לני, ילדה בת 13 נודדת עם הוריה עד אלסקה הרחוקה, כי אביה שהיה שבוי בוייטנאם, מבקש מזור לנפשו.
אבל באלסקה הנידחת חמישה מכל אלף תושבים הולכים לאיבוד כל שנה. פשוט נעלמים.
ורוב החולמים...הם בדר"כ לא מחזיקים מעמד אחרי החורף הראשון.
באלסקה לא משנה מה היית לפני שהגעת. חשוב למה אתה הופך בטבע הפראי.
כי כשהחורף מגיע , זה לא דומה לשום חורף שראיתם אי פעם.
אתם צריכים לדעת איך לשרוד. אנשים מתו מהטעויות הכי קטנות.
ואבא הוא אינו רגיל, השדים בתוכו מתעוררים לעיתים קרובות,
"כל הזמן אבא לימד את לני כמה מסוכן העולם בחוץ. אבל האמת היא שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתוך ביתה".
לני הרגישה את הפחד של אימה, ואת הבושה שהייתה אחותו התאומה והאילמת של הפחד.
וכשאבא כעס הוא שתק. לא הוציא הגה. זה היה אמור להיות עדיף על צעקות, אבל לא היה.
צעקות היו כמו פצצה בפינת החדר. ראית אותה, ראית את הפתיל בוער,
ידעת מתי היא תתפוצץ ויכולת לרוץ לתפוס מחסה.
שתיקה הייתה כמו רוצח שמסתובב לך בבית בלילה עם אקדח.
לני ואימה קורה(23) מנסות לשמור אחת על השנייה, באלסקה במקום של הלבד הגדול,
שם הקשיים והבדידות משנים את כל עולמן.
הן מצליחות איכשהו לתמרן בין ההתקפים השונים של אבא ארנט,
עד שמגיע זמן שאי אפשר יותר.....והבלתי נמנע קורה.
הסופרת נוגעת בנפשו של אדם, באהבה גדולה שהיא הרסנית,
ובנזק שנגרם לאדם שהיה שבוי מלחמה. היא שמה דגש כיצד אנשים לומדים מי הם באמת, ולא מי שהם חולמים להיות,
אך בעיקר מה אנשים מוכנים לעשות כדי לשרוד. מומלץ❗
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
