• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

מאת אילת שמיר

הביקורת של michalus

תמונה של michalus
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

מאת אילת שמיר

הביקורת של michalus

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של michalus
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2022
סדרה:ספריה לעם #851
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אסתו'ש
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנה

“בספריה הקודמים של הסופרת איילת שמיר טרם הכרתי , ובעקבות ספרה אפריקה בלוז כעת מסוקרנת לקרוא גם”

5/5
ביקורות על אפריקה בלוז
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שעות•2 דקות קריאה

הילדה הקטנה בת 4 וחבריה הטובים ביותר הם: דינגו הכלב הגדול והסובלני אותו היא אוהבת יותר מהכול,
בובי הקוף שאוהב לפצח בוטנים, והצב הענקי יוסי שאוהב לזלול חסה וכרוב.
הילדה מתגוררת עם הוריה בכפר באתיופיה, לשם הגיעו בעקבות בקשה של הקיסר מנספחות ישראל להדריך בי"ס לפיקוד.
הבית שהם מקבלים ישן, הכפר מוזנח, ולוקח זמן להסתגל למקום.

בשביל אביה המקום הוא ריפוי. הוא עבר לא מעט במלחמה האחרונה בישראל, ולהגיע לשם עם חבריו בשליחות צה"ל, זה בדיוק מה שהיה צריך.
אבל החיים במדינה החמה לא קלים, גם שם יש סערות צבאיות ופוליטיות,
והשמועות על מרד בקיסר, יותר מדי שמועות, וחשש שגם המשלחת הצבאית מישראל עלולה להסתבך אם זה יקרה, ולא יצאו משם בזמן.

במקביל אשתו סובלת "שש שנים הם ביחד, והיא הרי ליוותה את הכול מקרוב; את ההסתבכות, את העקשנות התמימה שלו,
את סירובו העיקש להכיר בעובדות. על בשרה הרגישה, הבליגה על הטעויות שלו, ספגה בשקט את התוצאות, בלעה את הכול בחירוק שיניים.
הרי אחרת לא היו מגיעים לחור הזה ונתקעים בו ככה לשלוש שנים יחד עם כל חבורת הזרים הגולים והקצינים האתיופים."
ברקע גם הילדה הקטנה קולטת בין לבין את המשברים, את המנטליות והתרבות הקשה של אפריקה, וכל אחד מהם משלם מחיר.

רק אחרי חמישה עשורים אותה ילדה כותבת את הספר של זיכרונות ילדותה הרחוקים באתיופיה של סוף שנות ה-60,
משתמשת בריחות ובמראות שחוותה, ומעבדת אותם לסיפור מרתק ולדרמה משפחתית הלקוחה מתוך חייה.
מומלץ.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בר
בר
תמונה של מורי
מורי
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של עמיחי
עמיחי
4קוראים|גיל ממוצע50|25%נשים

על המבקרת

תמונה של michalus

michalus

ותיקה
חברה מזה 5 שנים
137 ביקורות•1,178 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של michalus
michalus
ותיקה
חברה באתר מזה 5 שנים
ביקורות137
לייקים שקיבלה1,178
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית25מתח ריגול והרפתקאות13

דיון על הביקורת

2 תגובות
בר
בר•לפני דקה

נשמע מסקרן.

אני ניסיתי רק את "המיטה שאתה מציע בעצמך" שלה ופחות התחברתי.
מורי
מורי•לפני שעה

ניסיתי אחר שלה, אפילו שניים. לא קריאים.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של michalus

יש לך הכול

יש לך הכול

דפנה לוסטיג

דפנה נולדה לאב פצוע מלחמה נכה ולאימא שהייתה אחות.
האב מאוד דומיננטי בחייה ומגיל צעיר היא יודעת שהוא שונה מאבות אחרים.
מהמותניים ומטה הוא לא מרגיש דבר, הוא יכול להניח על הרגליים ספר או אבטיח או קילו גחלים בוערות, זה לא משנה.
הוא לא ירגיש לא את זה ולא את זה. כשדפנה הייתה בגיל חמש, היא לקחה סיכה דקה,
התגנבה מתחת לכיסא הגלגלים, דקרה לאבא את הרגל. והוא כלל לא הגיב, אז היא החזירה את המחט למקומה.
הספרון הוא למעשה ממואר, ספר זיכרונות אישי המספר על חייה החל מגיל 10 ועד לגיל 43.
הילדות המפנקת בכפר שמריהו, הכסף שמעולם לא היווה מכשול,
ההתבגרות ההוללת של נערה מתבגרת, והקשיים הקיימים גם במשפחה שיש לך הכול.

לדפנה יש שתי אחיות והקשר ביניהן טוב, הן יכולות להחליט לנסוע לפריז בפסח,
או לעשות גיחה ללונדון, ובעצם לעשות ככל העולה על רוחן, כי התקציב אינו מוגבל. וההורים שניהם פתוחים ולא מגבילים.
אבל עדיין קיים סוד המתגלה לקראת סופו של הספר, מה שמייצר את העניין לכתיבתו של יומן הזיכרונות.

סיימתי את הספר בזכות מס' עמודיו המצומצם (168 עמ), וכנראה שלא הייתי מסיימת אם היה עבה יותר.
בעיניי הספר סביר, לא יותר.
אני חושבת שלכל אדם יש סיפור!! וכל אחד סוחב איתו מסכת חיים.
אבל החיים הרבה יותר קלים, כשאפשר לעשות את כל מה שרוצים.
כשאפשר לנסוע, לרכוש, ללכת לאנשי מקצוע לטיפול, ולהיות פחות טרוד בענייני כספים.
דפנה זכתה במשפחה נהדרת.

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•michalus
הכנרת מאושוויץ

הכנרת מאושוויץ

אלי מידווד

אלמה רוזה הצעירה, כנרת מחוננת, נתפסה ע"י הנאצים ונשלחה עם עשרות נשים בתוך קרון בקר למחנה הריכוז.
בזכות כשרונה היא נמצאת בתזמורת הנשים המשתייכות ל"אליטה" של המחנה.
הם היו בני המזל שלא נאלצו לגלח ראשים, לצאת לעבודת פרך, ולחשוש מפני הסלקציות המפחידות.
הכינור הוא ידידה הנאמן ביותר, והיא יודעת שבכוח המוזיקה תוכל להעניק
לנשים האבודות חירות לרגעים ספורים יקרים מפז, כדי שתוכל למות מאושרת.

לא נשאר לה כלום, המילה 'משפחה' מזמן איבדה את משמעותה המקורית.
הטירוף רק צבר כוח, והזוועות אינם ניתנים לעיכול.
אלמה המוכשרת אינה יכולה לסבול את לובשי המדים, שעד אתמול היו מגדלי חזירים,
ולראותם מתעללים בכל האסירים החכמים והמלומדים שלא היו נמצאים במקום הארור הזה,
לולא אותו פיהרר מטורף שהכריז שהשתייכות לגזע היהודי הפכה לפשע נגד האנושות שדינו מוות.

היא יודעת שהנאצים משתעשעים מהיכולת שלהם ללכוד פרפר נדיר כמוה כדי לצרפו לאוסף המזוויע שלהם.
היא רואה את כל רוחות הרפאים שהיו בעבר עורכי דין, רופאים נודעים, עובדי ציבור, מרצים ובנקאים חזקים,
וחושבת מי היה מעלה בדעתו שמישהו בכלל ייגע בהם....
ואיך תוך יום אחד אדם הופך לאפס בגלל פקודות של איזה מטורף.
המחנה כולו היה בית עלמין חסר גבולות, ורק עקב טעות כלשהי, חלק עדיין היו בחיים....

הסופרת אינה חוסכת בתיאורים קשים. קשים מדי.
קראתי המון ספרות על השואה, צפיתי בסרטים ותיעוד, ביקרתי ביד ושם,
ועדיין....היה לי קשה להכיל את התיאורים של שלדים, ומחלות, וניסויים אכזריים בבני אדם,
ורוע, רוע מזוקק של יצורים שאינם בני אנוש!
אז בעמוד 79 סגרתי את הספר.

לפני חודש•
★★★★★
•michalus
המפתח

המפתח

קתרין יוז

"החוק לבתי משוגעים מחוזיים שנחקק ב-1845 בניו יורק, חייב את המחוזות לספק מוסדות מתאימים לתושבים "הלא שפויים".
בעקבות החוק נבנו כ-120 בתי משוגעים, ובהם הוחזקו יותר ממאה אלף בני אדם.
אחת מתוך שלוש משפחות הכניסה לאשפוז כפוי את אחד מבני המשפחה, רק מפני שהתנהגותו לא התיישבה עם הציפיות החברתיות".

איימי נערה בת 19, מאושפזת כנגד רצונה ע"י אביה.
אלן בת גילה של איימי היא אחות מתלמדת באמברגייט 'הבית הגדול' שסיפורי אימים הילכו סביבו.
אלן מגיעה לעבוד במקום המפחיד, וכבר ביומה הראשון היא צריכה לקבל את פניה הכעוסות של איימי שאביה נטש אותה.

רבים מהמאושפזים לא היו אמורים להיכנס מלכתחילה למקום הנורא הזה,
אבל בשנות החמישים לא הייתה סבלנות לכאלה שאינם מתיישרים עם כללי החברה,
וכל מי ששקע בדיכאון, או הביע דעות חריגות, אושפז בכפייה.
איימי לאט לאט מתחילה לקלוט לאיזה מקום נקלעה, והיא מנסה ככל יכולתה להיחלץ משם.
היא מבינה שכל הטיפולים שמקבלים המאושפזים במשך השנים - נזעי חשמל(המעביר זרם חשמלי למוח),
שוק אינסולין(הזרקת אינסולין הגורם לפרכוסים), קוקטייל תרופות,
כל אלה נועדו לשלוט במטופל, להקהות לו את החושים, ולהפוך אותו לאדם שאינו מסוגל לחשוב בעצמו.

החיים במקום קשים, האיסורים רבים, אין טיפה של פרטיות, יש המון מריבות,
ורק מעצם הקריאה לא נתפס כיצד התעללו באנשים..
הסופרת משלבת בספר עבר והווה. היא עוברת משנת 1956 לשנת 2006
ועוד דמויות נכנסות לספר המרתק המבוסס על סיפור אמיתי.
מומלץ. ספר חזק וחשוב.

לפני חודש•
★★★★★
•michalus
תא 21

תא 21

אנדרס רוסלנד

שתי נשים צעירות, אפילו נערות, נופלות לתוך מלכודת של הבטחה לעתיד טוב במדינת הרווחה שבדיה.
הן לא יודעות שהמסע לעבר התקווה יוביל אותן למקום ולמצב הכי גרוע בחייהן הקצרים.
לידיה ואלנה הופכות לשפחות מין בתוך דירה סגורה הרוויה באלימות קשה ופוגענית.
התקווה נמוגה, עד שמקרה קיצון מוציא אותן מאותו מקום ומשם הסיפור רק מסתבך...

הרבה דמויות מעורבות בספר ברמה שבקושי הצלחתי לעקוב אחרי השמות הרבים, וכל פעם חזרתי אחורה כדי לקשר שם לדמות.
באיזשהו שלב גם ראיתי סתירות בכתיבה של הסופרים (ולמה שני סופרים צריכים לכתוב את הספר?!)
כמו למשל סיטואציה בה לידיה חבולה קשות עד שבקושי יכולה לזוז, ומספר דפים קדימה היא "חולפת בריצה".
לסיכום משהו לא הסתדר לי בכל ההתרחשויות, אז בהגיעי לעמ' 189 מיציתי.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•michalus
הלביאות מטהראן

הלביאות מטהראן

מרג'אן כמאלי

אלי והומא שתי חברות ילדות, מוצאות אחת אצל השנייה את הנפש התאומה כבר מגיל צעיר.
הן מבטיחות זו לזו לשמור על החברות יקרת הערך שלהן ומחליפות ביניהן מתנות שינציחו את ההבטחה.
המעמד ביניהן שונה, וכשאלי חוזרת לחייה הבטוחים יותר, היא שוכחת מההבטחה.
"השרשרת הוסרה בשלב כלשהו בכיתה ז', שלוש שנים לאחר שקיבלתי אותה לראשונה.
הרגשתי הבזק של אשמה על כך שהפרתי את ההבטחה שלי להומא שאענוד אותה תמיד.
אבל היינו ילדות כשהבטחתי את ההבטחה הזאת. הנחתי שהיא כבר מזמן שכחה מקיומי.
שכנעתי את עצמי שטיפשי לקיים הבטחה ילדותית כל כך".

החיים באיראן רוויי מהפכות. באוגוסט 1953 מתקיימת הפיכה של ראש ממשלה דמוקרטי, שחיזקה את כוחו של השאה.
בינואר 1979 גם השאה נאלץ לעזוב, ומתנגדיו חוגגים ברחובות טהראן. ההנהגה האיסלאמית משתלטת על המדינה.
הומא היא הלביאה מטהראן שלאורך כל חייה נלחמה למען דמוקרטיה לבני ארצה.

בתוך כל הכאוס החברות בין השתיים יודעת עליות ומורדות,
לכל אחת מהן יש דעות והשקפות שונות, וכשאייתוללה חומייני משתלט על המשטר, שתיהן מבינות שהפסידו.
הסופרת מתארת את כל מערך היחסים בין החברות, את המלחמות הפנימיות בתוך איראן, את שוחרי הדמוקרטיה מול הקיצונים הפנאטים,
ובעיקר את זעקתן של הנשים האיראניות החזקות והדעתניות שדורשות את הזכויות המגיעות להן.
מומלץ.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•michalus
הנערה מהדואר

הנערה מהדואר

סטפן (שטפן) צווייג

כריסטינה רווקה בת 28, עברה בחייה עשור של כאב וצער שחדר לתוך משפחתה והפך אותה לקודרת ופסימית.
בעבר הייתה חייכנית אך כעת היא מנסה להיזכר איך זה בכלל כששמחים? היא נחרדת לגלות שכבר אינה זוכרת,
כמו שפה זרה שלמדה בילדותה ובינתיים שכחה ואין היא יודעת אלא שידעה אותה לפנים.

חייה מתנהלים ברוטינה חדגונית, היא עובדת כפקידת דואר בכפר נידח, אין ריגושים בחייה, אין עלם שיסעיר את רגשותיה,
והכול מתנהל עפ"י חוקים נוקשים של משטר אימתני (שנת 1926). כל סטייה קטנה מדאיגה אותה
"עוד מאז המלחמה כוסס בעצביה הפחד שהוחדר בה, פחד חסר שחר ואף על פי כן איתן,
מפני הפרה ולו של תקנה אחת ממאה אלף התקנות. הרי כולם היו אז אשמים תמיד בעבירה על חוק כלשהו".

ואז מתקבל מברק❗ הדודה שמעולם לא פגשה מזמינה אותה לנופש חלומי בשוויץ... שם מתגלה לה עולם חדש.
סופסוף רשאית כריסיטינה לפשוט מעליה את החולצה השנואה כמו קליפה מלוכלכת בתא המדידה
ולאחסן את העוני שהביאה עימה בקופסת קרטון, סמוי מהעין.
היא משתהה לנוכח הפלא החדש שמביא איתו שפע, בלי הפחד הנצחי מפני ה"יקר מדי", וחייה הופכים למסעירים ומרגשים.

כריסטינה פתאום מרגישה יפה, היא חיה בעולם של אגדות שבו מילוי המשאלות מקדים את הבעת המשאלות עצמן. ותוהה איך אפשר לא להיות כאן מאושרת!!
אך חלום סופו להתנפץ, וזאת היא מגלה כשדודתה קוטעת את חופשתה ושולחת אותה חזרה לעומק הייאוש.
המעבר הזה שובר אותה. היא מבינה שאותה עלמה שהייתה כבר אינה קיימת, היא גוועת בתוכה, ושום דבר כבר לא יוכל לחזור ולהיות כפי שהיה..
מומלץ.

* הספר נמצא בעיזבונו של צווייג ופורסם כמעט ארבעה עשורים לאחר מותו, בשנת 1982.

* לספר נעשה עיבוד בימתי, והוא מגיע לתיאטרון הבימה בבכורה עולמית.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•michalus
סמל ראשון

סמל ראשון

אשר קרביץ

מההתרשמות שלי סמל ראשון יאיר(מוסטפא) רבינוביץ' מעט מסוכסך עם עצמו.
מחד- הוא צלף ביחידת המסתערבים "דובדבן" שמטרתה לוחמה בטרור,
מאידך- הוא נזהר ומעדיף 'לא להרוג'. גם החבר שלו אמיר חושב שהם מנוצלים ע"י מנהיגים ציניים,
שאיכפת להם שהחיילים יחזרו בחיים מהפעילות המבצעית רק בשביל שכוח ההרתעה של צה"ל לא ייפגע.
ויותר מזה, מבחינתו שרים בממשלה ישנים טוב כשנהרגים אצלנו אזרחים,
כי כך קיימת להם הלגיטימציה להגביר אגרסיביות צבאית.

סמל רבינוביץ' הוא טיפוס סקרן שאוהב להרחיב השכלה, הוא יודע המון דברים,
כמו למשל שקריית שמונה נקראת על שם טרומפלדור ושבעת חבריו שהגנו בעוז על תל-חי וסביבותיה.
הוא רוצה להיות חייל טוב, הוא נהנה מהמעמד של צלף מוכשר,
אבל המוסר מייסר אותו. ואין הלימה בין הלב לראש.

במה שקשור לפן הרומנטי, הוא בוסרי לחלוטין, וקשר אקראי עם בחורה באוטובוס מקבל אצלו משקל רציני.
עושה רושם שהספר הזה נועד לספק לו מקום לומר אני לוחם, אבל בחור טוב.
אל תדונו אותי. לא חבריי ולא אוייבי.

אני לא אהבתי כל כך את הסגנון. יותר נכון לא התחברתי.
אז בעמוד 69 סגרתי את הספר.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•michalus
הלבד הגדול

הלבד הגדול

כריסטין האנה

לני, ילדה בת 13 נודדת עם הוריה עד אלסקה הרחוקה, כי אביה שהיה שבוי בוייטנאם, מבקש מזור לנפשו.
אבל באלסקה הנידחת חמישה מכל אלף תושבים הולכים לאיבוד כל שנה. פשוט נעלמים.
ורוב החולמים...הם בדר"כ לא מחזיקים מעמד אחרי החורף הראשון.
באלסקה לא משנה מה היית לפני שהגעת. חשוב למה אתה הופך בטבע הפראי.
כי כשהחורף מגיע , זה לא דומה לשום חורף שראיתם אי פעם.
אתם צריכים לדעת איך לשרוד. אנשים מתו מהטעויות הכי קטנות.

ואבא הוא אינו רגיל, השדים בתוכו מתעוררים לעיתים קרובות,
"כל הזמן אבא לימד את לני כמה מסוכן העולם בחוץ. אבל האמת היא שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתוך ביתה".
לני הרגישה את הפחד של אימה, ואת הבושה שהייתה אחותו התאומה והאילמת של הפחד.
וכשאבא כעס הוא שתק. לא הוציא הגה. זה היה אמור להיות עדיף על צעקות, אבל לא היה.
צעקות היו כמו פצצה בפינת החדר. ראית אותה, ראית את הפתיל בוער,
ידעת מתי היא תתפוצץ ויכולת לרוץ לתפוס מחסה.
שתיקה הייתה כמו רוצח שמסתובב לך בבית בלילה עם אקדח.

לני ואימה קורה(23) מנסות לשמור אחת על השנייה, באלסקה במקום של הלבד הגדול,
שם הקשיים והבדידות משנים את כל עולמן.
הן מצליחות איכשהו לתמרן בין ההתקפים השונים של אבא ארנט,
עד שמגיע זמן שאי אפשר יותר.....והבלתי נמנע קורה.

הסופרת נוגעת בנפשו של אדם, באהבה גדולה שהיא הרסנית,
ובנזק שנגרם לאדם שהיה שבוי מלחמה. היא שמה דגש כיצד אנשים לומדים מי הם באמת, ולא מי שהם חולמים להיות,
אך בעיקר מה אנשים מוכנים לעשות כדי לשרוד. מומלץ❗

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•michalus
המדריך לרצח לילדות טובות

המדריך לרצח לילדות טובות

הולי ג'קסון

פיפה, תלמידת תיכון בת 17 , לוקחת על עצמה כפרוייקט גמר בית ספרי
לחקור את רציחתה והיעלמה של התלמידה אנדי בל, 5 שנים קודם.
כל העיירה "יודעת" שהרוצח הוא סאל סינג שנטל את חייו בעקבות הפרשה.
אבל גופתה של אנדי לא נמצאה, והנתונים ברשת מעידים כי:
"80% מהנעדרים מאותרים במהלך 24 השעות הראשונות.
97% מאותרים בשבוע הראשון. 99% מהתיקים נסגרים בשנה הראשונה.
כך שנשאר 1%.
1% מהאנשים הנעדרים אינם נמצאים לעולם.
אבל צריך להביא בחשבון נתון נוסף: רק 0.25% מתיקי הנעדרים מסתיימים בהכרזה על מוות."

תיק הנעדרים של אנדי בל נסגר מנהלתית לפני שנים,
ורק ראיות או כיווני חקירה חדשים יצליחו לפתוח אותו מחדש.
פיפה המשוכנעת בחפותו של סאל, יוצרת קשר עם אחיו ראווי.
יחדיו הם נכנסים למבוך של חקירות, בדיקות ומעקב ברשתות ויוצרים רשימה לא קצרה של חשודים.

הסופרת טווה את סיפור העלילה לאט, היא מציגה את הדמויות בדרך שמשתלבת בעלילה,
והקורא נשאב לתוך הסיפור עד לסופו.... מומלץ.


* הספר עובד לסדרה בנטפליקס(טרם צפיתי)
וזאת הסיבה שגם החלטתי לקחת אותו. כי יש לי נטייה כזאת להעדיף ספרים שעובדו לסרט/סדרה.
ההתחלה של הספר בעיניי הייתה מעט מקרטעת, והעניין האמיתי התחיל בערך 100 עמודים קדימה.
זאת גם הסיבה שדירגתי בארבעה כוכבים.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•michalus

ביקורות נוספות על "אפריקה בלוז"

אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

רציתי ספר קליל ומה נשמע יותר קליל מ"אפריקה בלוז". לרוב לא קוראת תקצירים כדי להיות תמיד מופתעת, אז הופתעתי בגדול. לא ציפיתי להזיל דמעות כשהיה תיאור על מלחמת ששת הימים ורגע מכונן שבו החיילים שלנו פוגשים מצבים מורכבים מאוד.
כמו חיילים ביריחו שהבטן נדבקה להם לגב וחיכו למשאית אוכל שלא הגיעה כי הייתה תקועה בדרך. הפריצה לסופר שראו בדרך למלא את בטנם הרעבה, ולבנק שראו בדרך כי יש משכנתה וילדים ואישה לבד בבית . אך האם קשה לדבר על מוסר בצבא, האם האדם שהחייל נמצא בתוכו נעלם והופך להיות חייל שורד והכל מתגמד מול הרצון להישאר בחיים. הרבה שאלות עלו בי בזמן הקריאה. במיוחד כשאנחנו בעת מלחמה והכל רגיש.

זהו ספר עם כתיבה מאוד אינטימית אך שלא תטעו הוא לא מאכיל את הקורא בכפית. במשך הקריאה כל הזמן חיברתי אחד ועוד אחד כדי ליצור תמונה שלמה כי מרוב ההתרחשות והתנודות אפשר לפספס את מה שאולי רצו להסתיר בספר.

אין שמות של הגיבורים רק כינויים כגון: הישראלי, הילדה, האמא...יש בספר סוג של הזרה תמידית של התבוננות קרה. תמיד ממרחק, או הכל ממרחק נגיעה שכל כך בא לנגוע, לחבק, לגעת בדברים הכואבים באמת לא רק לעבור לידם ולהמשיך הלאה במין שתיקה מוזרה של הדחקה.
לספר שלשה חלקים, וכל חלק מורכב מחלקי פאזל, שמרכיב חיי משפחה ישראלית שטסו לרילוקישיין לאתיופיה לשלוש שנים. ובתוך בלילת הטמפורה הזו מבינים את המורכבות של הישראלי המחוספס ותמיד אפשר להצביע על האחראי הגדול לאופי הסוער של הישראלי המחוספס למוד המלחמות. עם מראות בחלומות וסיוטים על חברים שנהרגו, על התנהגות לא מוסרית בזמן מלחמות שהחייל או המפקד צריך לחיות אתם כל חייו או הכלא שנכנס אליו בגלל התנהגות לא נאותה. גם האלימות המתפרצת הזו בבפנוכו שלא מרפה וצריך להוציא אותה מהסיסטם.

הכל מוסתר בספר בין המילים ככה בשקט, והתמונה שקיבלתי מאוד עגומה. אך כמה אפשר לבוא בטענות למפקד שראה את החבר הכי טוב שלו בלי ראש ולצפות שימשיך הלאה כאילו כלום. המלחמות נוגעות בכולנו גם אם אנחנו מחליקים או מדחיקים.

הדברים שמוחבאים בעלילה הם הדברים הכי שווים דיון והתבוננות עמוקה כגון: הזוגיות שבכלל לא קיימת כי הבעל אף פעם לא נמצא שם כולו, האלימות הפנימית שצצה עם הסכין הארוכה מוצמדת קבוע למכנס, הישראלים שמאמנים את המקומיים להילחם במלחמה שלא קשורה אלינו הישראלים. הצייד והתיאורים שגרמו לי לתחושת קבס. הרמיזות הגזעניות בנוגע לגיבור שהיה שחור, ילד חוץ בקיבוץ שהתאהב בקיבוצניקית וכולו פראי ומחוספס. ויש גם את הניסיון לחבר ילדה מתולתלת אחת בת ארבע ולנסות למצוא לה מסגרת. לא נכנסים מדי להפיכה. אבל הייתה הפיכה שבה הרגו את הקיסר שחיי בארמון בעיקר כי העם חי בעוני מחפיר. וככה במשפט רמזו על חיילים ישראלים שלקחו להן בנות אתיופיות צעירות כמאהבות...הכל בשושו.

ספר ממש מטריד אך מיוחד, וכתיבה עדינה שמנסה לספר סיפור גדול מתחת מעטה חשאיות.

לפני שנה•
★★★★★
•חני
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

אפריקה-הלא יפה

שניים מספרייה של אילת שמיר, שקראתי היו נפלאים בעיניי, ולכן היה ברור שאקרא, את ספרה, אפריקה בלוז, שיצא לאחרונה.

ספריה הקודמים אותם קראתי, נטל ההוכחה והמיטה שאתה מציע בעצמך, עוסקים באנשים בוגרים, בשנות החמישים לחייהם, שמשהו בחייהם השתבש, והם נאלצים לעשות חשבון נפש נוקב. האם ניתן לתקן חיים שלמים שהשתבשו, שואלת שמיר, ומעניקה לנו תשובה פסימית, כסוג של אמת מפתיעה בכנותה.

יש לשמיר, גם כישרון מופלא, לתאר את אישיותם ורגשות גיבוריה, ברבדים העמוקים שלהם, ולהעמיד אותם בצורה מופלאה על רקע התקופות ההיסטוריות, בהן פועלות הדמויות, תוך התייחסות לקשר בין האדם כבעל רצונות עצמיים משלו, לבין העובדה שהוא פועל בחברה והיסטוריה, המשפיעה עליו, מתח שתמיד יסקרן ויפתיע.

בשני ספרייה אותם קראתי, ברקע הסיפור עומדים בעלי חיים, כמטפורה מפוארת לטיבו של האדם, לניסיונותיו לכפות את עצמו על החייה. פעם זה הטיגריס, השואג בגן החיות בחיפה הזועק לחופש שנשלל ממנו, ופעם זה סוס פרא, שיש בו יסודות אצילים, שבעליו לא מצליח לבית אותו, מאבק חיצוני שמציין מאבק פנימי, בין הפרא שלנו, לבין הצפייה מאתנו להיות ייצור חברתי ונורמטיבי.

גם כאן מספרת שמיר, על בעלי חיים, קוף מיריחו הכבול בשרשרת שאביה הביא לה כשלל יחד עם קלצ'ניקוב ממלחמת ששת הימים, ואחר כך החיות שגדלו יחד איתה, כאשר אביה ומשפחתו יצאו לשליחות לאתיופיה מטעם מערכת הביטחון שלנו.

הספר הנוכחי, הוא ניסיון אמיץ של שמיר, לכתוב ספר שונה מקודמיו, בהם גיבוריו הם גברים מזדקנים. בניגוד לקודמיו, ספר זה נכתב מנוקדת מבטה של בוגרת המשחזרת את זיכרונות ילדותה. ספר שנראה ממבטיח משום שהוא משלב יסודות ביוגרפיים ונפשיים של הכותבת עצמה, בניסיון לעגן את רגשותיה וזיכרונותיה מקו פרשת המים הישראלית, מלחמת ששת הימים, שהיא קו פרשת מים לאומית, אך גם משפחתית עבורה.

שמיר, עוסקת בכתיבה מגדרית שתחילתה בקיבוץ, אליו אביה הגיע כילד חוץ, המתאהב בבת הקיבוץ. ילד החוץ שתמיד יצטרך להיות זה שמוכיח את עצמו. אחת האפשריות לכך, היא לעבור את טקס הבגרות הישראלי, להתגייס ליחידה קרבית ולקצונה.

כמו בסיפור התנכ"י על כיבוש יריחו, האב הואשם בכך שכמפקד, העלים עין מביזת בנק ביריחו. בכך הותירו בידו בררה אחת, לצאת לשליחות לאתיופיה, כמדריך טנקים, לאפריקניים הנבערים. "אתה תייצג את צה"ל, הצבא הטוב בעולם" כך אמרו, בביטוי המבטא היטב את תחושת ההיבריס והעליונות שלנו, על האפריקאים שנתפסו נחותים, בכך הפכנו לקולוניאליסטים, קללה שעדיין מרחפת עלינו.

אפריקה לכאורה נראתה יפה ואקזוטית, כמו אלף הפלמינגו באגם שראתה, אך אפריקה בחלקים רבים שלה, עלובה ומאובקת ואף מלוכלכת וענייה. לעומת היופי הפראי, מעמידה שמיר, את מראות אפריקה הקיסרית המדכאת, שרבים מתושביה עומדים ליד מחסני המזון כשלדים הגוועים מרעב, משום שספקולנטים בקרב הממשלה, ביקשו להכפיל את מחיר התבואה.

הספר כתוב בשפה נפלאה, כמו ששמיר, יודעת לכתוב, אך מטיבם של זיכרונות, שלעתים הם מאבדים את הליניאריות שלהם. כך כתיבת שמיר, מלאה בחורים, המעלים שאלה מרתקת, מה אנחנו זוכרים, על חיינו, ובאיזה אופן החוויות שלנו עיצבו את חיינו. מי אנחנו בכלל, שואלת שמיר, בתמונת הספר האחרונה, כאשר האב הקשיש מזהה את עצמו כמי שנושא סכין-מטפורה נפלאה ומאיישת למשפט "הלנצח תאכל חרב"? {שמואל ב ב' , כ"ו)

אך מצד שני, הספר בחלקים גדולים שלו, כתוב כסקיצות, שלא מצליחות להתחבר וליצור עלילה ברורה ומוגדרת, ואולי זאת מסקנת הספר, החיים שלנו לא ממש סרט, אבל לי הייתה חסרה העלילה הברורה, חסרונה הותיר בי טעם של החמצה, ואולי כאלה הם בסופו של דבר חיינו, בנויים מהחמצות?

לפני שנה•
★★★★★
•רץ
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

מאז שקראתי בצעירות את "בארץ לובונגולו מלך זולו" עם ציוריו הנפלאים של נחום גוטמן שגם כתב, יש לי ענין באפריקה. יבשת מרתקת, ערש האנושות, עושר עצום של תרבויות, נופים, היסטוריה, חיות בר, אלפי שפות מדוברות, אוצר של היסטוריה ומורשת. כן, יש גם סיפורים קשים מאוד מתקופת הקולוניאליזם שהשאירה שם צלקות, סכסוכים ועוני. אמנם לא טיילתי מספיק באפריקה (רק בקניה ובדרום אפריקה), אבל אני מקווה שאזכה לעשות את ההשלמות הנדרשות. מענין שרוב הספרים שקראתי על אפריקה הם של סופרים דרום אפריקאים: קוטזי, אלן פאטון וברינק והפרסום של עם עובד על ספרה החדש של אילת שמיר היה מספיק אטרקטיבי כדי שאשתכנע לרכוש.

זהו ספרה הראשון של אילת שמיר שקראתי ומדובר בספר נפלא. שמיר אמנם כותבת על אתיופיה בשנים שבהן נתמך הקיסר היילה סילאסי על ידי מדינת ישראל, אך הספר הוא לא רק על אתיופיה. באמצעות הסיפור על המשפחה בת ארבעת הנפשות הנמצאת שם בשליחות המדינה (המושג רילוקיישן טרם נולד אז), עוסקת הסופרת גם בחברה הישראלית. היא כותבת על מלחמת ששת הימים, על בעיות של מוסר ומצפון בעתות מלחמה (דבר לא השתנה מאז ועד היום), על יחסים במשפחה, זוגיות במשבר (נושא שתמיד רלוונטי) ועל מה שצפוי בארץ למשפחה השבה מאותה שליחות של 3 שנים בניכר. יש בספר כמה קטעים שהם בהחלט כמו אגרוף בבטן הרכה כמו סיפור טיול הפרידה מאתיופיה, הטיול לאגם טאנה המשמש כמקור העיקרי של הנילוס הכחול.

הספר הזה המחולק ל-3 חלקים, נקרא מהר מאוד. התמהיל נפלא, הכתיבה משובחת והשאלה היחידה שחלפה בראשי בעת הקריאה, מדוע לדמויות הישראליות בספר אין שם. במחשבה שלאחר קריאה, זה לא באמת חשוב מה שמם. בכל אחד מהם יש משהו מאיתנו ומה שעובר עליהם (מלחמה, אובדן, משברים והתמודדויות) יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, וגם הענין זה הופך את הספר הזה לכל כך מוצלח.

קצת אוף טופיק: תיאוריה של אילת שמיר את השחיתות השלטונית של היילה סילאסי, גם הם מעוררים מחשבות.

ספרה "פסנתר בחורף" כבר ממתין לתורו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
אפריקה בלוז

אפריקה בלוז

אילת שמיר

בספריה הקודמים של הסופרת איילת שמיר טרם הכרתי , ובעקבות ספרה אפריקה בלוז כעת מסוקרנת
לקרוא גם אותם ובפרט את הספר פסנתר בחורף המדובר ... .
משהו בכתיבתה העדינה נעימה והאינטימית באיטיות של קריאה , ויכולתה המופלאה ביצור ועיצוב דמויות
שלהם אין שמות אלא רק כינויים דבר שסיקרן אותי בקריאה ,ואף עורר בי מחשבה , דבר שהעניק לי
הקוראת חוויית קריאה פעילה , בחיבור כל חלקי הפאזל על מנת ליצור תמונה בהירה וברורה של
העלילה .
הספר בנוי משלושה חלקים ומשלושה דמויות עיקריות : הישראלי , האמא והילדה .
העלילה בחלקה מסופרת על אתיופיה בשנים בהם נתמך הקיסר היילה סילאסי ע"י מדינת ישראל ,
אשר זמן רב נאחז בשילטון , הוא מבקש שיאמנו את צבאו , וקבוצת קצינים צעירים משתוקקת להדיח אותו
ועל משפחה ישראלית : אמא אבא ילדה ובהמשך גם תינוק , אשר בעקבות שליחות האב – הישראלי
שכך מכנים אותו באפריקה יוצאת לשליחות מטעם המדינה .
שם ציפתה המשפחה למעט שלווה ונחת , אך הכל שונה ממה שציפו לו : בין בני הזוג יש בעיות תקשורת
בזוגיות כי רוב הזמן הבעל לא נמצא , שהופכת לזוגיות במשבר , ישנה גם אלימות פנימית מוסתרת,
וכן בעיות חברתיות לבתם בת הארבע המנותקת חברתית אשר מוצאת נחמה בחיות שמסביבה ונצמדת
לקופיף קטן ,צב ענק , ולכלבם שנמצא בחצר הבית כשבינתיים מחפשים לה הצעות למסגרת חברתית .
ובנוסף לכל קצין מקומי שהאב חושב שהוא חבר מעורר רתיעה באישתו וזה עוד לפני שהיא יודעת מה
בכוונתו לעולל ...ולא נשכח גם את בעיות של מוסר ומצפון בעת מלחמה .
ספר ייחודי קריא מותח ומחכים הטומן בחובו שניים : רומן משפחה בשילוב , היסטוריית שנות האימה
ושפיכות הדמים המזעזעת והקשה של המרד נגד הקיסר היילה סלאסי ורציחתו ומלחמת האזרחים בעקבותיו
כתוב מרתק , איטי , עמוק בכתיבה חבויה נסתרת ומיוחדת המצריכה סבלנות שמשתלמת !

לפני שנה•
★★★★★
•אסתו'ש