•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
רשימת קריאה של נצחיה
כל הסקירות שלי, שקצת נזנחו, וקיבלו מעט כוכבי "אהבתי". חלקן באמת לא סקירות כל כך טובות, אבל חלק סתם נעלמו לנשיית הסימניה, וחבל לי, ולכן אני אוספת אותן כאן. ממש מזמינה להיכנס לסקירות, לקרוא ולהגיב.
"באמת לא ברור למה כמעט ולא קראו את הביקורת הזאת. אני חושבת שהיא טובה ומתחברת לביקורות נוספות על סילבה שכתבתי "
"ביקורת מפורטת אך קטלנית שגם מסבירה על הקשר בין התמונה לעלילה ומדוע הוא לא קיים. "
"אחת הסקירות הראשונות שלי באתר, באמת לקונית וקצרה, ובצדק לא קיבלה יותר התיחסות. הדיון בתגובות יותר מעניין מהביקורת."
"אני באמת חושבת שהסקירה שלי על הספר הזה היא סקירה יפהפייה. סקירה יחידה באתר על ספר שהוא מופת בעיני"
"כל ילד חושב שהמורים שלו הם חייזרים לפעמים, אבל יש כאלה שגם צודקים, ועליהם בדיוק מספר הספר. ג'ים וצ'רלי מגלים במקרה שהמורים שלהם חייזרים מכוכב לכת רחוק. הם עוקבים אחריהם, סופגים איומים ומכות, ובסופו של דבר מגיעים לחלל ומופתעים."
"גיל עשר הוא גיל מתעתע. מצד אחד, נראה שאתה רק ילד, אפילו לא "מתבגר". אפילו לא נכנס להגדרה הרשמית של "בן עשרה". מן הצד השני, אתה מתחיל להסתכל על העולם, על הסובב אותך, ועל עצמך, להשוות ולחשוב. כך שזה למעשה גיל מאוד בוגר. לא קל להיות ילד (או ילדה) בגיל עשר. גם לא קל להיות הורה של ילד בגיל הזה. "
"הרבה ילדים אוהבים לשחק במשחקי דימיון וכאילו. בעיקר הם אוהבים להיות ההורה ואילו הבובה או הדוב הם הילד. עכשיו אפשר לומר לו מה לעשות, להשכיב אותו לישון, להלביש להאכיל, לקחת לגן, ועוד. ספרי ילדים משתמשים לפעמים בטריק דומה-אך-שונה. הם לוקחים סיטואציה מחיי הילד, ומזיזים אותה הצידה, כך שזה לא הילד אלא ארנב, או אריה, או גמד. הכל - רק לא הילד. מבחינה פסיכווגית כנראה לילד קל יותר לשמוע על פחדים של קוף, או על דובי שמרטיב בלילה, ולא על עצמו"
"על הכריכה תמונת ילדה בשמלת כתפיות לבנה, מצולמת מאחור, וברקע שמים בהירים. הדימיון לכריכת הספר "מקרים אבודים" בולט ביותר. גם נושאי הספרים - ילדים שנחטפים/נעלמים ומשאירים אחריהם תעלומה לא פתורה - דומים מאוד. עוד על הכריכה, נמצא הכיתוב "מאת מחברת רב המכר 'הצד האפל של האוקיינוס'". חבל רק שלא כתבו בפירוש שמדובר בספר המשך, ולא סתם ספר נוסף מאת אותה מחברת. "
"בדקנו שוב, אני והאיש, והסופר מוכשר ביותר: הוא הצליח לכתוב דיאלוגים שלמים בלי האות רי"ש, ובלי שהקורא ירגיש בזה עד שיפנו את תשומת ליבו. מדהים ביותר ומומלץ."
ניתן לסמן ולהעתיק את הרשימה