#
לפני כמה שנים עמד מפעל טכסטיל אחד בדרום להיסגר, והעובדות – כולן נשים, אם אני לא טועה - עמדו בפני פיטורים. סיפור כזה נגמר בדרך כלל בהבעה טראגית של קריינית הטלויזייה ("ונעבור לפרסומות"), כמה תמונות של נשים זועקות, לפעמים כמה צמיגים בוערים על כביש לשומקום. כאלה דברים. הסיפור במקרה הזה קיבל תפנית מעניינת. עובדות המפעל החליטו (מי יודע כמה שיכנוע עבר שם מצד לצד) להמשיך להפעיל את המפעל. הלקוח שלו – משרד הביטחון, אם אני לא טועה – הסכים להמשיך לקנות את התוצרת ובמקום שעשרים או כמה עובדות יתווספו למעגל האבטלה – הן המשיכו לעשות את מה שהן ידעו, כנראה, לעשות טוב.
גם בסיפור הזה יש קורטוב של קואופרטיב, אנשים לא משכילים, לא צעירים, לא חיים בלב המדינה – סתם באיזה עיירה נשכחת מלב, רחוק מהמרכז, שנמאס להם שגורלם נתון בידי ממשלה כושלת ובעלי ממון רמאים והם מבינים שחולשתם היחסית (כיחידים) יכולה להפוך לחוזק כשהם יחד.
ארגנטינה, שהיתה מהמדינות המפותחות והעשירות בעולם בערך עד שנות השלושים של המאה ה-20, הדרדרה מבחינה כלכלית בגלל חוסר יציבות פוליטית, שלטון מושחת ודמגוגי, פערים בלתי נתפסים בין עשירים לעניים (אנחנו, כמובן, לא יודעים מה זה) מעט עשירים מופלגים, הרבה עניים שאין להם כסף לאוכל. בשנות ה-90 של המאה הקודמת החליטה ממשלת ארגנטינה להצמיד את המטבע המקומי לדולר (גאונים כלכליים מהסוג הזה משגשגים כשצריך לפתור בעיות, ו"מנהיג חזק" יודע איך לעשות את זה...) בשנת 2001 החליטה הממשלה על "קורליטו" שזה איסור משיכת כספים מחשבונות הבנק של האזרחים. מה קרה למי שהפקיד ערב ההחלטה הזו סכומים גבוהים שנועדו לפרנסה? ומה קרה לזה שהדליפו לו ערב ההחלטה על העומד לקרות והצליח לקבל "הלוואה" במזומן? זה סיפור טראגי-קומי סגור היטב מכל הכיוונים.
הספר הזה הוא מהתלה כתובה היטב בסיגנון "היֹֹֹֹה היה פעם..." העוסקת בחברוּת, בהתמודדות עם תסכול וחוסר אונים, בהיפוך של "רשע וטוב לו" למשהו שחוש הצדק שלנו יסתדר איתו. הספר כתוב בהומור רב, מספר סיפור שנעים להתמכר לו.
סאצ'רי הוא סופר ארגנטינאי ידוע, שרב המכר שלו "הסוד בעיניים" תורגם לשפות רבות וזכה לאוסקר כסרט. השם שניתן לספר בעברית ותמונת הכריכה שלו עושים לו, לדעתי, עוול. שמו המקורי בספרדית של הסיפור הוא La Noche de la Usina . אין לי שמץ ידע בספרדית - נועצתי בגוגל שהציע "הלילה של תחנת הכוח", שם שמסתדר היטב עם הסיפור בלי להעליב אותו.
סוף הסיפור של מפעל הטכסטיל בדרום הארץ אינו סוף של אגדה. אם אני לא טועה המפעל חווה קשיי אירגון וניהול ונסגר בקול דממה דקה - או לא כל כך דקה, המון האשמות הוטחו שם בין הצדדים, אבל העובדות-המנהלות הלכו הביתה...


















