#
אין הרבה ספרים שנראים על פניו קלילים אבל מחביאים בתוכם כובד וגורמים לך לפעמים הרגשה של עצב ומועקה. קראתי בעבר ספר של הסופרת, שנכנס באופן מאד מדוייק למוחו של מתמכר ותיאר את ההתנהגות באופן מדוייק, שלא פגשתי רבים כמוהו בספרות.
כשקראתי קצת על קיז קיבלתי קצת הסבר על מה שחשתי כשקראתי את ספרה. מגיל ההתבגרות – בו בעצם החלה לכתוב – היא חוותה דיכאון קליני ואלכוהוליזם. למרות שהיא חיה בזוגיות באירלנד וסופרת פורה מאד – עד כה כתבה 12 רומנים וכמה ספרי עיון וזכתה בפרסים ספרותיים – היא ממשיכה להתמודד עם הדיכאון.
בספר הזה, מעל 600 עמודים שימו לב, קיז מחביאה תיאורים קשים של פוסט טראומה, אובדנות, אונס, התמכרות לעבודה הממלאת את הבור העצום של המתמכר. רוב הספר משייט בתיאורים קלילים כביכול, ואפשר לומר תיאור שלא הרבה קורה בו, של החברה האירית בימים אלה. החוט המקשר בין סיפורי החיים שהיא מספרת הוא בניין אחד בדבלין, בו חיים חלק מהגיבורים והמספר שהוא דמות מפתיעה, שזהותה מתבררת רק לקראת הסוף. לקראת הסוף קיז מאיצה ל 200 קמ"ש, לוקחת סיבוב של 180 מעלות ודוהרת קרוב מאד לתהום.
כבר אמרו על קיז שהיא כותבת "ספרי בנות". זו מין הגדרה חמקמקה, הקשורה לנושאי הרומן, העוסקים בעיקר ביחסים בין בני אדם (בניגוד, נגיד, לסיפורים העוסקים בקבוצות, או כאלה העוסקים בהתלבטותו של אדם בינו לבין עצמו, שאינם מיוחסים דווקא ל"ספרות בנות") גם הכמות הרבה, יחסית, המוקדשת ליחסים שבינו לבינה מאפיינת ספר כ"ספר בנות". כל אלה נמצאים, כמובן בספריה של קיז עם עוד משהו. התוסף הזה הוא אפל ומיואש, למרות שהסופרת משתדלת לתת סוג של סופטוב לחלק מדמויותיה. חלק ממה שהיא כותבת יכול להיות קומי, בזכות שימוש רב בהומור, דיאלוגים שנונים ואיפיון דמויות מגוחכות אם כי שני הספרים שלה שקראתי רחוקים מלהיקרא כקומיים. ההיפך.
הספר עוסק בחיים באי הירוק. מרחוק הוא נראה (לי לפחות) מושך, בעיקר בזכות האנשים החיים בו. רק כשמתקרבים (בעיקר דרך ספרים, יש לציין) אפשר להבחין שהדשא אמנם ירוק אצלם אבל הגשם, הקור והאפור שאין מספיק שמש שתאיר בו את הפינות האפלות, עצובים מאד. אמנם שימוש מוגזם באלכוהול ו/או בחומרים ממסטלים אחרים אינו מיוחד רק למקומות עם עודף חורף, אבל שם הוא נראה איכשהו סביר. מדכדך.
1/2
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
