ביקורת ספרותית על מחר בקרב חשוב עלי מאת חוויאר מריאס
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 3 באוקטובר, 2017
ע"י סוריקטה


הוא קצת הזכיר לי שיחות טלפון מסויימות עם אמא שלי, כשאני מתקשרת לשאול לאן צריך להגיע.
"במורשה את נצמדת למסלול הימני..."
"אמא, לא צריך. תני לי כתובת. אני אגיע."
"הנצח 2. תישארי על המסלול הזה אחרי הפנייה כי את מיד תצטרכי..."
"אמא, זה בסדר, יש לי ווייז. אני אגיע."
"אה. על כל פנים, את ממשיכה עד הרמזור ופונה ימינה..."
"אמא, ההיא מהווייז יודעת את הדרך. אל תדאגי, היא תסביר לי."
"..."

זה נמשך. לפעמים יותר, לפעמים פחות. היא יודעת שיש לי ווייז. גם לה יש ואם אני הייתי מנסה להסביר לה באותו האופן היא בטח היתה כועסת קצת או נעלבת קצת, כי למה שהיא לא תדע להגיע לבד. ויחד עם זה, עד היום, בכל פעם שהיא נוסעת איתי לבקעה היא טורחת קצת לפני כל פנייה להזכיר לי לאן צריך לפנות.

הסיפור מצויין. יש לך סטוץ, אצלה בבית. הבעל בנסיעת עסקים ויש שם רק תינוק בן שנתיים והיא. אתה מגיע לשם, אוכל ארוחת ערב, מחכה שהתינוק יירדם ונכנס איתה למיטה. ואז היא מתה. מה עושים? שאלה (אלא אם כן אין לך בעיה להשאיר ילד בן שנתיים עם גופה לכמה ימים, אתה לא יודע כמה, עד שהבעל יחזור).

הבעיה עם הסיפור המצויין זה שהוא הולך לאיבוד בתוך בליל מחשבות שלא רק מתערבל סביבך אלא ממש מטביע אותך בתוכו, וגם אם באופן כללי הן מוצאות חן בעיניך, היית יכולה להסתדר עם פחות, הרבה פחות, ואת בטח לא זקוקה לשבע עשרה דוגמאות שונות ומפורטות כדי לצייר לפנייך כל מחשבה ומחשבה, בטח שתיים היו מספיקות, אפילו שלוש, אבל כשזה ממשיך וממשיך וממשיך את עלולה להרגיש שמישהו בחר להעניש אותך ואת צריכה להחליט אם מגיע לך העונש הזה או שאת פשוט תפסיקי אותו ודי.

לצערי, התחילתי לקרוא אותו ביום כיפור, קצת אחרי שהאתר נפל וידעתי רק מה גלסנר חשב עליו. אחרת בטח הייתי קוראת מה yaelhar חשבה ומוותרת, כי אמא אמנם יש לי אחת אבל ספרים יש הרבה, אז פרשתי אחרי 130 עמודים מתוך 329 אפשריים.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, yaelhar. נרגעתי.
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
פואנטה (וגם סוריקטה)
על השאלה שלך לא תקבלי תשובה בספר הזה, גם אם תהיה לך סבלנות לקרוא עד הסוף.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, פואנטה. מסתבר שיש אנשים עם סבלנות הרבה יותר גדולה, או פשוט עם טעם אחר.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, בר. באמת חבל.
פואנטה℗ (לפני שנה ו-8 חודשים)
חייכת אותי. מאוד.
אם את, עם כל הסבלנות שלך לספרים, פרשת אחרי שליש, הוא באמת צריך להיות בלתי נסבל.
(רק הייתי רוצה לדעת ממה היא מתה, וזהו.)
בר (לפני שנה ו-8 חודשים)
סוריקטה, ביקורת מקסימה
נשמע שלעלילה יש פוטנציאל טוב להיות מסקרנת וסוחפת
חבל...
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, חני. יופי שזכית.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, מושמוש. חג שמח.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, רחלי. תודה רבה, מחשבות. זה עדיין נוח לי, עם הטעויות.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, yaelhar. באמת התפלאתי.
סוריקטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה, הכוורן. לי אין בעיה איתו. לפעמים מסכימה, לפעמים לא.
חני (לפני שנה ו-8 חודשים)
אמא באמת יש אחת. גם אצלי חשבתי לנטוש אך המשכתי וזכיתי.
מוזר שספרים מסויימים מגיעים אלינו ברגעים מסויימים.
מושמוש (לפני שנה ו-8 חודשים)
תודה רבה על הביקורת!
לי יש גם הרבה חיוב להגיד על הביקורות של גלסנר. לא הפעם. כתב שזו יצירת מופת. אז לא לדעתי.
לא רק ההרחבות, גם הסיפור עצמו לטעמי כושל ומזויף - (סליחה ספוילר) היא מתה על ההתחלה. הסופר כ"כ להוט להיפטר ממנה כדי לנצל את הסחורה שהוא מפיק מהמוות הזריז.
אז מההתחלה נראה לי מומצא בכישרון בינוני למדי וגם בחוסר שליטה. חג שמח שיהיה! (עם ספרים כאלה זה מתבקש לאזן במשהו חיובי..).
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
גם אני לא מחובבי גלסנר. כן אני יכול להעיד על טעויות ווייז ולא פעם אחת.
רחלי (live) (לפני שנה ו-8 חודשים)
אהבתי את הביקורת שלך.
yaelhar (לפני שנה ו-8 חודשים)
מסכימה לכל מילה. גם אני הייתי צריכה לפרוש.
הכוורן (לפני שנה ו-8 חודשים)
אני לא אוהב את אריק גלסנר , לא כמבקר ולא כסופר .





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ