#
כשקראתי אותו בילדותי הייתי אחוזת קסם. סיפור הרפתקאות מרתק, שקראתי פעמים רבות, והוא שגרם לי להעריץ את טוויין. מובן שאת הרעיונות שהתחבאו בו הבנתי ככל שבגרתי. נושאים של צדק ועוול, כוח ועריצות מול חמלה והתחשבות, וגם מחשבות על מהות האצילות. האם אציל הוא מי שנולד אציל? האם הבגדים, הרכוש או היכולת עושים את האציל לאציל? ומה דינו של אציל שאינו זוכה בהערצה, האם עדיין אפשר לקרוא לו אציל?
יורש העצר ונער בן אשפתות בגילו מחליפים את בגדיהם במעשה קונדס. בן האשפתות נשאר בארמון ונחשף לחיי מותרות וגינוני טכס, הוא גם מתגעגע לחייו הקודמים, וגם חומד את החיים החדשים שניתנו לו. הנסיך יוצא לבוש סחבות לשוטט בממלכתו האבודה באנגליה של המאה ה- 16, ומגלה כמה דברים על העולם, על החיים ועל הגינות. הוא לומד על חוקים דרקוניים, הכוללים עונש מוות על גניבת חפץ ששויו מעל סכום (פעוט) מסויים, קיבוץ נדבות גורר מאסר, קיצוץ אוזניים על "פשעים" שהיום ייחשבו כבדיחה, שריפת "מכשפות" וגם אנשים המאמינים באמונה, שאינה תואמת את החלטת המלך. האזרחים שהשלטון הופך לחלכאים והם אשמים עד שתוכח חפותם. בין לבין יש דוגמיות מחוש ההומור הנפלא של טוויין – כמו בתאורו את הנסיך שאינו נסיך, הנתקל בעשרות המשרתים, כולל הלורד הממונה על הגרביים הנסיכותיים...
מארק טוויין יודע במה הוא מאמין, דעותיו לא יפתיעו היום אף אחד, אבל זיכרו שהוא היה בן המאה ה-19, ואז הן כלל לא היו טריוויאליות. אנגליה ואצולתה מהלכות על טוויין קסם, (גם "ינקי בחצר המלך ארתור" עסק אנגליה ובאצולתה) אך גישתו היא גישה של בן העולם החדש – מאמין בדמוקרטיה וברשות הנתונה לכל אדם לשנות את מעמדו באמצעות כישוריו. [תראו איך הגישה הזאת החמיצה והתנוונה באמריקה של המאה ה-21]
נאוה סמל תרגמה תרגום מעולה וקולח את הסיפור הזה, ובזכותו, לדעתי, גם ילדים היום יוכלו להנות ממנו. התרגום הישן הכולל מלים כמו "פוזמקאות" לגרביים ושמות כמו "אלישבעת" לאליזבת, יקשה – אם לא יהיה בלתי אפשרי – לילדים הקוראים אותו היום. היה לי חבל שהיא הפכה את "נער המלקות" – שהייתי משאירה על כנו - ל"נער ההצלפות", אבל אלה הם זוטי זוטים. הסיפור מהנה. אמנם מנוקד אבל מתאים גם למבוגרים. מכל ספריו הארוכים של טוויין את זה אני הכי אוהבת. יש להניח שזה אומר (גם) משהו עלי.


















