#
אם עד עכשיו חשבתם שמכשפה היא זקנה לבושה שחורים, עם קול מקרקר, מטאטא מרוט, חתול שחור וסיר ענק לרקיחת חומרים מגעילים לכישוף רב עוצמה, תחשבו שוב. כי אייבי ווינר היא בלונדינית צעירה ועתירת קימורים, שהפעלת שרירים מאוסה בעיניה, מאמץ דוחה אותה. פעילויות הכרחיות כמו ניקיון וכביסה נדחות עד ש (הפריץ ימות או הכלב ימות...) תנו לה להתמרח על הספה וללחוץ על השלט. ממסדר המכשפים העיפו אותה, בקלון, ולא בצדק. היא נוהגת במונית, לצורך פרנסה מינימלית, יש לה גישה טובה לאנשים (יש שיאמרו שזה כשלעצמו הוא קסם...) ובסיפור היא נקלעת שלא בטובתה לפיתרון תעלומה ועל הדרך גם קצת פלירט לא מזיק. הביקורת של שין שין הפנתה אותי לספר הזה (תודה!)
ספרים עם "מכשפה" בשמם מעלים על הדעת עלילות פנטזיה. החיים המתוארים בסיפור אינם פנטזיה. הסופרת –שזה ספרה הראשון מתוך טרילוגיה (או אולי ארבעה? לא סגורה על הפרטים) - היא בריטית שחיה בעיר אוקספורד והחיים שהיא מתארת לגיבורה שלה הם חיים רגילים של אלה מאיתנו שאינן מכשפות. מסדר המכשפים המתואר דומה להפליא לכל ארגון הירארכי כמו אוניברסיטה או ארגון ממשלתי. המכשפים המתוארים בסיפור הם שאפתנים, תככנים, מנסים להתקדם תוך כדי דריכה על חלשים מהם, התרבות הארגונית הרווחת היא "שמור לי ואשמור לך" בקיצור דומה (מדי) לחיים האמיתיים.
הספר הזה הוא המרענן הרשמי של הקיץ שנפתח בתרועה. עוד לא ממש חם ולח – זה עוד יגיע – אבל כבר אפשר להרגיש את תאי המוח הנמסים ומסרבים בתוקף לעבוד קשה מדי ובמובן הזה אין כמו אייבי העצלנית להזדהות איתה.
אלה שמנסים לפנק את תאי המוח שלהם במזון קל לעיכול, יהנו, כנראה, להשתעשע עם הספר הזה. המחפשים "ספר אמיתי" או איזו סאגה מתורגמת מסנסקריט, עדיף להם להתרחק ממנו כמו מאש או מכישוף.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
