זה הספר השלישי שאני קוראת של יו נסבו. הראשון היה "ציידי הראשים" ששנאתי בכל מאודי. השני היה "אדום החזה" שנפלתי שדודה לרגליו, ועכשיו סיימתי את "איש השלג", שהוא לא יותר מסביר. אז אני כנראה במקום טוב באמצע מבחינת יחסי ליו נסבו.
"אדום החזה" היה ספר מתח מדהים בכל קנה מידה. מגרה, מרתק, מותח, מלא פיתולים לא צפויים. אבל כאמור, "איש השלג" הוא ספר מתח ממוצע, ובהתחשב בעובדה שזה הספר השביעי מסדרת הארי הולה (בעוד "אדום החזה" הוא השלישי), אני יכולה לנסות לקבוע בזהירות שמרגישים כבר את עייפות החומר. אמנם לא קראתי את שאר הספרים בסדרה (אבל מאוד הייתי רוצה ואני מאמינה שאשים עליהם את ידי בעתיד), אז אני רק משערת, אבל כאן התחושה היא שנסבו כבר התעייף. העלילה המרכזית אמנם מרתקת - רוצח סדרתי שבונה אנשי שלג ורוצח רק אמהות נשואות. אבל הרבה פעמים מצאתי את עצמי מול כל מיני פרטים לא בהכרח חשובים, מנסה להיזכר איפה הם הופיעו קודם בספר (או שלא הופיעו, או שהופיעו לשבריר שנייה הרבה קודם לכן) והיו כמה פעמים שנדמה היה שהפתרון קל מדי. שעל הארי הולה פשוט נחתה ההבנה פתאום, סתם כך.
אז כן, סיימתי את הספר תוך ימים ספורים, אבל לא הייתה לי אותה התלהבות לקרוא אותו כמו עם ספרי מתח טובים באמת. אני עדיין רוצה לקרוא לפחות ספר נוסף מהסדרה, אבל האמת היא ש"איש השלג" הוא ספר מתח די ממוצע.
כנראה שהספר הבא ייאלף להטות סופית את הכף לאן אני נוטה ביחסי לנסבו.


















