“מרתק מבחינת הסטוריה, ארכיאולוגיה ומתח, הדמויות בנויות היטב באופן שאין "רעים" ו"טובים". עם זאת חרה לי אי דיוקים, במיוחד במקומות שבהם מוזכרים היהודים (מגילות ים המלח ממש לא קשורות לאלכסנדר מוקדון וליהודי השומרון שמסתתרים במערות מהמוקדונים) וגם הסוף הקיטשי. רציתי למען האמת שהמוקדונים יביאו את אלכסנדר למוקדוניה והוא אכן יהפוך לנכס לאומי (סליחה על הספוילר) אבל אם אתם חובבי מתח בסגנון אינדיאנה גונס תקראו!”

“ספר בסגנון סרטי החיפוש אחר הגביע הקדוש או ארון הברית,אך הפעם החיפוש אחר קברו של אלכסנדר מוקדון הכובש הגדול במאה השלישית לפני הספירה.במירוץ לגילוי המרעיש מתחרים מספר גורמים.הסוף מפתיע מעט.נחמד לחובבי הג'אנר.”

“מהו המתכון לספר הרפתקאות (סטייל אינדיאנה ג'ונס) מוצלח?

המצרכים:
נושא שמצית את הדמיון - אלכסנדר הגדול/ גביע הקדוש/ אטלנטיס/ טמפלרים

גיבור ראשי עם נטייה אקדמית - ארכיאולוג/ פרופסור לסימבולוגיה/ היסטוריון.
*במידה ואין במלאי ניתן להחליף בסוכן FBI או סוכנות פדרלית פיקטיבית כלשהו, אך אז עליו להיות גברי, אך רגיש. בוכה בסרטים, אך יכול לנפץ גולגולת בהנף אגרוף.

סייד קיק נשית - אריכואולוגית/ מפענחת צפנים/ מומחית לשפות עתיקות. נשית, אך בעלת תושייה. שברירית, אך עצמאית. יפהפיה, אך לרוב לא מודעת ליופייה (בגלל האבק של החפירות).

ארץ אקזוטית - מצרים/ נפאל/ פרו, אך גם ארץ ישראל הולך לא רע.

אנשים רעים מאוד - קוראנים/ רוסים/ מקדונים/ אטאיסטים/ פונדמנטליסטים

חבר טוב של הגיבור הראשי - מקושר היטב/ עשיר כקורח/ חייב את חייו לגיבור.
*חייב להיפצע קשה בהגנה על הגיבור. לחלופין אפשר שיהפוך לבוגד ואז להרוג אותו.

וכמובן המצרך הכי חשוב: צופן כלשהו - חקוק על קבר/ מוסתר בציור/ נמשה ממעמקי הים.
*חשוב שיהיה בשפה אקזוטית ועתיקה למשל דמוטית, אך ניתן להחליף גם הצפנה כסדרת פיבונאצ'י.

הכנה:
העבר לדפוס את כל המצרכים, הוסף כמה רובי קלאצ'ניקוב, ג'יפים מתפוצצים, עמיתים שבוגדים, מרדפים.
אפשר לתבל בכמה נחשים ארסיים, מומיות ומטוסים פרטיים.
לא לשכוח קורטוב של מתח מיני.
ערבב היטב לטקסט קריא וקולח.

התוצאה יאמי - כמו לקרוא את אותו הספר שוב ושוב.”

“קודם כל, באתי עם המון ציפיות, סדינים ושמיכות לספר הזה, ולא קיבלתי אפילו כרית נוי זעירה כדי להלביש אותן עליה.
למרות שלא קיבלתי המלצה לגביו אלא סתם נפלתי עליו במקרה – היו לי ציפיות.
קודם כל, השם: הצופן האלכסנדרוני. תודו שזה נשמע כמו צופן דה וינצ'י.
דבר שני: הסטוריה. אני מתה עליה. לבבי מתרחב אם בגב כתוב שהספר עוסק בדברים שקרו פעם. כמה שיותר פעם יותר טוב.
דבר שלישי: לא זוכרת. אבל היה לי אחד.
אה, נזכרתי. הכריכה. אהבתי אותה מאד.
ועניין נוסף: המשולש "פרוזה" בקצה הספר, עוד משהו מרחיב לבבות.


אבל אז, כמובן, אכזבה קשה.
כתיבה שטחית. משעממת. נשמעת כמו דקלום מתמשך וחסר הטעמה.
דמויות שלא בא לך להתעסק איתן. משעממות. מונוטוניות.
לא ברור מה בדיוק הלך שם. היה לי יותר מידי בלגן בראש. לא הבנתי מי קשור למי, ואם אלנה אחות של נוקס למה הם לא מדברים, ואם היתה עוד אחות איפה היא, ולמה ההוא הרג את זה, האם איברהים הוא האחראי או מוחמד, למי שייכת הבת החולה - בקיצור, ייאוש.

לאחרונה, יותר מידי ספרים חוזרים למקומם בספריה בלי שאגיע אפילו למחציתם. מסקנתי היא כזאת: א. לא לבוא לספריה עשר דקות לפני הסגירה. ב. לא לבוא בלי הרשימה שהרכבתי בעזרת סימניה. ג. לא לטפח ציפיות. ד. לא זוכרת, אבל היה לי אחד.”