#
זה ספר שעוסק – תחזיקו חזק! – בעובדה המצערת שבני האדם אינם שווים. הם לא אחים. הם לא ערֵבים זה לזה. והם גם לא טובים. העובדה שבויל כתב על זה ספר, ושכל כך הרבה קוראים (חמישה בסימניה) כתבו שזה (לפחות) ספר טוב, גרמו לי להרהר בעובדה שאפשר לכתוב ספר על תופעה ידועה כאילו היא איזו תופעה איזוטרית, שגרמה לסופר תגלית: תראו מה בני האדם עושים זה לזה!
יש פה סיפור על שני זוגות, שאינם מכירים זה את זה והמפגשים שלהם מקריים והם בקושי מודעים להם. הראשון, לפי סדר ההופעה, הוא זוג אמריקאי מייצג: הוא חובב טבע, שכותב טור שבועי באיזה ביטאון לבעלי עניין. הוא מצפוני, מחוייב לענייני כדור הארץ ומשפחתו, מטפל היטב בבית הגדול, בילד של זוגתו ובכלביה. היא סוכנת נדל"ן מצטיינת, מוכרת לאנשים בתים וחלומות. הזוג השני הוא זוג מקסיקנים, מהגרים בלתי חוקיים. הוא בסוף שנות השלושים שלו, כבר היה כמה פעמים בארץ הגרינגוס. הוא מוכן לעשות כל עבודה ולהתבזות כמעט בכל ביזיון כדי להרוויח את לחמו ואם אפשר – גם קורת גג קטנה. היא בת 17, יפה ופורחת, בתחילת הריונה, חונכה להיות צייתנית ולשתוק, בטח כאשר גבר מדבר. שניהם לא יודעים מילה באנגלית ואין להם מטבע שלא הרוויחו בעבודה קשה ומסוכנת. הספר משוטט בין שתי התרבויות הנעות על מסלול התנגשות: המקסיקנים מוכרחים לשרוד. אבל הם מלכלכים את השכונה היוקרתית בה גרים האמריקאים. מורידים את ערך הנכסים. מעלים את מפלס האלימות של המארחים בעל כורחם, שדימוים הליברלי והנאור נסדק מול המציאות.
בויל הוא סופר טוב. לא רק שהוא יודע לכתוב ולתאר, הוא אמין ואינו משתמש במניפולציות הגורמות לקורא להזדהות עם "המסכנים". מצד שני הוא בהחלט מציג את המקסיקנים במלוא מסכנותם ואת הלבנים כאלה שהליברליות שלהם מודבקת לא טוב. אתגר אחד והיא מתעופפת ברוח. בויל גם הוא, כמו גיבוריו, שבוי בהומניות הליברלית ונותן עדיפות לדמויות המסכנות בסיפורו, כשבסופו של יום מתבר שהם גם הגונים ואנושיים יותר.
הסיפור שבויל מספר מוכר בכל מדינה שיש בה מהגרי עבודה ומהגרים לא חוקיים. רק שקל לנו יותר להזדהות עם מסכנים מעבר לים. בכל פעם שמישהו כותב על היחס לשחורים באמריקה – מיד יש מקהלת מגָנים בין הקוראים. וזה ברור. כל אחד מעדיף להיות ליברלי על אחרים, לגנות מעשי גזענות שפלים של אחרים.
אבל, כמו שכבר אמרו מזמן – הגמל לא יכול לראות את דבשתו.


















