"קפה?' חזר הבחור מאחורי הדלפק על השאלה באי אימון.
מכונת התקליטים בטריס השמיעה את ג'וני קש והארי העביר אצבע על שפתו העליונה.
'יש לך רעיון יותר טוב?' הארי שמע את נימת קולו שהיתה מוכרת ולא מוכרת בעת ובעונה אחת.
'טוב, נו' אמר הבחור והעביר את ידו לאחור בשערו הבוהק משמנוניות. 'הקפה לא ממש טרי, אז מה דעתך על בירה טריה מהחבית?'. ג'וני קש שר על אלוהים, סמים והבטחות חדשות.
'אוקיי' אמר הארי. הבחור מאחורי הדלפק צחקק. באותו הרגע הרגיש הארי את הנייד רוטט בכיס. הוא תפס במהירות ובלהיטות כאילו מדובר בשיחה שציפה לה"

===
הרבה מים עברו בנהר גלומה הנשפך לים סמוך לאוסלו, כמו גם בנהרות רבים אחרים בעולם, מאז הגה ארתור קונן דויל את ביקורת התבונה הטהורה שרלוק הולמס שאין לו בעלומו כלום מלבד פיענוח פשעים מבריק בסיוע הסקות שכליות תוך עישון מקטרת. מאז הקוראים הרבה יותר מתוחכמים והבלשים הרבה הרבה פחות. יש להם תכונות אנושיות, כולל חולשות, יש להם חיי משפחה וחיי מין, והפיענוח נעשה תוך הברקות אינטואיטיביות ותחושות בטן. הארי הולה, למשל. מאוד אוהב מוזיקה וגם את עבודתו במשטרת אוסלו, נאבק באלכוהוליזם שלו ובמשיכה מינית בו זמנית ומקבילה לאקסית שלו רקל ולקולגה החדשה קתרינה בראט, נדרש לשיפוץ פטריית עובש בבית ולשימור קשרים עם אלג, הבן של רקל, כי למה שהוא יסבול רק בגלל שאמא שלו נפרדה מהחבר שלה. קצת בעייתי למי שכבר קראה את הספר ה-11 בסדרה וגם כתבה עליו סקירה והיא יודעת משם שהולה ורקל יהיו זוג בעתיד בעוד בראט היא אפיזודה חולפץ וכנראה נוצרה לצורך הספר הזה בלבד.

אנחנו בשנת 2004, חודש נובמבר באוסלו והשלג רק מתחיל אבל כבר מדכא. נשים נעדרות ואז נמצאות מתות בסמיכות לבובות שלג, ואולי זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה שיש בה רוצח סדרתי, מה שמרגש מאוד לחלק מהאנשים ומטריד ועוכר שינה לרוב האוכלוסיה. כתמיד אצל נסבו הפרולוג מרמז על הפושע, כמו גם על המניעים שלו, כתמיד בספרי רציחות סדרתיות ולא רק אצל נסבו הרוצח הוא פסיכופת. כמובן שיש כל מיני פיתולים והטעיות בדרך, כמובן שמישהו שחשוף למידע פנימי מהחקירה הוא גם חלק מהפשע. ועדיין איכשהו זה מעניין. הארי הולה, גבוה מדוכא וציני נלחם בשדים מהעבר, בפרידה מרקל, בפטריית העובש בקירות הבית שלו, ומחליט החלטות אינטואיטיביות בלי לשתף קולגות וממונים. אנחנו מגלים את אוסלו, בעיות רפואיות, זנות חוקית ושאינה חוקית, כמה אנשים חושבים שהם אבות ביולוגיים למרות שהם לא. בפתיח לספר יש מפה של מרכז אוסלו, והיות והעיניים בנות החמישים שלי היו קשישות מכדי להבין שם משהו הלכתי לחברי הטוב גוגל סטריט ויוו וטיילתי קצת. זה עזר לי, למרות שהתמונות צולמו כמובן בקיץ. גם ברגן במזרח נורבגיה משעממת באותה מידה, אבל באי פינוי שהוא אחד מאיזה חמישים אלף איים בנורבגיה הייתי מוכנה לגבור מיד ולגור שם כל הקיץ.

פעם ראשונה שאני כותבת על סיפור מתח בלשי. מה אני, מי אני שאכתוב על הז'אנר הזה, מהרהרת לעצמי, כשסביב תותחים כבדים.. לא, לא הז'אנר הרגיל שלי, אם כי אני קוראת לא מעט ספרות מתח בלשי וכמעט תמיד (טוב, תמיד!) זה יהיה נורבגי. כי מצדי רצוי מאוד שהארי הולה יהיה חלק מהפרשה.
גילוי נאות: לצד סיפור המתח החכם והמתוחכם, התפתלות העלילה שתפורה היטב, איש השלג המסתורי ובובות השלג החמקמקות.. אווירת הקור-פתותי הקרח המכסים את סמטאותיה של ברגן בנובמבר הסתווי-אפלולית היום והאור הזהבהב העוטף ברכות את היום שנעלם מוקדם מדיי אל חשכת הערב ואל חיי הלילה.. והנה הוא שוב צץ איש השלג המסתורי.. יחד עם אווירת הקסם שכל המתואר משרה עליי, הרי מה שבאמת חשוב כאן, עוד לפני פתרון השאלה מי הוא איש השלג ומה אומרות בובות השלג הדוממות, מדממות וחמקמקות.. זה עוד פגישה עם הארי הולה – זה העניין.
האיש המבריק והלא שגרתי הזה. שהברק והתחכום שלו מועצמים בהשפעת האלכוהול שזורק אותו הכי נמוך שאפשר ומחדד אותו הכי חד שאפשר. זאב בודד. קשוח ונוקשה למראה, אבל האמת, באמת – כשמתעמקים בו האיש רגיש מאוד. נוגע עמוק ברגישותו. זאב בודד שמיוסר בבדידותו. אבל האמת, באמת – בתוך תוכו שברירי וכל כך קשה ומקשה על ועם עצמו. הוא כל כך שברירי ומייסר את עצמו באופן אכזר זה הופך אותו קשה עם ומרחיק מעליו את הנשים של חייו והוא לא מבין, עד כמה זה מייסר אותו. כך גם עם האנשים של חייו.
הוי הארי, הארי - אילו רק היית מאפשר לעצמך להביט באומץ במראה ולהעמיק בפתיחות אל תוך תוכך. אילו היית מאפשר לעצמך לשנות גישת מחשבה – להיפתח קצת באמצעות טיפול. אתה יודע, לא ארוך, ממוקד ומשמעותי – טיפול שיחשוף את הברקסים הנוקשים הפנימיים שבולמים אותך מלהיפתח, כזה שישייף קצת את הנוקשות ויעזור לך להוציא החוצה את הקסם שבך וייטיב כל כך עם איכות חייך.. עבורך, קודם כל עבורך ואחר כך עבור הסובבים אותך.. אתה הרי יכול להיות חבר מדהים. מה אתה אומר? תחשוב על זה הארי, תשקול בחיוב... ומה עם העתיד המקצועי, אם תשתנה, אתה שואל? יהיה בסדר.. יו נסבו יסדר את זה, יהיה בסדר.
טוב, יאללה הארי, זו המלצתי - תחליט מה שתחליט. בכל אופן, אתה ו"איש השלג" מומלצים בחום, בעיקר לימי הקיץ החמים שם בארץ, כי קראתי שיש לא מעט שנרתעים מתיאור מזג האוויר הסתווי-חורפי שעוטף את סיפוריך.
מאמינה שניפגש ביו נסבו הבא - כשאתה כזה או כשאתה אחר, קפוץ לבקר.

חתיכת מניאק הנסבו הזה, אני הולך להתפתל פה כהוגן כדי לנסות לכתוב ביקורת בלי חלילה להכניס ספוילרים, ואני כמובן צריך לנהוג במשנה זהירות, שכן אני יודע שדרי האתר נתברכו ביכולת קריאה בלשית, קריאה בין השורות, וגם מתוך מה שלא אכתוב אתם עוד עלולים לעשות אחד ועוד אחד וליצר לכם ספוילר. אז מה עושים...?
תראו נסבו לכאורה לא מזלזל באינטליגנציה של הקורא שלו, והוא גם רוצה לתת לנו (הקוראים) תחושת הצלחה, אבל חלילה לא לצאת פרייר, כי הרי הכי אנחנו אוהבים בספר מהסוגה הזו לומר בסוף... ידעתי, כמעט כמו שפולנייה אוהבת להגיד אמרתי לך (פולנייה כמשל חברים, בל נפתח דיון עדתי).
אז מה עשה נסבו, נתן לי לנחש נכון, ואז הוכיח לי שזה לא מה שחשבתי, טלטל אותי דרך מספר חשודים אחרים (כולל מעצרים, עימותים you name it) כדי בסוף לתפוס את ההוא שחשדתי בו מההתחלה.
תודו שזה מחוכם, אני גם מקבל ליטוף ליכולת הבלשיות שרכשתי לאורך השנים, אבל אני לא יכול להגיד ידעתי... שכן, ידעתי ונטשתי והשתכנעתי שטעיתי, והתמסרתי לאמת האחרת... בקיצור מחוכם.
בעיה אחת מובנית בספרי בלשים שנסבו לא הצליח לפתור, לא בטוח שיכול להיות פתרון... מספר העמודים לסוף... אם 100 עמודים לסוף מסתמן פתרון אתה בתוך תוכך כבר יודע שזה כנראה לא הפתרון האמתי, כיצד ניתן להתגבר על בעיה טכנית זו..? אין לי מושג.
אחסוך מכם מילים בשבחו של נסבו, הוא כנראה לא צריך את זה, גם לא אדרג את נסבו הזה מול אחרים בסדרה, מספיק שאגיד שסיימתי אותו תוך 3 ימים, בתוך הבלגן של העבודה, הכנת תחפושות ל 4 ילדים (פנדה מהפרסומת never say no to Panda? נו באמת מה קרה לזורו? משהו שאפשר לקנות ב 99.90), משלוחי מנות (מלאכת יד) ועומס רגיל- נו אתם יודעים.
בקיצור אני נהנתי.
התעלומה הכי גדולה בספר הזה, היא כמובן - איך זה שאני כותב את הביקורת הראשונה? (או שאלון כבר קרא באנגלית?- אני תכף בודק) אחרי החג שמח

הייתי רוצה לכתוב על הפגישה שלי עם יו נסבו, אבל קרה לי דבר מצחיק. כלומר, אחרי שביתרתי עשרים גופות (פחות או יותר, לא נריב על זה. צריך לבדוק אצל שמאי המקרקעין, אבל חיסלתי אותו. בעצם, אני לא בטוח. צריך לבדוק בפנקס, אבל אני לא מוצא אותו. אולי שכחתי אותו מתחת למסור. אל תשאלו) - בקיצור, תפסו אותי ושמו אותי בכלא חולות. פה יש לי זמן בכיף ואף אחד לא מפריע לי, במיוחד אחרי ששמתי את הפרצוף של א', שהפריע לי, בתוך מאפרה, טחון היטב, עם נעצים ותפרים אסתטיים בחוט שחור בִּמקום פֶּה. עכשיו, כשאני חושב על זה, אולי הוא לא ניסה להפריע לי אלא סתם השתעל. צריך לשאול אותו. אבל אין איך. כלומר לשאול אפשר, אבל לא בטוח שהוא יכול לענות. ואל תגידו לי "הוא יכול לכתוב". בשביל לכתוב צריך אצבעות, יד, דברים כאלה, ודי לחכימא ברמיזא וסייג לחכם שתיקה והמבין יבין.
בקיצור, ישבתי עם יו נסבו בחדר הביקורים, עישנו קצת (הסוהרים לא התנגדו אחרי שסיפרתי להם קצת על ההיסטוריה שלי, בליווי הדגמות על הסוהר כ', יהי זכרו ברוך) וסיפרתי לנסבו על כל מיני ארועים שקרו לי לאחרונה, ונחשו מה - הוא, המנוול, עשה מזה רב מכר. ואפילו קרדיט לא נתן. בושה למקצוע. אבל יטופל. אל דאגה.
הייתי מת לספר על הספר הזה לכל החברים שלי, אבל אין לי חברים. לא שאני לא יכול להתיידד. אני אדם מאד חברותי, בפוטנציה, אבל משהו נדפק בדרך ליישום. יש לי מין טיק. יש אנשים שבודקים בכפייתיות אם נעלו את הבית. יש אנשים ששוטפים ידיים עשר פעמים אחרי השירותים, ואני בונה אנשי שלג. אפילו פה בכלא בניתי איש שלג, אבל לא החזיק. האסירים ז', מ', ו-ט' עומדים יפה ומחזיקים לי את החול כשאני עובד. בחורים נחמדים. לומדים מהר. אמנם קצת קשה להחזיק חול כשחסרים כמה אברים נבחרים, אבל הם מנסים. ועדיין - לא מחזיק. מה לא ניסיתי. צעקתי, קיללתי, איימתי, שפכתי דבק לבן - וכלום. הסוהר ב' העיר לי שאי אפשר לעשות איש שלג מחול. אז העיר. תנצב"ה.
התקשרתי ליו נסבו להתלונן. היה תפוס. בטח מתקשקש עם הסוכן שלו, המניאק. אוטוטו ועדת שחרורים. אעשה את ההצגה של מורגן פרימן מ"חומות של תקווה", ישחררו אותי, אני קונה כרטיס לאוסלו ויו נסבו יכול להתחיל להגיד על עצמו קדיש. הבעיה היא שהוא כותב טוב, הנבלה. מי שרוצה להתווכח מוזמן בכיף, רק שלא יתפלא אם יבקר אצלו מישהו לא נחמד שעושה אנשי שלג.
4 מתוך 5 אנשי שלג. ולא לקרוא לפני השינה. זה לא ספר מרדים.

לעץ ספרות המתח ישנם ענפים רבים או תת סוגות. אחד החשובים שבהם, הוא זה העוסק ברוצחים סדרתיים. למעשה, שיעור הרוצחים הסדרתיים הוא כשני אחוז מכלל הרוצחים, אבל שיעור ספרי המתח העוסקים ברצח סדרתי גדול כמובן בהרבה.

ולמה? מפני שרצח המבוצע בידי רוצח סדרתי אינו מנומק. המניעים השכיחים לרצח: כסף, שליטה, נקמה, אהבה ושנאה או התחמקות מעונש, אינם תקפים במקרה זה, ולכן הם מאיימים הרבה יותר. למרות שרצח הוא ערעור של אחד מחוקי היסוד של חברה מתוקנת והוא שובר את הטאבו החשוב ביותר בכל חברה, קל יותר לפענח אותו אם יש לו הסבר או מניע הגיוני. כולנו זקוקים לסיבה שתתיישב על דעתנו, גם כשמדובר במעשה קיצוני כמו נטילת חיי אדם.

הרצח הסדרתי מתבצע כשתקפים כמה כללים בסיסיים. האחד, הרוצח הוא אדם הסובל מחסמים רגשיים קיצוניים, שאינו מצליח להרגיש תחושות של שמחה או עצב, צער או כאב נפשי ובעיקר אמפתיה כלפי הזולת. לתופעה קוראים פסיכופתיה. לא כל פסיכופת הוא רוצח סדרתי, כמובן, אבל רוב הרוצחים הסדרתיים הינם פסיכופתים. הכלל השני, הרוצח הסדרתי לא מכיר את קורבנותיו והמניע לרצח בדרך כלל אינו נמצא באישיותם או בפעולותיהם, אם כי הרוצח הופך גורם כלשהו בהתנהגותם לסיבה שבגלל הם "ראויים" למות. הכלל השלישי, מעשי הרצח מתבצעים במרווחים של זמן, שמקבלים משמעות בשעון הפנימי והייחודי של הרוצח.

מדוע הרצח הסדרתי הפך להיות כה פופולארי בספרות המתח? ראשית, האקראיות של בחירת הקורבן מפחידה ומאיימת הרבה יותר מאשר קורבן שנרצח בגלל "סיבה". השאיפה לסדר חברתי שעליה חונכנו מבקשת להבין את הקשר של סיבה ותוצאה. ההפרה של הסדר הזה מפחידה וחושפת כביכול גם את הקורא התמים לקורבניות האקראית. שנית, הרוצח הסדרתי רוצח כמה פעמים בספר אחד ולכן המתח נשמר לאורך כל הסיפור. ברוב הספרים מסוג זה הקורא "עד" למעשי הרצח ולהכנות הנפשיות והפיזיות שעושה הרוצח הסדרתי, ולכן המתח גבוה מאוד.

יו נסבו השתמש ברוצח סדרתי גם בספרו כוכב השטן, אבל שם הרצח הסדרתי היה סוג של הסוואה. באיש השלג אנחנו עדים הן לרצח והן להכנות המזעזעות שעושה הרוצח, ובראשן העמדת בובת שלג סמוך לביתה של הקורבן הבא שלו. בובת שלג תמימה וילדותית הופכת להיות הודעה מחרידה על מוות קרב. יש בובת שלג, עוד מעט תיעלם אמא אחת.

איש השלג הוא הספר המפחיד ביותר של נסבו. מורכב, חכם, אינטליגנטי ומאיים כמו כל האחרים, אבל מהפך קרביים. הוא פותח בסצנה מן העבר, שיש לה משמעות גדולה בפתרון התעלומה. אלא שדווקא עובדה זו מפוררת את הסיפור המהודק וחושפת את הרוצח בשלב מוקדם מדי.

אחת הדמויות (שלא אעשה לה ספויילר) פולטת פרט כלשהו באוזניו של הארי. אנחנו ממהרים לעשות את ההקשר ומבינים מי הרוצח. נכון שתחבולה זו שכיחה בספרות מתח, חשיפתו של הרוצח לידיעת הקוראים מגבירה את הפחד כשאנחנו יודעים כי קורבנותיו העתידיים אינם יודעים איזו סכנה נשקפת להם. אבל תחבולה זו, שהיא מצוינת בספר אחר, עושה עוול לספר הזה. מאותה נקודה והלאה, מגולל נסבו את תולדותיו של הרוצח ואת המניעים שגרמו לו לרצוח דווקא קורבנות אלה והמתח מתפוגג לו לאיטו. אפילו רגעי השיא של סוף הספר הם הרים נמוכים בהשוואה להרים הפראיים של המתח ששורר במחצית הראשונה של הספר.

בין לבין, יש פתרונות שווא, חשודים שמתברר כי אינם איש השלג, מעשי רצח מן העבר, הסתבכויות רפואיות וכל האלמנטים שמרכיבים את ספריו הנפלאים של יו נסבו.

יכולתי להוריד כוכב אחד בגלל חשיפתו של הרוצח מוקדם מדי, אבל הספר כל כך משובח וכה גאוני, עד שהוא נמצא הרחק למעלה באיזו ספירה של כוכבות אמיתית.
------------------------------------------------------------------

(ולירגזי, אל תתאמץ לקרוא. הספר נורא משעמם ואתה תיכף תירדם ותנחר. ואז יבוא איש השלג...)

אני מאלו שקשה להם לדחות סיפוקים, מאז שראיתי שקורא כמעט הכול (קכ"ה) כתב ביקורת על איש השלג ידעתי שאני חייב לקרוא אותה אבל חששתי מספויילרים שכמובן אין בה אבל לא יכולתי לדעת זאת אז. היא הבהבה בדף הביקורות אבל הצלחתי להמנע ואז נעלמה לאן שהולכות הביקורות וידעתי שעמדתי במבחן. הרי יש לי 34 ספרים על המדף ואני לא ארוץ עכשיו לחנות הספרים ואקנה ספר מתח חדש שאני מחכה לו שנה רק כדי לקרוא ביקורת של קכ"ה ( כבודו במקומו מונח).
הרהרתי בה באותו יום של חסד אבל הייתי חזק. אני אחכה לשבוע הספר או אולי לאיזו מכירת פגומים או ספרים משומשים ואולי עוד שנה אקרא את הספר ואוכל להתענג עליה. אבל אז היא קיפצה לאזור של הביקורות האהובות ובמשך שבוע תיעתעה בי, ניצנצה בזווית העין וכבר ראיתי במבט חטוף שנסבו הוא מניאק וכל נים בי רצה לדעת למה. אבל נלחמתי והתנחמתי בדרור משעני כי מתח זה מתח.כך עבר עלי שבוע מתוח מאוד.
כאשר החלטות נשברות הן מתנפצות ברגע זב כמעט בלתי אפשרי למנוע אותן. הייתי לתומי בחנות הספרים ( סתם כי לא הייתי בסביבה) ופתאום הבחנתי בחדש של מורקמי , זה שאני נמנע מהגרסא באנגלית שלו כבר כמה חודשים, מונח בתרגום מלא והמחשבה שמישהו יקרא אותו ויכתוב עליו ביקורת אולי אפילו קכ"ה בעצמו שהרי הוא קורא כמעט הכול, הייתה בלתי נסבלת. לא יכולתי לעבור עוד רגע אחד חסר סיפוק. קניתי את שניהם.

כמו לפגוש חבר שלא ראיתם הרבה זמן ולקבל חיבוק ממיס, כמו העוגיה הזאת שחיכתם לה עד הקפה של חמש , כמו להשתרע על השזלונג אחרי יום ארוך כמו עוד אלף דימויים אחרים הספר הזה טוב. כזה שכיף להתמסר לו ולשקוע בבובות השלג שלו בחום. הוא כתוב כמו סרט הוליוודי שומר על קצב ועניין לכל אורכו . מלא טוויסטים ותהפוכות וטריוויות בלשיות ואחד הארי הולה שבספר הזה הוא הרבה פחות כבד ומלנכולי מקודמיו ולי לפחות זה רק הוסיף להנאה.
את זהות הדמות המרצחת ניחשתי פחות או יותר כאשר נתקלתי בה לראשונה. אני לא יודע אם זה בגלל שנסבו התרשל או שזה הספר החמישי בסדרה ואני כבר מבין איך הוא חושב . לא אכפת לי , זה לא פגם לי בהנאה כהוא זה . גם שתי סצינות הסיום המופרכות בעליל לא הפריעו לי, כססתי את הציפורניים ונהנתי מכל רגע. ארבעים עמודים לפני הסוף , בשיא המתח , תרגלתי דחיית סיפוקים. פשוט לא רציתי שיגמר. הנחתי אותו בפינת השזלונג ופניתי לאויבתו המושבעת , הטלוויזיה ולארוחת הערב אבל לצערי לא הצלחתי לסיים את הערב בלי לסיים את הספר.

אני לא מבין הרבה בתרגום אבל שאני לא מרגיש בו בספר מתח שתורגם מנורווגית אומר עבורי שהוא טוב. תודה לרות שפירא ואם אפשר עוד אחד השנה זה יהיה נהדר.
( ראיתי עכשיו את ההמשך באנגלית והחלטתי שאני דוחה את הסיפוק הזה עוד קצת )
מילה להוצאה: שני פרקים בשיא המתח של הספר התהפכו כלומר נכרכו הפוך. אם זה היה סוג אחר של ספר הייתי אומר שזה היה בכוונה. זה אתגר את הקוארדינציה המיספורית שלי אבל לא ממש פגם בספר.

איזה כיף שיש לפחות עוד שלושה ספרים לפני ושניים מאחורי.
ביום בחירות זה יש לי בחירה אחת ודאית : נסבו. תן לי עוד.
ולגבי הביקורת: משובחת כמו רבות מאותו בית יוצר. נסבו אכן מניאק , אני מבין זאת עכשיו.

יש בלשים מתוחכמים.
יש בלשים שמעשנים מקטרת.
יש בלשים שמשחקים אותה אהבלים.
יש עוד כאלה ואחרים.

.....
ויש את הארי הולה. אלכוהוליק סטייל.
.....
כבר בעמוד 15 תצטרכו להתחיל "לספוג" את האוירה כי הארי שלנו מתעורר ומביט בראי –
עיניים אדומות "כרגיל", "דהויות מרוב אלכוהול", "הנקבוביות על האף מכתשים גדולים ושחורים".
קצת מים חמים על הפנים ויאללה, לעבודה.
193 ס"מ, שיער בלונדיני קצוץ, מראה כחוש ומרושל (יש שחשבו: הומלס, מסומם) –
החוקר הטוב ביותר והנציג הגרוע ביותר של משטרת אוסלו.

לאורך כל הספר, נסבו משקיע מאמץ גדול כדי שנחבב את הבלש שלו מבלי שנרגיש איך זה קרה.
הוא טווה חוטי שתי וערב של אהבה-שנאה עצמית, סיפורי לילות מסויטים וימים קודרים, כן דרינק – לא דרינק, כן פאב – לא פאב
פלוס פירוט יתר של אהבה בלתי אפשרית וחיי האקסית שלו ומשחקי חתול ועכבר עם המפקדים שרק מחכים להתקף שתייה משמעותי כדי לפטר אותו.

תהליך ההיכרות שלנו עם הבלש-גשש עטוף בתפאורה של משקעי חודש נובמבר בנורווגיה – רקע אידיאלי לאיש השלג ולדיכאון הכללי.

נסבו שותל כמה דמויות מפתח שהקורא אמור לבלוע כפיתיון אבל לא צריך להיות שחיין אולימפי בבריכה של ספרי מתח כדי להבין שאלה רק כדורי פְּלָצֶבּוֹ שלא יצליחו לרפא את מחלת הבלשות של מי שקרא איזה מותחן אחד או שניים בחייו.

ואז, אחרי שנסבו מקפיא אותנו, מפשיר אותנו, מצנן אותנו, מחמם 30 שניות במיקרו ותולה לייבוש ארוך ומייגע, מגיע הרגע של ה-ג-ר-נ-ד פ-י-נ-א-ל-ה שלמענו בעצם התכנסנו.
זהו מופע אימים מפורט לעייפה, מורט עצבים והזוי כאחד, בלתי אפשרי מבחינה טכנית ומעשית אבל למי איכפת?!

ובסיום המופע, אני שאלתי את עצמי שתי שאלות:
האחת – האם הדרך של הקפאה-הפשרה-חימום-ייבוש הייתה שווה את מופע הסיום הגרוטסקי?
והשניה – האם אני מוכנה לפגוש שוב את הבלש-על המחוספס והמתייסר?
התשובה לשתי השאלות היא אחת.
לא. תודה אבל לא.

נ.ב. טוב, לפחות למדתי מה זה יוּלֶבּוּרדֶל – בילוי מסורתי במסעדות ובבתי מלון המציעים במהלך דצמבר, לקראת חג המולד, מזנון עשיר עם מאכלי חג קלאסיים (עמ' 25)
וגם ש- Kongsgarden היא "האחוזה המלכותית", חווה חקלאית אקולוגית שמנוהלת ע"י המוזיאונים הלאומיים של נורווגיה (עמ' 126)
ושיש בנורווגיה צמיגי קיץ וחובה להחליף לצמיגי חורף.
וגם אינספור שמות של רחובות שאין לי סיכוי לבטא ובטח לא לזכור.

נובמבר בנורווגיה, קור ושלג ראשון. עם השלג הראשון מגיע גם איש השלג. איש השלג רוצח רק נשים מסוימות מאד, נשים שהוא מתעב, נשים שמזכירות לו את האישה שהוא הכי אהב ואשר גרמה לו לכאב גדול.
בכל פעם שמופיע איש שלג מחוץ לבית מסוים ניתן לדעת שהאמא בבית תיעלם.

כאשר נעלמות שתי נשים נוספות עם הופעת שני אנשי שלג, המפקח הנודע הארי הולה מקשר זאת למעשי רצח דומים שקרו בעבר ומקבל הארה כשהוא נזכר במכתב שנשלח אליו לפני מס' חודשים בו מוזכר איש שלג, אשר בזמנו כלל לא ייחס לו חשיבות. כעת הכל מקבל תפנית חדשה.

לחקירתו מצטרפת קטרינה בארט, בלשית שהגיע מעיירה קטנה אשר מציבה את הולה בפני מעמד ללא ברירה בה הוא חייב לפרוס עליה את חסותו. אך למה דווקא הוא? האם יש לה מניע נסתר? ומה המניע של אותו רוצח אשר זכה לכינוי 'איש השלג'? האם החקירה תגיעה לסיומה הטוב או שמא מדובר בספר שאין בו 'הפי אנד'?

הרי לפניכם ספר גאוני! מותח, כתוב רהוט ומגיע לנקודות שיא שנדמה לי שאף סופר מתח לא היה מרשה לעצמו להעלות על הדעת להגיע אליהן. כל כך הרבה תפניות שאם זה היה בכל ספר אחר בטח הייתי מתעצבנת אבל בגלל הכתיבה המדהימה של יו נסבו זה פשוט החליק הלאה מבלי היכולת ללחוץ על הבלמים אלא רק כשמגיעים לקו הסיום.
מומלץ במיוחד, גם לאלו שלא קראו את כל ספריו הקודמים של יו נסבו (כמוני...)

זה הספר השלישי שאני קוראת של יו נסבו. הראשון היה "ציידי הראשים" ששנאתי בכל מאודי. השני היה "אדום החזה" שנפלתי שדודה לרגליו, ועכשיו סיימתי את "איש השלג", שהוא לא יותר מסביר. אז אני כנראה במקום טוב באמצע מבחינת יחסי ליו נסבו.
"אדום החזה" היה ספר מתח מדהים בכל קנה מידה. מגרה, מרתק, מותח, מלא פיתולים לא צפויים. אבל כאמור, "איש השלג" הוא ספר מתח ממוצע, ובהתחשב בעובדה שזה הספר השביעי מסדרת הארי הולה (בעוד "אדום החזה" הוא השלישי), אני יכולה לנסות לקבוע בזהירות שמרגישים כבר את עייפות החומר. אמנם לא קראתי את שאר הספרים בסדרה (אבל מאוד הייתי רוצה ואני מאמינה שאשים עליהם את ידי בעתיד), אז אני רק משערת, אבל כאן התחושה היא שנסבו כבר התעייף. העלילה המרכזית אמנם מרתקת - רוצח סדרתי שבונה אנשי שלג ורוצח רק אמהות נשואות. אבל הרבה פעמים מצאתי את עצמי מול כל מיני פרטים לא בהכרח חשובים, מנסה להיזכר איפה הם הופיעו קודם בספר (או שלא הופיעו, או שהופיעו לשבריר שנייה הרבה קודם לכן) והיו כמה פעמים שנדמה היה שהפתרון קל מדי. שעל הארי הולה פשוט נחתה ההבנה פתאום, סתם כך.
אז כן, סיימתי את הספר תוך ימים ספורים, אבל לא הייתה לי אותה התלהבות לקרוא אותו כמו עם ספרי מתח טובים באמת. אני עדיין רוצה לקרוא לפחות ספר נוסף מהסדרה, אבל האמת היא ש"איש השלג" הוא ספר מתח די ממוצע.
כנראה שהספר הבא ייאלף להטות סופית את הכף לאן אני נוטה ביחסי לנסבו.