לאחרונה יש די הרבה ספרים שלגיבוריהם יש בעיות נפשיות - מהפרעות קטנות וחמודות, עד מחלת נפש ממש. נראה כאילו מאז גילינו את הפסיכיאטריה ובעיקר מאז הפסקנו להתבייש, בעיות נפשיות הן הבון טון של המאה ה 21 כמו "היסטריה והתעלפויות" שחוו גיבורות הספרות במאות ה - 18 וה - 19.
הגיבורה בספר הזה היא צעירה שהשתחררה מבית חולים פסיכיאטרי, מועסקת כעיתונאית במסגרת "עבודה יזומה" שניתנת לה כצדקה, וסובלת מהפרעה נפשית שאפשר, במאמץ להסתירה. האוירה בספר נעה בין אווירת מותחן לבין אוירה מטרידה של אימה.
מצד אחד זה ספר מתח: יש קורבנות, יש רוצח, תהליך חקירה והכל קורה במסגרת פסטורלית לכאורה של עיירה אמריקאית טיפוסית (כלומר - יש בה "שמנה וסולתה", עשירים, קאנטרי קלאב, מעורבות הורים בחינוך, והמון רכילות על העבר...)
מהצד השני הספר עוסק בפסיכולוגיה ופילוסופיה - ביכולת "המופרע" לעבור לצד של "הנורמליות", בנכונות "הנורמאליים" לקבל את "המופרע" (כל עוד מופרעותו אינה ניכרת לעיין) ובהשפעת החוויות בילדות על הבוגר.
הספר היה מעניין בעיני. אני חושבת שהסופרת העלתה שאלות אמיתיות שצריכות להטריד אותנו - "מופרעים" כ"נורמאליים". ועדיין אני מרגישה לא כל כך נוח בגלל הגיוס המאסיבי של הפרעות נפשיות כקישוט לסיפורים.


















