האישה שברחה מאושוויץ / <mark>אלי מידווד</mark>

השבוע צוין יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובחרתי לקרוא ספר אשר חושף את אומץ ליבם של אלו אשר חוו את השואה על בשרם ונאבקו ממש עד הרגע האחרון על חירותם. הסופרת <mark>אלי מידווד</mark> חוזרת אלינו עם רומן אשר עלילתו דמיונית, אבל הוא מבוסס על אירועים שקרו ודמויות אמיתיות. בספר אנו נחשפים לסיפורה של מלה צימטבאום אשר נלקחה לאושוויץ בשל יהדותה ובזכות היותה דוברת שפות רבות, הפכה למתורגמני

״הכנרת מאושוויץ״-<mark>אלי מידווד</mark>

הוצאת מטר
389 דף

״להסתגל או להיכחד״

סיפור מבוסס על חייה של אלזה רוזה, כנרת מחוננת שהיתה האחיינית של המלחין גוסטב מאהלר, המנצחת על תזמורת הנשים באושוויץ.
אלו חייה.
לקח לי יותר מדי ימים לקרוא את הספר. הוא קשה מנשוא על ״היכולות״ של הנאצים כלפי יהודים. את כל החוסר אונים של היהודים-משפחות מול הארס של הנאצים שהמילה היחידה השגורה בפיהם במוחם, זה שנאה ליהודים, איך?

אלמה רוזה הצעירה, כנרת מחוננת, נתפסה ע"י הנאצים ונשלחה עם עשרות נשים בתוך קרון בקר למחנה הריכוז.
בזכות כשרונה היא נמצאת בתזמורת הנשים המשתייכות ל"<mark>אלי</mark>טה" של המחנה.
הם היו בני המזל שלא נאלצו לגלח ראשים, לצאת לעבודת פרך, ולחשוש מפני הסלקציות המפחידות.
הכינור הוא ידידה הנאמן ביותר, והיא יודעת שבכוח המוזיקה תוכל להעניק
לנשים האבודות חירות לרגעים ספורים יקרים מפז, כדי שתוכל למות מאושרת.

לא נשאר לה