#
רקורסיה היא תופעה שכל מופע שלה מכיל מופע נוסף שלה, כך שהיא מתרחשת ומשתקפת בשלמותה בתוך עצמה שוב ושוב (וויקיפידיה)
הסיפור מרתק מאד (למרות שהוא סובל בחלקו מחוסר קוהרנטיות, המשפיע על היכולת להתחבר אליו בשלמות). מדענית אחת, שאמה החלה לסבול משיטיון מתקדם, מתחילה לחפש דרך לעזור לחולים במחלות אלה ולשמר את הזכרונות הנעלמים ממוחם, יחד עם אישיותם. בלש במשטרת ניו-יורק מתענה בזכרונה של בתו, בת עשרה, שנהרגה בתאונת פגע וברח. איל הון בעל עוצמה בונה לעצמו מעבדה עתידנית ומתעלם מאתיקה מדעית שמחייבת, לדעתו, רק חנונים רכרוכיים. [אני מתנצלת. הפסקה הזו לא ברורה. אין דרך לספר על הספר הזה בלי לחבל לקוראים עתידיים ולגלות בספויילרים מה שכל קורא צריך לגלות לבד]
הרעיון שהמציאות היא מה שהתודעה שלנו מעצבת, אינו רעיון חדש. פילוסוף מהמאה ה-18, ברקלי שמו, ניסח כלל "להיות זה להיות נתפש". אם עץ נופל ביער ואיש אינו שומע, האם השמיע קול? קראוץ בספר מדע בדיוני די חדש בוחן את ההנחה של בלייק ומרחיב אותה לגבי תפישת המציאות ותפקיד הזיכרון בעיצוב הדרך בה אנחנו מבינים את הסביבה ואת הזמן, כבני תמותה שעולמם מוגבל וכך גם תפישתם.
הספר, כאמור, מרתק. הרעיונות שהוא מתאר מושכים (ועושים אותה סחרחורת כמו כשמנסים להבין את האינסוף). יש אי בהירות לגבי הרעיונות האלה, הנובעת מהעובדה שקראוץ' (לדעתי!!!) לא הבין אותם עד הסוף. הוא מטשטש בכתיבתו את המצבים האלה, ומחליף הסברים בהירים – גם על תופעה שאין הסכמה לגביה – בתיאורים של אקשן (שהוא, כמובן, קל יותר להבנה מהסברים על זמן לא ליניארי, ביטול הכרונולוגיה, מוות לא סופי וזיכרון המחליף תמונת עולם) זה ספר על פילוסופיה ועל פיזיקה למתקדמים, הכתוב על ידי סופר שלמד את התכנים האלה בתיכון ונשבה על ידי התוצאות המרתקות של הרעיונות האלה, בלי יכולת אינטלקטואלית והשכלתית להתמודד איתם. וזה בסדר גמור כי אני מניחה שרוב קוראיו גם הם אינם מסוגלים להתמודד עם החלקים הפילוסופיים-מדעיים המובעים ברעיון (אני בכולופן לא יכולה).
אז מה אני אומרת? רעיונות מרתקים, ספר אקשן שווה ביותר. אבל מי שמצפה שהספר יחסוך לו קורס קיץ בפילוסופיה של המדע – שיחפש פיתרון אחר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
