#
הוא עלה לי 5 שקלים (+ עוד כמה שקלים למשלוח) יקר מדי לחצי ספר. נטשתי אותו לפני התפתחות המעניינת של הבחור השווה והלא סלבריטאי נכנס לחיי הגיבורה כדי להישאר. חציו של הספר מיצה את סבלנותי וגם את התעניינותי באנתרופולוגיה.

הגיבורה הצעירה של הספר מתארת בגוף ראשון את עבודתה, חייה, מה הכי חשוב בעיניה ובעיני מכריה, והדרך בה אפשר, לדעתה, להשיג את זה. היא חיה היום במנהטן, בחדר-ארונות הנקרא בנימוס דירה. במקור היא ממקום אחר עם חיים מרווחים יותר, אבל לא במנהטן, אז לא שווה. היא עבדה כמה שנים בבנק שם המנהל המאוס והנודניק הוציא לה ולשאר העובדים את הנשמה, התפטרה ומצאה דרך קשרים עבודה בחברת יחסי-ציבור בה תפקידה לבלות ולהיראות. המצב הכי נחשק בעיניה הוא להתחתן. היא קוראת רומנים רומנטיים-אירוטיים בסתר, מתביישת בזה עמוקות ומסתירה את זה ביסודיות. בינתיים היא מגדלת כלבלבה. היצור האומלל מקבל כמה ליטופים בין השעה אחת בבוקר – אז גבירתו חוזרת הביתה וצונחת למיטה – לבין תשע בבוקר – אז היא יוצאת לעבודה. ובין לבין? נורא אוהבים אותה ויש לה ארגז בו היא צריכה לעשות את צרכיה, כמו חתול.

באחת הביקורות על הספר קראתי תלונה על כך שהוא נוטף אנטישמיות. והפתעה איך זה שקוראים לא עלו על המשפטים "בחור עם מראה שֶמִי" ו"היהודי הנמוך הזה" הכלולים בספר. יש לי שתי תשובות לזה. ראשית אני שמחה שהגדרת האנטישמיות גלשה לתחום המראה, ו"מראה שמי" הוא עלבון. זה אומר, כנראה, שהתנהגויות אנטישמיות חמורות כבר הודברו. התשובה השניה היא שהסופרת היא יהודיה וכך גם גיבורת הסיפור. ליהודים יש פטור. רק לא-יהודים יוגדרו "אנטישמים" אם הם יורדים על מראה, אוכל, אמהות והתנהגות של "שֶמִים".

הסופרת, לפי תמונתה בוויקיפדיה, היא אשה נאה וחביבה, בלונדינית שאינה נראית שֶמִית בכלל (אם כי אפשר לטפל במראה שמי עם צבע-שיער, עדשות-מגע כחולות, דייטה רצחנית ועקבים גבוהים...) היא כתבה 6 ספרים בין השנים 2003 – 2018. לא קראתי אף אחד מהאחרים אבל לפי שמותיהם – כולם פחות או יותר תואמים את הספר הזה: חיים נוצצים במרכז העולם, מותגים נחשקים, כמיהה לבעל, חיי חברה המורכבים ממחוות מקובלות, רדיפה אחר סלבריטאים, ובסוף הבחור הנחמד שאינו סלבריטאי זוכה(?) ברודפת המותגים האובססיבית ואם תשאלו אותי – זוכה גם לאפשרות להשוות בקביעות את חייו, הצלחתו והנאתו לאחרים, מוצלחים ממנו.

שלשום מצאתי את עצמי תקועה בשדה תעופה ויגו, ספרד, המון זמן משם מה כל הטיסות למדריד בוטלו
בתקופה היחידה בשנה שיש אנשים בויגו, בערך אחרי חמש שעות מורטות עצבים חיפשתי ספר קליל להעביר את הזמן.

התחלתי ללכת אחורה באפליקציה של הספרים דיגיטלים ומצאתי עצמי עוצרת "בכל מי שנחשב" מאת לורן וייסברג. האפליקצייה הראתה לי שהפעם האחרונה שקראתי את הספר הייתה במאי 2013, מספיק זמן עבר לקרוא אותו שוב.

ספרה של לורן וייסברג, "כל מי שנחשב", נוגע בלב ליבם של האתגרים המודרניים באמצעות מבט חד על חייהן של נשים צעירות בעיר הגדולה. הרומן מציע דיוקן עכשווי ומרתק של עולם שבו המדיה החברתית והנראות הציבורית משחקות תפקיד מפתח בהגדרת הצלחה ותחושת הערך העצמי.

העלילה עוקבת אחרי קבוצת חברים והקונפליקטים המעסיקים אותם, החל מקריירות שאפתניות ועד מערכות יחסים סבוכות, בתוך עולם דיגיטלי שמכתיב את כללי המשחק. וייסברג מצליחה ליצור תמונה חיה ונוקבת של הדינמיקה החברתית בת ימינו, תוך שהיא בוחנת כיצד האינטרנט והשפעתו על חיי היומיום משפיעים על תודעתם האישית והחברתית של הדמויות.

הכתיבה של וייסברג נחשבת לחדה ומעוררת עניין, ותורמת להבנה מעמיקה של השפעות התרבות הדיגיטלית. הדמויות מוצגות בצורה נרחבת עם רגשות אמיתיים והתמודדויות שמזמנות התמקדות בקוראים על פני שאלות של זהות והשפעה. עם זאת, יש המבקרים שטוענים כי הספר לפעמים נעדר עומק ותחושת עומק בהשוואה לרומנים אחרים בז'אנר, ועשוי להרגיש שטחי במקרים מסוימים.

בסופו של דבר, "כל מי שנחשב" הוא קריאה מומלצת למי שמעוניין בחקר תופעות עכשוויות ותחושת המקום בעולם הדיגיטלי המורכב, ומציע נקודת מבט רלוונטית ומעוררת מחשבה על חיינו בעידן המודרני.

קראתם את הספר הזה, על ההיא שמוצאת עבודה אינטנסיבית ודורשנית, שלא באמת קשורה למה שהיא רוצה לעשות בחיים? נו, ואז העבודה הזאת גורמת לה לנתק קשרים מהחברים ומהמשפחה שלה, להסתבך עם הגבר הלא נכון וכך גם להתרחק מהגבר הכן נכון? מה, והיא מפציצה בעבודה הזאת ונהיית אפילו יותר טובה מהקולגה שלה שמקנאת, והמצב נהיה חמור יותר ויותר עד שהכול מתפוצץ והיא מבינה כמה העבודה הזאת עלתה לה אז היא מתפטרת, מיישרת את ההדורים עם כולם ומשיגה את העבודה עליה חלמה באמת. ספר קליל כזה, מלא בהגזמות פרועות ובאזכורי בגדים, ממש אהבתי את זה. כן, זה באמת ספר שטחי, אבל תשמעו, הוא חמוד וכיף לקרוא אותו. מצוין למצב רוח שלא בא לחשוב יותר מדי. נכון, גם לי התרגום הרגיש מוזר. מה יש לעשות.
רק שנייה. הי, אני לא בעמוד של "השטן לובשת פראדה". אופס, טעות שלי. אבל יודעים מה, זה עדיין רלוונטי לחלוטין.
וזה לא ש"השטן לובשת פראדה" הוא ספר כזה טוב ששווה לשכפל אותו, כן? כלומר, הוא בסדר, לא הרבה מעבר. עולה חשש שגברת לורן וייסברגר יודעת לכתוב על התהפוכות הדרמטיות שחוותה בעצמה. כנראה היו לה חיים מעניינים למדי, ובכל זאת הם לא ממלאים יותר מספר אחד, וגם הוא לא פסגת הספרות.
בעיות תרגומיות: 'oh my gosh' ל'אלואים' ו'man' (כסלנג) ל'איש'. נו באמת.
הסופרת מפרידה ומנגישה (מלשון התנגשות, לא גישה) ארבע עולמות שונים ומשונים, בינהם מתחבטת הגיבורה בחיפוש עצמי. ארבע עולמות זה אחלה, אבל כולם משויכים לציבור לבן ניו-יורקי. אני לא אומרת שכל הלבנים בניו-יורק הם אותו דבר, אבל כקוראת מרוחקת אני מתקשה להבדיל. האם קבוצת בנקאי ניו-יורק נפרדת וזרה לקבוצת בלייניה, או כותבי העל שבה? כנראה שכן, אבל שוב, קשה לי להבין את הפערים. פער דומה יכול להיווצר אם יכתוב מי שיכתוב ספר על החברה החרדית על כל זרמיה. איך יבין זר את דקויות ההבדלים בין חב"ד, תולדות אהרון, ברסלב, גור, מיליון חסידויות אנונימיות אחרות וליטאים? אתגר ספרותי לא פשוט. וייסברגר עומדת בו בהצלחה חלקית.
וכמו תמיד בהשוואת ספרים נשאלת השאלה איזה מהם הכי טוב. התשובה היא "השטן לובשת פראדה". כלומר, הסרט. תיהנו.

אוקיי הרעיון היה ממש חמוד וקליל,וגם הכתיבה קלילה זורמת ואפילו מצחיקה פה ושם.....
אבל בשלב כלשהוא הספר הרגיש לי כמו גלידה עם שוקולד ומייפל וסוכר וסוכריות.
מתוק מדי ובחוסר טעם....הדמויות היו שטחיות בבררממוותת .ממש ארץ "היפים והיפות"וגם כשהיא הייתה אמורה ללמוד לקח ולבחור בגבר הנכון(חשש לספוילר)אפילו הגבר הנכון היה רדוד ושטחי....לא ממש ממליצה באיזשהוא שלב התחלתי לדלג על דפים מרוב חוסר סבלנות....

אם קראתם את השטן לבשת פראדה אין צורך לקרוא גם את זה.
אחרי הספר הזה עשיתי לעצמי את הכלל: אם יש סופר שכל כריכות הספרים שלו מעוצבות אותו דבר - קראתי ספר אחד קראתי את כולם.
אפשר לקרוא לזה כלל הרלן קובן.

ספר טוב!!! קליל ,זורם וממכר... אפשר להגיד ספר בנות טיפוסי-בחורה שמצאה את עצמה בגיל 27 בחיים שהיא לא רוצה ואז מתחילה העלילה,באמת שהוא ממש נחמד אפילו מצחיק מזכיר סדרה אמריקאית בכל מקרה אני אהבתי

ספר מתוק ומקסים - צפוי מראש - אך לא מאכזב - להיפך - אפילו מרגיש כעומד בציפיות...

יותר מוצלח מ"השטן לובשת פראדה"
ומומלץ בחום לקריאה קלילה ונעימה למי שמחפש.

ספר טוב!
כמו לראות סדרה אמריקאית חמדמדה בשביל להעביר את הזמן.
סיימתי אותו מהר , הוא די ממכר.
קליל אחרי רצף ספרים כבדים שקראתי.

מכירים את הספרים הנדירים להפליא, אלה המלאים תובנות מקוריות ובגדול אלה שכל מילה נוספת לגביהם מיותרת? אז "כל מי ש"נחשב" לא עונה על ההגדרה. למעשה, הוא רחוק ממנה שנות אור. אך לא כך חושבת המחברת שמשוכנעת כי "בידה יצירת מופת" והיא התפנתה "לכתוב אחדות מהיצירות הספרותיות החשובות של זמננו" (מועתק מהתודות שבסוף הספר. הסירו דאגה מלבכם, דלגתי לעמוד הנ"ל, לא באמת טרחתי לסיים את הספר). מדובר במגלומניה חסרת בסיס ויומרנות מעוררת רחמים שכן הספר הוא מהז'אנר הנחות ביותר ואנחנו מביישים את הפרוזה כשאנחנו מתייקים את הספר תחתיה. אני יודעת שהספר קליל מטבעו, וזה לגיטימי ולפעמים אפילו צריך לקרוא ספרים כמו זה, אך העלילה שטחית להחריד והכתיבה, כאמור, לא מחפה על כך.