“ספר שעיצבן אותי בערך למן ההתחלה שלו. אני לא מדברת על העובדות ההיסטוריות השונות והמעניינות שהוזכרו בביקורות הקודמות אלא דווקא להיבט שמתייחס לכל מה שנכתב על יהדות, מצוות והחברה בישראל. כ"כ הרבה שטויות, כ"כ הרבה חוסר דיוק והכי מעצבן שבפרק האחרון בו הסופר מפרט מה מבין העובדות שכתובות בספר נכונות ומה בדיה הוא כותב למשל שהלכות האבלות שהוא כתב בפרק כך וכך נכונות, אז זהו שלא... גם הרעיון שעומד בבסיס הספר (מציאת כלי המקדש יביאו לבניית בית המקדש השלישי) הוא מופרך מיסודו וכך גם האיש הרע בסיפור שמצדד ברעיון הזה שהוא לכאורה יהודי דתי אבל רוצח אנשים בלי להסס. בקיצור בעיניי הסופר שואב הרבה רעיונות נוצריים ומלביש אותם על יהודים ויהדות וזה בסופו של דבר כל הספר ולכן בעיניי הוא לא שווה קריאה ואם אתם בכל זאת קוראים קחו בחשבון שיכול להיות שהוא יעצבן אתכם.”

“אני יכולה לדמיין את סטיב ברי פוגש לשיחת ביזנס ופלז'ר את הסוכן הספרותי שלו, פלוני ברנרד כוהן. אין לי מושג אם זה באמת שמו של הסוכן, אבל מה אכפת לי להמציא. סטטיסטית זה נכון. השניים עברו קילומטרז גדול יחד, בכל זאת 12 שנים ןשמונים ומשהו הוצאות ספרים עד לפרסום הספר הראשון של ברי, דברים כאלה מחשלים חברות. אתה לא ממשיך להיות סוכן של מישהו כזה אלא אם אתה מאמין בו מאוד, והקשר ביניהם הוא לא רק עסקי אלא גם חברי, וזאת על אף הפרש השנים הגדול ביניהם. בכל פעם שברנרד בא לבקר את הוריו בפלורידה, הוא מפנה זמן ביומן שלו ונוסע גם לסנט אוגוסטין כדי לפגוש את סטיב. הם יושבים בבית קפה, לא רחוק מהמוזיאון של המגדלור. ברי מזמין קפוצ'ינו וברנרד מזמין קפה קר עם קרח על בסיס שיבולת שועל כי הוא טבעוני, והם יושבים ומדברים על דא ועל הא, ועל המשפחה ומזג האוויר ואיזה יופי שהשמים כחולים.
סתם. מה פתאום.
הם מדברים על הרעיון לספר הבא של סטיב.
כלומר על זה שאין שום רעיון.

ואז ברנרד אומר: אני יודע! וסטיב שואל: מה אתה יודע? וברנרד לוגם מהקפה ואומר נכון אמרנו שצריך כזה דן בראון? כמו מלאכים ושדים, אבל לא חייב על הכנסיה? נכון, אומר לו סטיב, אז מה עם זה? וברנרד ממשיך: אז אמא שלי, אתה מכיר אותה, יצאה פתאום עם הסיפור הזה שקולומבוס היה יהודי בכלל. נו, אתה מרים גבות, גם אני. אבל היא מתעקשת על הסיפור הזה, יש לה המון הוכחות כמו זה שלא יכול להיות צירוף מקרים שגם גירוש ספרד וגם גילוי אמריקה היו באותה שנה - 1492, ויש לה כל מיני רעיונות אחרים כמו זה שהוא לא לקח כומר בספינה שלו, ושאומרים שהוא לקח את האוצרות של בית המקדש היהודי איתו. הוא מתלהב עכשיו ממש, אבל אליזבת ברי מתקרבת לשולחן שלהם והוא קם כדי לתת לה חיבוק. אליזבת מנשקת את סטיב ואומרת "האני, על מה דיברתם עכשיו?" וסטיב אומר לה, אה, זה ברני את מכירה אותו, רוצה שאני אכתוב איזה דן בראון על קולומבוס היהודי ובית המקדש. ואליזבת אומרת ד'תס גרייט, גו פור איט, האני!

ועכשיו אין לסטיב ברי ברירה, כי יש שם קואליציה של אשתו והחבר שלו. הם עוברים לשוחח על נושאים אחרים, אבל כבר באותו ערב סטיב מתחיל לעבוד על התחקיר שלו, מחפש כמה שיותר פריטי מידע שיתחברו ויעשו עלילה אירופאית, דן בראונית כזאת. ואליזבת קונה להם כרטיסים לטיול בפראג ובווינה, כי העלילה חייבת לעבור שם, וגם היא מאוד אוהבת מוזיאונים ומזמן רצתה לטייל שם. וככה יש ספר, שהוא מאוד עבה, ומאוד מזכיר את דן בראון. ויש שם את הגולם מפראג, ואת האנוסים, וכלי בית המקדש, ואיזכורים של מדינת ישראל ועיתונאי תמים שנפל בפח והרס לעצמו את הפוליצר שלו כי הוא האמין למקורות שלו הפלסטינאי וזה מהימין הקיצוני בישראל, ויש לו בת שניתקה איתו קשר אבל היא אמיצה מאוד. והכל קשרים וקשרים שכנגד, ויש גם מרדף בכנסייה בוינה וסצנה מאוד מפחידה בג'מייקה. והכל כתוב בקצב מותח כלומר פסקה ארוכה, משפט קצר, משפט קצר, משפט קצר, ושוב פסקה ארוכה. ובסוף ברנרד שולח את הספר להוצאה, ולאף אחד לא אכפת שזה קשקוש היסטורי, כי זה מתאים לעובדות יבשות עם קצת תיקונים, ויש הרבה מאוד מתח ופעולה וגם אישה גיבורה, יחסי הורה ילד, מעברים בין דתות.
וכולם שמחים.
גם אתם, כי חסכתי לכם את הקריאה.
סתם, אתם יכולים לקרוא
אבל רק אם אתם רוצים.”

“אוצר בית המקדש הפך לתעלומה שרבים מתעניינים בה. ויש גם מחפשים. אם הם ימצאו משהו - בספק. ראוי כאן להזכיר שבית המקדש היהודי נבזז פעמים רבות. זה התחיל עם פרעה שבזז את האוצר בזמן שלטונו של רחבעם מלך יהודה. המשיך עם עתליה ובניה שדאגו להחליף את כלי הקודש בפסלים למה שנקרא עבודה זרה, המשיך עם יהואש מלך ישראל שלקח את אוצר המקדש מאמציה מלך יהודה כדי לשלם שוחד למלך אשור, והמשיך עם הגלות לבבל, ואחר כך שיבת ציון, ואחר כך אנטיוכוס, ואז הגיעו הרומאים וגם הם שדדו את האוצר פעמיים. הראשון היה פולאטוס, שהשתמש בזהב לתשלום עבור בניה של אמת מים, וכמאה שנים אחר כך היה זה טיטוס, שצעד עם כלי הקודש לאיטליה. עכשיו, לכו חפשו.
אני עוד יכולה להבין את אלה שמחפשים את כלי המקדש באתיופיה, מתוך הנחה שמה שהגיע למצרים הוחבא לבסוף שם, אבל לחפש את הכלים האחרים?! איך שלא יהיה סטיב ברי השתמש בחיפוש של הכלים האלה לכתיבה של פרשה שמשתרעת כמעט בכל העולם. לדעתו קולומבוס היה יהודי אנוס שיצא לחפש את השבטים היהודים, בצידה האחר של היבשת, כי על פי השמועות הם חיו שם חיי דת חופשיים, וסביר להניח שהיהודים שגורשו יוכלו גם הם להגיע לארצות אלה. וכאן קיימת גם עובדה מוכחת, כי קולומבוס לקח איתו למסע הראשון יהודי דובר עברית, ולא כומר כמקובל. בסופו של דבר, כידוע הוא מצא יבשה חדשה. ודרך אגב, הוא לא ידע שזאת יבשה חדשה עד יום מותו.
וכאן, ביבשת החדשה, מתחיל הספר, שמוסיף שקולומבוס גם לקחת איתו את אוצרות בית המקדש, שהיו מוחבאים באירופה, והחביא אותם בג'מיקה. וכרגיל, כמו בכל ספר של חיפושים יש את הרשעים שמחפשים, ויש את הטובים, ועוד כל מיני דמויות שמוסיפות צבע לעניינים,
ולבסוף... טוב, לא מגלים מה קורה בספר שבו כולם רודפים אחרי כולם. רוצים לדעת - תקראו. לא רוצים - לא צריך. כי בסופו של דבר זה ספר
נוסח 'צופן... כלשהו...' כשגם הכתיבה מתאימה יותר לסרט מאשר לספר.”

“האם קולומבוס המהולל היה אולי חוזה מדינת היהודים שהקדים את בנימין זאב הרצל ושמסעו הראשון לחיפוש דרך חדשה להודו היה בעצם מסווה לחיפוש מקום מפלט במזרח ליהודי ספרד שסבלו מרדיפות ?? ייתכן.

האם קולומבוס היה בעצם ממשפחת אנוסים יהודים בספרד ?? מאוד ייתכן.

מה שבטוח הוא שלואיס דה-טורס -- יד-ימינו של קולומבוס, במסעו המפורסם ב-1492 שהביאו בלא ידיעתו לגילוי יבשת אמריקה -- היה בעצם מהאנוסים היהודים בספרד ששמו המקורי היה יוסף בן-הלוי, שגם ידע עברית בנוסף לעוד כמה שפות. והוא, יוסף בן-הלוי, האנוס היהודי, שנשאר תמיד יהודי בנשמתו, היה הראשון שדרך על אדמת היבשת החדשה ויצר את הקשר הראשון עם ילידי המקום ולא קולומבוס שנשאר בספינה. בנוסף, לפחות מחצית המימון למסע המפורסם הגיע מאנוסים יהודים עשירים בספרד. ולעומת זאת, לא היה אפילו כומר אחד לרפואה בצוות שקולומבוס לקח איתו למסע הראשון, בניגוד למה שניתן היה לצפות מספרדי קתולי באותה תקופה שיוצא למסע הרפתקני שכזה.

אבל קשה להעריך אם כל העיסוק הזה באפשרות של מעורבות היהודית בגילוי יבשת אמריקה הוא טוב היום ליהודים או רע ליהודים. כי גיבורינו הנ"ל גם רצחו בדם קר את ילידי היבשת החדשה שגילו וזו בדיוק סצנת הפתיחה של הספר. בפרק המבוא לעלילת הספר, יוסף בן-הלוי ואנשיו רוצחים בדם קר (לא במסעם הראשון) בהוראת קולומבוס כמה ילידים לאחר שהילידים נושאים בתור סבלים בשכר את מטען הצוות במשך כמה ימים בהרים של ג’מייקה. לא קשה לדמיין איזה מטעמים עלולים לעשות היום ממעשים כאלה כל שונאי היהודים והציונות למיניהם עבור מאווייהם הזדוניים.

השלד הבסיסי של כל העלילה בספר הן כמה עובדות היסטוריות מוצקות ומשמעותיות, שעליו מונח נדבך נוסף של הנחות-השערות לגיטימיות אבל לא מוכחות, שנתונות לדיון בקרב החוקרים בנושא. מעל כל זה, מחבר הספר טווה עלילה דמיונית של מסתורין ומתח, שרמתה די בינונית, ושבמרכזה חיפוש אחר אוצרות בית-מקדש השני שנבזזו על-ידי הרומאים ובסוף גם נאבדו, וביניהם אמורים להימצא ארון הקודש עשוי מזהב ועוד כמה פריטים מזהב הקדושים עד מאוד ליהודים. אבל עלילה דמיונית זו צמודה כמעט תמיד לשלד הבסיסי האמין של אירועים היסטוריים, להנחות-השערות מקובלות בקרב החוקרים, והיא מתרחשת בעיקר במקומות ואתרים קיימים והמתוארים כהווייתם לפרטי פרטים בצורה אמינה. עיקר ההתרחשות ותיאור האתרים השונים הם פלורידה, וינה, פראג ומעל כולם מתנוססת ג’מייקה היפהפייה, ששטחה כמחצית משטח ישראל, עם ההיסטוריה המורכבת שלה ותרבותה.

לפני קריאת הספר לא ידעתי על ג’מייקה כלום מלבד השם שלה, מיקומה הגיאוגרפי כאי ושבוב מרלי, מוזיקת הרגאיי שלו ושכמה אצנים ואצניות מצטיינים באו משם. הספר פותח בפני הקורא עולם שלם של ג’מייקה – עברה וההווה שלה, הסחר שם בעבדים מאפריקה, מרד העבדים, כיצד יהודים כה רבים הגיעו לשם וגרמו לשגשוגה, היחסים בין היהודים לתושבי המקום, הבריטים ששלטו שם, הספרדים שניסו להשתלט עליה, היחסים כיום בין תושבי המקום ועוד…….

לדוגמא, הגעת יהודים לג’מייקה: כלתו של קולומבוס תבעה את בית-המלוכה הספרדי בבית-משפט על הפרת הבטחת המלכה לחמה בנוגע לתמורה שהוא היה אמור לקבל על הגילויים החדשים שהוא הביא למען ארצו. לאחר שנים רבות הכלה זכתה במשפט וכפיצוי היא דרשה וקיבלה בעלות מלאה על ג’מייקה. הדבר הראשון שעשתה היה לאסור על כניסת הכנסייה הקתולית לג’מייקה. דבר זה משך לשם יהודים שסבלו מרדיפות דתיות של הכנסייה הקתולית באירופה. הבעלות של משפחת קולומבוס על האי נמשכה 150 שנה. באי הוקמו בתי-כנסת והאי עדיין משובץ בבתי-עלמין יהודיים בעוד שהאוכלוסייה היהודית באי הידלדלה לסביבות 200 נפש כיום.

דוגמא נוספת: מדוע העבדים בג’מייקה היו בדרך-כלל יותר קשוחים ויותר אלימים מאשר העבדים שהגיעו לאיים אחרים בסביבה ?? התשובה די טריוויאלית ולא אפרטה כאן.

לדעתי, כל הריאליות הזאת שאופפת את סיפור העלילה, מהקשר ליהדות העתיקה של המקרא, דרך האירועים ההיסטוריים היותר מאוחרים, ועד למקומות האמיתיים של היום, היא המקור לעוצמתו ויופיו של הספר שמרוממת לגבהים את העלילה הדמיונית והבינונית-פלוס של הספר.

לזכותו של מחבר הספר יש לציין שהוא מקדיש בסוף הספר פרק מיוחד וחשוב כדי להבדיל בין העובדות, ההנחות-השערות והבדיות שבעלילה וכך מעניק לקורא פרספקטיבה נכונה של הדברים. בתחילת הספר מופיעה גם מפה די מפורטת של ג’מייקה עם ציון המקומות השונים בה.”