“למה לקרוא ספרי מתח בלשיים? כלומר, חוץ מהשאלה הכללית למה אנשים קוראים סיפורת באופן כללי, הסוגה של ספרות בלשית היא נושא מסקרן במיוחד. כי מה קורה כאן? יש רצח, זה ברוב המוחלט של העלילות רצח ולא שום פשע אחר, ויש דמות בלש שיכול להיות איש משטרה שזה תפקידו הרשמי, או חוקר פרטי של תפקידו החצי רשמי, או סתם דמות אקראית שעברה בסביבה ואין לה טלוויזיה או חיים ולכן היא דוחפת את האף לכל מיני מקומות בלי סיבה. ואז המחבר מתאר איך הבלש/בלשית הנ"ל מוצאים מיני רמזים מחוכמים בזירה ומוצאים בחדות מחשבתם כי רבה את זהות הרוצח, וגם את מכלול חייהם שכולל בדרך כלל חיי משפחה לקויים עד בלתי קיימים ועוד הרגלי חיים נלוזים שיכולים להיות התמכרות לעישון או לשתייה או לסידור הבית באופן אובססיבי. עוד לא נמצא הבלש שחי בזוגיות מאושרת עם ילדים ופותח את הבוקר בתרגול של יוגה ואז חביתה וסלט ירקות, זה פשוט לא קורה.

אז למה קוראים? יש כל מיני סיבות. לפעמים זה בגלל עלילת הרצח והרוצח, שיכולים להיות גם מותחים ומספקי אדרנלין. לפעמים זו החידה הבלשית שמחברת חלקים זה לזה וכתובה בצורה מחוכמת שבה הכותב גורם לקורא להיות קצת, אבל רק מעט, יותר חכם מהבלש, כך שהוא מפענח את הפשע האלים (כאמור, רצח) צעד או שניים לפני הבלש, ומרגיש מאוד מחוכם. לפעמים זו האווירה - העיר, הארץ, האיזור החברתי וכדומה. ולפעמים זה העיסוק בבלש ובחייו האישיים, בעיקר כשיש סידרה של ספרים והדמות מתפתחת מזה לזה.

הנעדרת חריג כבר בהתחלה. יש נעדרת, אין גופה. לפחות לא בתחילת הספר. וההעדרות מדווחת מיד, בתוך טווח שבעים ושתיים השעות שבהן עוד יש סיכוי טוב למצוא אותה בחיים. זה לא ספוילר, זה כתוב בשם הספר ועל גבי הכריכה המכוערת להפליא. בגיל עשרים וארבע אידית היינד היא טיפוס אמיתי. היא בת להורים אמידים ומקושרים, אביה הוא רופא שמשרת גם את משפחת המלוכה, הוריה חברים של שר הפנים ואשתו. יש לה חינוך טוב, אח שגר בחו"ל, חבר חתיך, והורים שיסירו כל מכשול מעל דרכה - גם אם זה הריון שהושג בגיל צעיר מדי ועלול לסכן את התואר האקדמי שלה. היא גם בעלת עקרונות לא מעטים, אבל רובם מהסוג הנכון, גם אם הם נשמעים מוזרים לחלק מהאנשים. ואז היא נעלמת.

זאת היא הנטינגדון, עיירה אנגלית קטנה, ואנחנו מלווים את תחנת המשטרה החוקרת את ההעדרות ומחפשת את הרמזים הנדרשים. בעיקר מלווים את מאנון, רווקה בת שלושים ותשע, בעלת שאיפה לזוגיות ומשפחה, לב רחב ונטייה לסבך את עצמה בצרות. הלכתי לגוגל סטריט וויו וחיפשתי את העיירה, שהיא עיירה נאה יחסית, ביקרתי ברחוב ג'ורג' בו נמצא ביתה של אידית. וגם ראיתי את חנת המשטרה המכוערת להפליא. לא יודעת למה זה טוב, אבל היה נחמד לראות, ואני עושה את זה בהרבה ספרים שאני קוראת. הספר עצמו קצת חלש בתחום המתח, כי הוא מתנהל יחסית לאט. העלילה הבלשית נראית מורכבת, אבל היא לא. הפיענוח בסוף סתם לא אמין. אבל דמותה של מאנון, חכמה ועם זאת אנושית בחולשותיה ובשאיפותיה, מאירה ומחפה על חולשות אחרות.”

“קשקוש מיותר ומעצבן”