#
אני מתרשמת מאד מאנשים משכילים. אני כמובן מתפעלת ומוקסמת עוד יותר מאנשים חכמים, אלא שאלה נדירים יותר ממשכילים, בעיקר כי השכלה היא נרכשת (אמנם ביזע ודמעות) וחוכמה היא מולדת. אבל אשמח להסתפק באנשים משכילים, שיודעים להפריד בין עובדות לדעות ויכולים לבסס היטב את טענותיהם. אנשים משכילים אינם מקבלים דבר בלי לבחון אותו בכלים (יחסית) אובייקטיביים של מחשבה וידע, מבינים שגם הידע שלהם, ככל שהוא רב, הוא מוגבל וחלקי.
יובל נח הררי הוא משכיל עם תעודות: הוא מרצה מבוקש להסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כתב מאמרים מדעיים וספרים שהפכו לרבי מכר, בהם הסביר את משנתו לגבי עברו של המין האנושי, עתידו (אותו לא קראתי) והספר הזה. הוא מנסה "לעשות סדר" ולהבהיר מעט את הבלגן בחיינו, תוצאה של אינפלציית המידע והתמודדות עם תופעות שהמין האנושי טרם הכיר, לכאורה. כקופירייטר הוא בחר 21 נושאים בהם הוא דן בספר, שיסתדרו עם שם דו-משמעי.
למרות שהוא מצהיר בהקדמה לספר על חשיבות הבהירות ככלי חשוב לארגון המידע (ואני מסכימה איתו) הכתיבה של הררי אינה תמיד בהירה. אני מנחשת שהדרך המפותלת מעט בה הוא חושב וכותב, היא שהפכה אותו למרצה מבוקש (גילוי נאות – לא האזנתי מעולם להרצאותיו) כי הוא מחייב את השומע להיות מרוכז וממוקד בדבריו, ולהבין למה מתייחסות הדוגמאות המעניינות שהוא נותן. הוא מפליג בדבריו ובדמיונו לשבילים המתפצלים מהדרך המרכזית. נותן דרור לדמיונו, מציע כיוונים עתידיים אפשריים (ואם הוא טועה, מה תעשו לו?)
הוא יודע לנסח היטב את הדילמות בהן אנו מתלבטים היום, כמו האתגר הטכנולוגי ומקום הטכנולוגיה ההולכת ומשתלטת על המרחב הציבורי בחיינו. הרושם שקיבלתי הוא שהוא יודע לדבר על מונחים (ביג דאטה, בינה מלאכותית, ביוטק וכו') אבל כמו רובנו הוא אינו יודע מה מסתתר מאחורי המונחים בהם הוא משתמש. זה לא נאמר לחובתו, אבל הוא מרשה לעצמו לנבא איך ייראה העתיד הלא-רחוק שלנו (2050) ומה יהיו ההשלכות הטכנולוגיות על חיי בני האדם. הוא אמנם משתמש במיומנותו כדי לנתח את התופעות – הולך למהפכות-מידע בהיסטוריה ומסיק מהן את מה שיקרה בעתיד – אבל עדיין אין במיומנויות שלו שום דבר המאפשר לו להתנבא על העתיד יותר מכל אדם אחר, שחושב אחרת ממנו.
הפרק ה-21 בחיבורו של הררי הוא קצר, 4 עמודים בסה"כ, בו הוא מספר על עצמו לכאורה בפתיחות. פעמים רבות נתקלתי פה, בתגובה למישהו שסיפר משהו פרטי על עצמו, שהקוראים מודים לאותו אדם "על שחָלָק". תמיד תהיתי על מה מודים לו? הוא בחר לספר את סיפורו לקבוצה של אנשים זרים/מוכרים בערך. הוא לא גילה כוכב חדש או תרופה לדמנצייה. ובכן הררי הלך באותו קו. הוא מספר על עצמו הצעיר והמבולבל, יחסית, על החלטתו על הדרך בה יילך ומה יעשה עם כישוריו. יכול להיות שגם הוא חושב ומצפה שלסיפור האישי שלו מגיעה תודה מהקוראים? יתכן.
זה ספר מעניין. הוא עניין אותי בעיקר בזכות הניסוח האינטליגנטי והרהוט של הדילמות החברתיות בהן אנו נתקלים. על חלק מנבואותיו של הררי אמרתי "הלואי" חלק אחר נראו לי מופרכות (הספר יצא לאור ב-2018. טרם הקורונה, מרקל עדיין נשיאת גרמניה)
לגבי ניבוי העתיד אני לא בטוחה שלהיסטוריון יש עדיפות על מי שאינו היסטוריון, הנסמך על יכולותיו והבנתו את המציאות בה הוא נמצא. החיפזון, אומר הפתגם, מן השטן. לנסות לנבא עתיד כאשר ההווה טרם סיים התהוותו, זה, לכל הפחות, התיימרות והימור על סכום גבוה מיכולותיך.
אנא סלחו לי על האורך הלא סביר של הביקורת הזו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
