#
משפחה מרוששת החיה על גבול העוני ומתקיימת מלהטוטים שנעשים בכסף שאין, בקיום בצמצום. הם חיים בטירה מרהיבה ומתפוררת מהמאה ה-13. שתי בנות - הבכורה יפהפייה, השניה חכמה עם אישיות כובשת, לאחוזה השכנה מגיעים שני גברים צעירים ועשירים... רגע, לא קראנו את זה כבר בסיפור אחר???
סמית אינה מתכחשת לדמיון העלילתי בפרטים המקדימים לסיפור. היא אינה מעתיקה את אוסטן אבל שואבת השראה, כך נראה, מ"גאווה ודעה קדומה". קסנדרה, הבת השניה, כותבת ביומנה, בגוף ראשון, כמובן, ואנחנו מתוודעים לסיפור המשפחתי המפותל. האב שכתב ספר חד-פעמי ומאז לא כתב דבר ואף לא הצליח לפרנס את משפחתו. האם החורגת הנדיבה, שהיתה בעברה מודל לציירים ונותרה חובבת קירבה לטבע בעירום. האחות הבכורה המוכנה לעשות הרבה כדי לחיות חיי אמידות (וב"הרבה" הכוונה לנישואים, אל תטעו...)
אולי עשיתי לסמית עוול בהתייחסות לדמיון ל"גאווה ודעה קדומה". הוא יוצא מאותה נקודת מוצא אבל הולך לכיוונים אחרים. אם המוטו של ליזי של אוסטן הוא מרדנות בתוך המוסכמות, המוטו של קסנדרה הוא ענווה, נדיבות והתפכחות. אם "גאווה ודעה קדומה" מתקדם באופן ישיר לפיתרון הראוי (נישואים עדיף כפולים...) הספר הזה עושה כמה תפניות בדרכו, נהפך על פניו, אבל מגיע לנקודת הקטרזיס. הוא כתוב בצורה חביבה משתמש בהומור-מצבים ומתאר אנשים ומצבי חיים שלעולם לא נפגוש מחוץ לספרים.
הספר ראה אור לראשונה ב-1948 ובעברית ב-2009 תחת השם "רשימות קסנדרה". על הכריכה יש ציטוט של ג'יי קיי רולינג "אחת הדמויות המקסימות שנתקלתי בהן בחיי". קסנדרה אכן מקסימה בדרך לא מציאותית כמו פוליאנה, אן שרלי או ג'ודי מ"אבא ארך רגליים". כולן דמויות שמתיקותן מושכת את הקוראים, למרות שאלה יודעים בודאות שהמתיקות הזו יכולה להתקיים רק בספרים ובסרטים מסויימים. והספר? חביב. לא הייתי אומרת "אם בא לכם להתרפק על ספר מקסים במיוחד, זהו הספר בשבילכם" כדברי אחת, שרי שביט ממאקו, אבל אפשר לקרוא אותו ולחלום על בריטניה, המון גשם ההופך מדשאות לירוקות ורגליים לקפואות, שתיית תה כפתרון ל-ה-כ-ל ורומנטיקה שתפתור בסוף כל אי-הבנה.


















