“בעיירה אמריקאית קטנה, ילד מפיץ שמועה על המורה שלו שהוא גנב. אחר כך הוא מגלה שהוא טעה, ומנסה לתקן את אשר קלקל, ואז הוא מגלה שהדבר לא כל כך פשוט. בגרעין הסיפור עומד סיפור חסידי-עממי מוכר, שעבר עיבוד מודרני. העטיפה השתנתה, התוכן נשאר בעינו. אז יש לנו סקייטבורד, ומשחק בייסבול, ואימוני ספורט עם המורה, ויש גם טבע האדם, כוחן של מילים, והצורך הבלתי משתנה להיזהר עם כל מה שיוצא מפינו, שלא יגרום לנזק גדול.

את הספר הזה חברה הזמרת מדונה, המעדיפה כיום לכנות את עצמה בשם "אסתר".

אפשר לצחוק על מדונה. אפשר לבוז לתרבות שהיא מייצגת. אפשר להסתייג מהפרובוקציות שהיא יוצרת. אפשר ללגלג על עדרי המעריצים. אפשר גם לומר שגם החזרה בתשובה שלה היא חלק מאותה תרבות רדודה ושטחית, והיא רק נתפסת לזרמים אופנתיים. אפשר הכל.

אבל אי אפשר להתעלם מכך שהסיפור כתוב בשפה קולחת, עשירה ובעלת הומור דק. אי אפשר להתעלם מן האמת הגדולה שמאחוריו - מאוד קל להוציא דיבה על אדם. אבל לאחר שהמילים נאמרו זה כמעט בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל אחורה. בנוסף הספר מאוייר על ידילורן לונג, באיורים צבעוניים ועשירים, ואמריקאים מאוד בסגנונם. למרות המחיר הקצת יקר, הספר מומלץ.

ומילים לסיום - הספר מאוד מתקשר לי לחודש תשרי, ובעיקר לראש השנה, לא רק בגלל התפוחים. יש אפשרות לתקן מעשים רעים שנעשו. יש אפשרות לחזור בתשובה. אבל מעשיית דברים הפוגעים ברבים, ובפרט מהוצאת שם רע לאדם - קשה מאוד לחזור. כמו שקל להוציא נוצות מכרים ולפזרם, אבל הרבה יותר קשה להחזירם לכרית, בייחוד כשאשר יש רוח, כך מרגע שהמילה יצאה מהפה קשה לנחש לאן תיפול ולאיפה תגיע, על מי היא תשפיע, ואיזה נזק היא תגרום. הרבה יותר קל לחשוב על זה מראש, ולא לומר את הדברים לכתחילה.”

“התפוחים של מר פיבודי הוא ספר מצויין.
אם מישהו השמיע שמועה ומבקש סליחה ,הוא צריך להבין את ההשלכות של מעשיו והספר הזה בהחלט מעביר את המסר..”