בלילות אני חולמת עליך

כאילו אתה כאן לידי,

מדברים על כל מה שלא העזנו לומר

כשהעולם היה ער.

שם אתה מסתכל בי

בלי פחד ובלי חומות,

ובחלום הכול פשוט יותר

הלב לא צריך להסתתר.

אבל בבוקר אני מתעוררת

והמציאות חוזרת בשקט,

כאילו חיינו שני מסלולים שונים

שלא מצליחים להיפגש.

יש לנו שני חיים

אחד בחלומות שלי איתך,

ואחד במציאות

שבה אני הולכת בלעדיך.

לפעמים נדמה לי

שאם הייתי אמיצה יותר

הייתי מושיטה יד

ומשנה את כל הסיפור שלנו.

אבל אנחנו נשארים

בין מה שהיה יכול להיות

לבין מה שמעולם לא העזנו לחיות.

ובכל לילה אתה חוזר אלי

כמו זיכרון שלא עוזב,

ואני שוב אומרת לך

את כל מה שלא אמרתי ביום.

כי יש לנו שני חיים

אחד שבו אני אוהבת אותך בגלוי,

ואחד שבו אני שומרת אותך

רק בתוך הלב שלי.

אחרי שהודיעו יש לך גידול בראש הם קראו לזה מנינגיומה שפירה, כאילו המילה שפירה אמורה להרגיע. אבל אז הוסיפו בשקט: אין לה תרופה. רק הקרנות.

וכך מצאתי את עצמי עומדת מול אמת חדה משהו שגדל בתוכי לא נובע מרוע, ובכל זאת הוא מסוכן. גידול שלא מבקשים להילחם בו בניתוח, אלא לנסות לעצור אותו באור חזק, ממוקד, כזה שחודר דרך הראש ומבקש לשכנע אותו להפסיק.

ההקרנות לא נשמעו כמו מלחמה, אבל הן היו. מלחמה יומיומית, מתישה, שבה אני שוכבת דוממת בזמן שמכונה עושה את שלה. הגוף שם, אבל הנפש רצה אל הפחד, אל התקווה, אל השאלה אם זה יעצור, אם זה יספיק.

המנינגיומה שלי לא צועקת. היא יושבת, לוחצת, מאיימת. מזכירה לי שאין פתרונות פשוטים, שאין קווים ברורים בין שפיר למסוכן. יש רק חיים והמאמץ העיקש לשמור עליהם כפי שהם, או כפי שהם עוד יכולים להיות.

ובתוך כל זה, אני ממשיכה. לא כי יש תרופה, אלא כי יש אני. כי גם כשאין הבטחות, יש בחירה: לקום, לנשום, ולהאמין שהאור שמכוון אליי הוא לא רק קרינה, אלא גם סיכוי.

קיבלתי פרחים היום.

זה לא היה יום הולדתי או יום מיוחד אחר.

אתמול בלילה היה הויכוח הראשון שלנו.

הוא אמר לי דברים אכזריים שמאוד פגעו.

אני יודעת שהוא מצטער ולא התכוון לומר את הדברים שאמר..

כי הוא שלח לי פרחים היום.

קיבלתי פרחים היום.

זה לא היה יום נישואינו או יום מיוחד אחר.

אתמול בלילה הוא דחף אותי לקיר וניסה לחנוק אותי.

זה היה ממש סיוט אבל כשהתעוררתי בבוקר

הרגשתי שהכל עבר.

קיבלתי פרחים היום.

זה לא היה יום האהבה או יום מיוחד אחר.

אתמול בלילה הוא היכה אותי ואיים לרצוח אותי.

מייק-אפ ושרוולים ארוכים לא הסתירו הפעם את החתכים והחבלות.

לא יכולתי ללכת לעבודה היום ,

כי לא רציתי שאף אחד יידע..

אבל אני יודעת שהוא מצטער כי..

הוא שלח לי פרחים היום.

קיבלתי פרחים היום.

זה לא היה יום האם או יום מיוחד אחר.

אתמול בלילה הוא היכה אותי שוב..

וזה היה יותר גרוע מכל הפעמים האחרות.

אם אני אעזוב אותו..מה אעשה?

איך אדאג לילדים? , איך אסתדר כלכלית?.

אני פוחדת ממנו , אבל אני יותר מדי תלויה בו מכדי לעזוב אותו!

אבל הוא כנראה מצטער כי..

הוא שלח לי פרחים היום.

קיבלתי פרחים היום,

היום היה יום מיוחד.

זה היה יום הלוויה שלי.

אתמול בלילה הוא לבסוף רצח אותי.

לו רק היה לי האומץ והכוח לעזוב אותו..

יכולתי לפנות למישהו או ללכת למקלט ,

אך לא פניתי לעזרה.

אז קיבלתי פרחים היום...

בפעם האחרונה !!

מוקדש לך זאת ששם.

זו שחושבת ש"זה בטח יעבור לו מחר וזה דבר חולף"

זו שמפחדת לעזוב אותו כי הוא מסכן

כן את. תתעוררי יקירתי.

את לא חייבת לסבול לא אלימות מילולית ופיזית

כל החיים לפנייך!!!

אין מקום לאלימות כלפי נשים וסחר בבני אדם בשנת 2025.