#
בני האדם גילו דרך לחיים מלאים בעולם הוירטואלי. גופיהם הארציים מטופלים(?) על ידי אנשים בעולם האמיתי, אבל מוחם מצליח לממש את חלומותיהם בעולם הוירטואלי. הגיבורה בת ה –17 של הסיפור, חיה בעולם הוירטואלי, המכונה "עולם האפליקציות". כולם שם יפהפיים ויפהפיות, בעלי צבע עור לבן אחיד, שיער מלא וגולש, מסוגלים לעוף, לצלול, לטוס ולהפעיל מכשירים מסובכים או להתמודד נגד יצורים מפלצתיים במשחקים פופולריים.
נשמע כמו החלום הרטוב של האנושות, לא? אז ככה: בעולם הוירטואלי-אופטימלי המתואר כאן, הפערים בין אנשים ממעמדות שונים בלתי ניתנים לגישור. הם מבוססים בעיקר על עושר חומרי. היחסים בין הדמויות דומים למה שקורה בתיכון –"מלכת הכיתה" – נבזית כלפי כלפי נתינותיה, "מלך הכיתה" - מושא שאיפותיהן של בנות מעריצות. הגיבורה "שקופה" שהופכת בבת אחת לחשובה וראוייה לאהבה.
הרעיון יכול להיות מעניין: לוותר על הגוף הגשמי ולחיות באופן מושלם רק חיי וירטואליה. הוא מעלה שאלות רלוונטיות היום: ילדים ובני נוער, אפם תקוע במסך, הם לא מדברים, הם מצ'וטטים. הם למדו לקצר בדברים ולהשתמש בדימויים כמו אמונטיקונים וקיצורי אותיות, ועושים את רוב חייהם באפליקציה כלשהי. גם המשחק השתנה מהימים בהם ילדים התרוצצו בחצר ושיחקו באינדיאנים.
רעיון מעניין אינו מספיק. צריך גם כשרון כתיבה וגם סיפור משכנע. שני אלה חסרים בספר הזה באופן סופני. פריטאס כתבה סיפור שיגרתי לנוער, שלא מצליח להתמודד עם הרעיון המעניין שהיא העלתה. ספר בינוני מינוס, המניח תשתית לעוד ספרים באותו נושא. אגב שלא תטעו כמו שאני טעיתי: זה לא מדע בדיוני. סתם ספר נוער חסר השראה ולא מקורי.


















