#
יש תקופות בהן אנשים נעים ונדים בלי מנוחה. יש זמנים בהם האישי והציבורי מתלכדים והכל כל כך רע, שמעט הטוב המגיח לפעמים לא מצליח לאזן את הרע. יש ספרים שבדיעבד אתה יודע שהם היוו נבואה שהתגשמה. לא נבואה טובה. הספר הזה שייך לספרים מהסוג הזה. הוא מנבא, באמצעות מצב הרוח הכללי, התפרקות המנהגים וההשתוללות של הפרטים את מה שאנחנו יודעים שקרה. אנחנו רואים במילים הכתובות את סימני האזהרה שאף אחד, כולל מי שכתב אותן, לא הבין בזמן שעוד אפשר היה, לכאורה לשנות.
פביאן, אחד משורדי מלחמת העולם הראשונה, חי ועובד בברלין. הוא צעיר ציני, מנסה לתפוס מעט שמחה בעולם עצוב ושבור. "שמחה" משמעה הוללות מינית, שתיית אלכוהול במינונים נטולי-תחתית, שוטטות ממועדון למישנהו, כשכל אחד מהמועדונים מופרע ממישנהו, וממציא סוג עוד יותר מופרע של בילוי, שיצליח להוציא כסף מחבורת הלא-יוצלחים התועים בחלליו. פביאן מועסק תחילה כפרסומאי לחברת סיגריות, ואחר כך מובטל, ואין הבדל בהתנהגותו אם הוא עובד או מובטל. כל תכליתו של הספר הוא תיאור תקופה ותיאור היאוש האנושי, בלוויית הרגשה שמשהו אפל ורע עומד לקרות ודבר בהתנהגות האנושית לא יצליח למנוע את האסון.
זה ספר ללא עלילה, המורכב מתיאורים של התנהגויות ואמירות של אנשים. כללי ההתנהגות הרגילים כבר לא רלבנטיים. אנשים נעים ונדים במרחב כמו בובות על חוט, ללא שליטה וללא מרכז. בספרים אחרים של הסופר שקראתי, התרשמתי בעיקר מגישתו ההומנית והאופטימית ומאהבת האדם שלו, העולה על גדותיה. לכל אלה אין רמז בספר הזה, שכולו פסימיות צינית וציפייה לרע מכל.
הספר פורסם ב 1931 מצונזר. מאז פורסמו כמה מהדורות עם אותה צנזורה. הנוסח המקורי של הספר התפרסם רק ה 2013 והתרגום הנוכחי הוא של הספר המלא. שמו המקורי של הספר אינו ניתן לתרגום והשם הנוכחי הוא הקרוב ביותר לתוכן השם שנתן לו הסופר.
שתי מסקנות היו לי מהספר. הראשונה היא שאי אפשר לתרגם אירונייה. יש שם סצנה ששני צעירים נוסעים באוטובוס ומתארים באופן שגוי מונומנטים שהם חולפים על פניהם. זה אחד הקטעים שצונזרו. דמיינו מצב ששני צעירים חולפים באוטובוס על פני הכנסת, למשל, ואומרים שזה בית-חולים. והסיפריה הלאומית היא קאנטרי קלאב. ברור שהקטע הזה פגע ברגשות המו"ל והוא החליט לצנזרו. לא שהצלחתי להבין את הסיבה לפגיעה.
המסקנה השניה שלי היא הקבלה מצמררת למצב הרוח הכללי כאן. ההתנהגות לא דומה, אבל ההרגשה של ענן מאיים הרובץ מעלינו, קיימת גם במציאות שלי. חבל שקראתי. טוב הייתי עושה לו דחיתי את קריאתו לימים אחרים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
