#
הוא עלה לי 5 שקלים (+ עוד כמה שקלים למשלוח) יקר מדי לחצי ספר. נטשתי אותו לפני התפתחות המעניינת של הבחור השווה והלא סלבריטאי נכנס לחיי הגיבורה כדי להישאר. חציו של הספר מיצה את סבלנותי וגם את התעניינותי באנתרופולוגיה.
הגיבורה הצעירה של הספר מתארת בגוף ראשון את עבודתה, חייה, מה הכי חשוב בעיניה ובעיני מכריה, והדרך בה אפשר, לדעתה, להשיג את זה. היא חיה היום במנהטן, בחדר-ארונות הנקרא בנימוס דירה. במקור היא ממקום אחר עם חיים מרווחים יותר, אבל לא במנהטן, אז לא שווה. היא עבדה כמה שנים בבנק שם המנהל המאוס והנודניק הוציא לה ולשאר העובדים את הנשמה, התפטרה ומצאה דרך קשרים עבודה בחברת יחסי-ציבור בה תפקידה לבלות ולהיראות. המצב הכי נחשק בעיניה הוא להתחתן. היא קוראת רומנים רומנטיים-אירוטיים בסתר, מתביישת בזה עמוקות ומסתירה את זה ביסודיות. בינתיים היא מגדלת כלבלבה. היצור האומלל מקבל כמה ליטופים בין השעה אחת בבוקר – אז גבירתו חוזרת הביתה וצונחת למיטה – לבין תשע בבוקר – אז היא יוצאת לעבודה. ובין לבין? נורא אוהבים אותה ויש לה ארגז בו היא צריכה לעשות את צרכיה, כמו חתול.
באחת הביקורות על הספר קראתי תלונה על כך שהוא נוטף אנטישמיות. והפתעה איך זה שקוראים לא עלו על המשפטים "בחור עם מראה שֶמִי" ו"היהודי הנמוך הזה" הכלולים בספר. יש לי שתי תשובות לזה. ראשית אני שמחה שהגדרת האנטישמיות גלשה לתחום המראה, ו"מראה שמי" הוא עלבון. זה אומר, כנראה, שהתנהגויות אנטישמיות חמורות כבר הודברו. התשובה השניה היא שהסופרת היא יהודיה וכך גם גיבורת הסיפור. ליהודים יש פטור. רק לא-יהודים יוגדרו "אנטישמים" אם הם יורדים על מראה, אוכל, אמהות והתנהגות של "שֶמִים".
הסופרת, לפי תמונתה בוויקיפדיה, היא אשה נאה וחביבה, בלונדינית שאינה נראית שֶמִית בכלל (אם כי אפשר לטפל במראה שמי עם צבע-שיער, עדשות-מגע כחולות, דייטה רצחנית ועקבים גבוהים...) היא כתבה 6 ספרים בין השנים 2003 – 2018. לא קראתי אף אחד מהאחרים אבל לפי שמותיהם – כולם פחות או יותר תואמים את הספר הזה: חיים נוצצים במרכז העולם, מותגים נחשקים, כמיהה לבעל, חיי חברה המורכבים ממחוות מקובלות, רדיפה אחר סלבריטאים, ובסוף הבחור הנחמד שאינו סלבריטאי זוכה(?) ברודפת המותגים האובססיבית ואם תשאלו אותי – זוכה גם לאפשרות להשוות בקביעות את חייו, הצלחתו והנאתו לאחרים, מוצלחים ממנו.

















