איך אנחנו מעריכים ספר שאנחנו קוראים? מה גורם לנו להרגיש שהספר מעולה? הסיפור? הכתיבה? החיבור ביננו לבין הספר?
מבחינתי הספר צריך לגעת לי במקום רגשי ולהפוך את הקריאה לחוויה. יש ספרים שאני מתפעלת מהכתיבה, מיפי הרעיון, אבל אני נשארת מנותקת. ולפעמים יש ספרים שמצליחים לגעת בי, ואין לזה שום קשר להנאה.
הספר נכתב על ידי סופרת איטלקיה. לא בכל ספר יש משמעות למין הסופר, בספר הזה יש. הסיפור הוא פשוט: אב שהוא כירורג בכיר יושב מחוץ לחדר ניתוח בבית החולים שלו, חדר בו מנותחת בתו היחידה שנפגעה בתאונה קשה. ועושה מה שכולנו עושים בזמן שקורה לנו אסון: חושב על חייו, מנסה להבין את ההגיון למה שקורה, מרגיש אשמה על בחירות שבחר, ומציע לגורל מה שיקר לו, רק שיציל את מי שיקר לו...ומספר סיפור טעון על קשר שהוא ניהל לפני 15 שנה מחוץ לנישואיו, שגבה מחיר יקר מהמעורבים.
קשה לי לומר שנהניתי מקריאת הספר. יש בו חלקים שממש היתה לי בחילה כשקראתי אותם. אבל הספר לא איפשר לי להפסיק לקרוא אותו, ואני עדיין חושבת עליו לפעמים. הסופרת מעלה בו נושאים שאנחנו מתלבטים בהם: כמו מהי זוגיות? האם כמו כולם במערב נשאף לבן הזוג "המתאים" מבחינת מעמד, השכלה, יופי או אולי זו שגיאה? ומשיכה מינית - האם היא "סתם משיכה" או מה שעומד מאחריה הוא עמוק וחזק מכל "צריך" ו"כדאי"? ואיזו הפרה של איזו התחייבות תחשב לבגידה?
הספר בעל עוצמה רבה, מחייב את הקורא לחשוב על נושאים שלא תמיד הוא רוצה לחשוב עליהם. ממליצה על קריאתו לאנשים לא רומנטיים, בעלי קיבה לא רגישה מדי.


















