איך אנחנו מעריכים ספר שאנחנו קוראים? מה גורם לנו להרגיש שהספר מעולה? הסיפור? הכתיבה? החיבור ביננו לבין הספר?
מבחינתי הספר צריך לגעת לי במקום רגשי ולהפוך את הקריאה לחוויה. יש ספרים שאני מתפעלת מהכתיבה, מיפי הרעיון, אבל אני נשארת מנותקת. ולפעמים יש ספרים שמצליחים לגעת בי, ואין לזה שום קשר להנאה.

הספר נכתב על ידי סופרת איטלקיה. לא בכל ספר יש משמעות למין הסופר, בספר הזה יש. הסיפור הוא פשוט: אב שהוא כירורג בכיר יושב מחוץ לחדר ניתוח בבית החולים שלו, חדר בו מנותחת בתו היחידה שנפגעה בתאונה קשה. ועושה מה שכולנו עושים בזמן שקורה לנו אסון: חושב על חייו, מנסה להבין את ההגיון למה שקורה, מרגיש אשמה על בחירות שבחר, ומציע לגורל מה שיקר לו, רק שיציל את מי שיקר לו...ומספר סיפור טעון על קשר שהוא ניהל לפני 15 שנה מחוץ לנישואיו, שגבה מחיר יקר מהמעורבים.

קשה לי לומר שנהניתי מקריאת הספר. יש בו חלקים שממש היתה לי בחילה כשקראתי אותם. אבל הספר לא איפשר לי להפסיק לקרוא אותו, ואני עדיין חושבת עליו לפעמים. הסופרת מעלה בו נושאים שאנחנו מתלבטים בהם: כמו מהי זוגיות? האם כמו כולם במערב נשאף לבן הזוג "המתאים" מבחינת מעמד, השכלה, יופי או אולי זו שגיאה? ומשיכה מינית - האם היא "סתם משיכה" או מה שעומד מאחריה הוא עמוק וחזק מכל "צריך" ו"כדאי"? ואיזו הפרה של איזו התחייבות תחשב לבגידה?

הספר בעל עוצמה רבה, מחייב את הקורא לחשוב על נושאים שלא תמיד הוא רוצה לחשוב עליהם. ממליצה על קריאתו לאנשים לא רומנטיים, בעלי קיבה לא רגישה מדי.

וואו, ספר מרתק, שלוקח את הקורא למסע מרתק.
רופא כירורג עושה חשבון נפש ומספר לבתו את זיכרונותיו המרים בעודה מוטלת על שולחן הניתוחים לאחר תאונה קשה, שעשתה עם הקטנוע שלה.
פציעתה קשה, מוחה מדמם, והסיכוי שתיוותר בחיים מתגמד מרגע לרגע.
אביה בטוח שמעשיו הנוראיים הובילו לטרגדיה של בתו ומנסה להסביר לה ולנו, הקוראים, את השתלשלות העניינים, ומדוע העונש גסיסתה המהירה של ילדתו, מגיע לו.
וכמו בניתוח post-mortem וכמו כירוג טוב עם איזמל מנתחים חד כתער הוא מנתח את חייו, ושרשרת האירועים שהובילו אותו עד לרגע זה.
הוא אנוכי, קר מחשבה ומהיר החלטה, לוקח את משפחתו כמובנת מאליה ולא חס על אנשים שמתחת למעמדו.
אפשר בקלות לשנוא אותו, אך קשה שלא להעריך את כנותו, ולהבין את מעשיו. כמו כן, מתחזקת ההבנה לעד כמה מעורער יכול להיות השיפוט שלנו לגבי אנשים ומצבים.
אף אדם אינו חסין לכאב שבאהבה, ומי שאינו מתנסה בה, לא באמת חי.
הרופא הנפסד מספר לנו כיצד התאהב במישהי, שהייתה היפוכו הגמור, והוא מדבר עליה במין שאט נפש ובעליבות, וחרף המילים הקשות והתיאורים הדוחים,אנו מצליחים להבין, מה מצא בה, וכיצד הלך שבי אחריה, עד הסוף המר.
השילוב בין תיאור הרגשות החמים, והניתוח הקר לעיתים גורם לצמרמורות, ואף מחליש את מערכת ההגנה של הקורא.
ובנוסף מעלה קושיות, שאין להן פתרונות מיידים והרבה חומר למחשבה על הבחירות שלנו בחיים.
שילוב של תובנות פסיכולוגיות חסרות רחמים, של אדם, המתבונן בחייו,
יחד עם מטאפורות יפיפיות כמו "הצליעה של הנפש" ו"היא הייתה הארקה שלי".
בלתי נשכח!

אני עוד לא קראתי ספר כזה מיוחד ,יוצא דופן.
ולא שיגרתי.
הספר כתוב בסגנון יפה תיאורי רגשות מעולים.

אנג'לה ביתם של עיתונאית וכירורג בכיר ,בת 15 עוברת תאונת דרכים.מובהלת לבית חולים של אביה במצב אנוש פגיעת ראש קשה.

אמה נמצאת בחול ואביה מקבלת את הידיעה מפי עמית למיקצוע.
"הישארי כאן ילדה שלנו אל תזוזי" מבקש האב טימוטיאו מביתו.שתי המילים "אל תזוזי " מופיעים בספר מספר פעמים והן קשורות לרגשות.

האב מחליט להתוודות אל ביתו חסר ההכרה, על רומן שהיה לו לפני 15 שנה.לפני שהיא נולדה וכשנולדה ניגמר הכל.
מוזר....אולי קל לו יותר כעת כשביתו לא בהכרה והוא מלא רגשי אשמה.
הוא מדבר אליה עד הניתוח ,בניתוח ,ולאחריו.
מוריד עול מליבו ומבקש סליחה מאנג'לה.

אומרים שצריך לדבר אל חולה מחוסר הכרה או בתרדמת.אני היתי בקומה 3 ימים בטיפןל נמרץ
נשימתי לפני כ 3 שנים ואמרו לביתי "תידברי איתה", והיא אמרה "מה אגיד לה היא לא שומעת אותי" הרופים אמרו שכן אני שומעת.

זה מזכיר לי גם את הסרט "דבר אליה" סרט ספרדי מעולה.

בחזרה לספר.טימוטיאו חי חיי שיגרה כמקובל לרופאים.לפי כליי החברה כמו שכתוב. הכל כלפי חוץ.יום אחד נחנק ומחליט לשבור את המיסגרת ומתחיל רומן עם איטליה {שם של הבחורה},ההפך הגמור מאשתו.אשה הכי פשוטה,ללא מעמד חברתי,חיה בדירה זנוחה.מתאהב בה דווקה בגלל סיבות אלו.

כשאנג'לה נולדה למרות שהוא אמר שהיא העוגן שלו בעולם הזה לא נתן לה מספיק תשומת לב לכן כעת מרגיש רגשי אשמה.

באיטליה מצא בה הכל בלי שהבין מדוע.היא היתה הלב שפעם בתוכו.
הוא מבקש מביתו הבנה והעיקר סליחה.
"האם היית בוחרת בי לאב לו ידעת באיזה הלך הקבלתי את פניך? אינני חושב שהיתי ראוי לך."

לאיטליה קרה אסון ,והרופא מבקש מימנה שלא תיקח את אנג'לה עימה כעונש.

הרופא מרגיש כל הספר שמענישים אותו על הבגידה ועל שאיבד ילד......

אנג'לה ניצלה והיא תבריא.היא שומעת את אביה כי היא פוקחת את עיניה וזה אולי סימן שהיא סלחה לאביה.....

ספר מיוחד קשה ומומלץ.

קראתי אותו בנשימה אחת והוא הצליח כל כך לרגש אותי עד שממש בכיתי בסוף.. ואין הרבה ספרים שהגרמו לי להרגיש ככה.

אדה נכנסה לחדר של הפרופסור מתנשפת ,
הפרופסור מהנהן ואומר כן אני מקשיב:
יש נערה אצלנו למטה ....... מצאתי את היומן שלה........שם המשפחה שלך רשום עליו פרופסור!!!!!!!
איך קוראים לבתך היא ממשיכה???????
אנגלה נשף ורץ במורד המדרגות לטיפול נמרץ.
בן רגע הרגיש הפרופסור כמו אבק מהלך , אב לכל האבות, אב אומלל
מרוסק מכאב, פיו יבש אינו מסוגל לעקל , כן זואת אנגלה בתו.
הפרופסור יושב ליד אנגלה בתו ואומר אנגלה אני מבקש להגיע אלייך דרך מבוא הצינורות שבתוכו את שרועה ,כדי לספר לך על האישה הזואת.
וכך מתחיל הספר.
אב פרופסור בכיר בבית החולים מחליט לספר לביתו על האישה שהוא אהב דווקא במצב הקריטי שהיא נמצאת בו.
הפרופסור מספר לביתו איך הייתה לו מאהבת בזמן שאשתו היתה הירה באנגלה.
ספר חזק עמוק יש בו המון פרטים,מערכת יחסים מוזרה בינו ובין המאהבת שלו,,,,,,
הייתי להוטה לסיים את הספר על מנת להגיע לסוף.

יש משהו דחוס מדי בספר הזה – התיאורים הדביקים (ולא מקיטש, אלא מלכלוך...) של הדמות הנשית קיצוניים מדי לטעמי, באופן שהקשה עלי ליצור הזדהות או לכל הפחות הבנה כלפי מניעיו של הרופא המכובד, הוא המספר בספר. אמנם סיימתי את הקריאה בו אבל הגעתי למסקנה שאין סיכוי שאחזור לקרוא בו ולכן העברתי אותו הלאה. מסוג הספרים שממש לא חובה לקרוא ולטעמי, אף מיותר, לאור ריבוי הספרים הטובים שמחכים על המדפים.

ספר מעצבן למרות שהוא כתוב טוב.לא התחברתי ואף הרגיז אותי הסיפור עם המאהבת והבגידה.קשה לי להבין ולהביע חמלה לגברים שבוגדים!

ספר חזק!
אחרי שנטשתי אותו בעמוד 70 לערך והוא נשאר על המדף ללא התיחסות כשנתיים, חזרתי אליו בעקבות המלצה מחברה וסיימתי אותו תוך יומיים.
מה שגרם לי לסלוד מהספר הפך אח"כ לחמלה גדולה והמון רגש.
מומלץ בחום!!

ספר מעולה !
סיפורו של רופא כירורג, הקרוע בין חיו הנוחים והמבטיחים לבין אהבה מקרית שנכנסה לחיו ושואבת אותו אליה.
סיפור טרגי ומרגש.
מרגרט מצאנטיני כותבת בכשרון רב, בצורה ברורה וחדה.
הספר סוחף וקשה להניח אותו מהיד.
מומלץ בחום.