#
צריך מידה לא-מבוטלת של כישרון כתיבה לכתוב היטב רומן היסטורי. אנחנו חיים עכשיו בהיסטורייה של העתיד. מי מאיתנו חושב שהחיים היום מספיק מעניינים לסיפור מרתק שייכתב בעתיד? אני לא. ועדיין יכול מאד להיות שבעוד עשורים – או מאות - מעכשיו ייכתב סיפור שיאחז את קוראיו בכבלי קסם, ויתאר את מה שאנחנו קוראים לו "חיים" בדרך שהקוראים אותו יציירו לפניהם את הסיפור וירותקו אליו.
קורנוול הוא אחד הסופרים בעלי היכולת התיאורית והיכולת להפיח חיים במאורעות אותם הוא מתאר. המאות התשיעית והעשירית לספירה, אנגלייה היא אוסף של "נסיכויות" קיקיוניות, המורכבות מהביריונים הגדולים ביותר – שהכתירו עצמם בתארי אצולה, מהמון נבער, עבדים ושיכבה של אנשי-דת שייחודם בשליטתם בקריאה וכתיבה, מה שמאפשר להם לחוקק חוקים – ולהיות מעליהם. רוב האוכלוסייה נבערת, שטופה באמונות טפלות, חלקה נוצרית, חלקה פגנית. האנגלים חיים בחלקן בערים נטושות ומתפוררות שבנו הרומאים, אבל בגלל הידרדרות תרבותית הם לא הצליחו לפענח את יכולת הבנייה המשוכללת של הרומאים והם בונים מטיט וקש. הם משתמשים בברזל אבל אינם מבינים מה הופך ברזל לפלדה, חקלאותם פרימיטיבית ורוב היבול נלקח "למסים".
הדנים – הם הויקינגים או הפגנים – עורכים תקיפות מתוכננות על הישוב האנגלי. התקיפות מיועדות לכיבוש והתנחלות – כי האדמה במקומם אינה פורייה, אבל לפעמים הם מסתפקים בכיבוש, רציחות, אונס וביזה. הויקינגים הם יורדי-ים מיומנים, בוני ספינות מהירות המשמשות אותם למטרתם. הם סוגדים לאליהם ושוללים את האל העלוב של הנצרות. שתי האוכלוסיות האלה – שאינן כה שונות האחת מרעותה במטרות ובתרבות התנגשו באותה תקופה במלחמות שנטו תחילה לטובת הדנים, שהיו בדרכם להשמיד ולהחליף את תושביה הסכסוניים של הארץ, כאשר ההתכתשויות נשאו אופי של מלחמות בין אלים והתמצו בשאלה - אליו של מי חזקים יותר מאלי יריבו.
על רקע היסטורי שנראה נכון, מתאר הגיבור הבדיוני - בן אצולה אנגלי שנשבה על ידי הדנים בהיותו ילד וחי בינהם עד שהגיע לבגרות - את הקורות אותו ואת שני הצדדים היריבים על הדמיון והשוני ביניהם. הביקורת של Command כיוונה אותי אל הספר הזה, שלולא היא לא הייתי מתקרבת אליו (תודה רבה!) יש גם סידרה המבוססת על הספרים, אותה נטשתי באמצע הפרק הראשון, משיעמום.
מסתבר שהספר הוא ראשון מסידרת ספרים המתארת את בריאת האומה האנגלית. בדרך כלל אני לא אוהבת ספרי המשך במקרה הזה – גם בזכות הכתיבה הטובה ובעיקר כי זה פרק שלא ידעתי עליו כלום – כנראה אמשיך גם להמשכיו. הספר מלמד היסטורייה בדרך לא-כואבת ולמרות ספקנותי לגבי אירועים היסטוריים המתוארים שנים רבות אחרי שקרו, נשביתי בקיסמו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
