כמה צעדים לפנינו – לא שמנו לב שהוא כבר בהקפה השלישית כשאנחנו עוד לא סיימנו את הראשונה, וכשהוא מאט מספיק שנתקרב – זה רק כדי שתנועתו תעיף אבק שימסך את ראייתנו כדי שנפספס מה באמת מתרחש, מיהו ויקטור באמת.
אז למה בכל זאת 5 כוכבים? כי למרות שיש כאן משמעויות שאני לא בטוח שאני רואה או מבין נכון- ציטוט מספר אחר מתמצת את זה הכי טוב – "אילו רק היה אפשר שקוראים ימחאו כפיים וסופרים ישתחוו".
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
ומיד הוספתי לרשימה שלי...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ