כשקראתי את "שלוש שניות" התפעלתי מהתיאורים האמינים, מטוויית הסיפור ומהפיתרון שנראה לי יצירתי ונכון. "תא 21" אמנם לא זכה לביקורת - אך היה מותח ודורג כמו קודמו ב 4 כוכבים. זו הסיבה שהיתה לי ציפיה מזוג הכותבים הזה, ציפיה, שבמקרה הזה, נכזבה לגמרי. הסיפור כה מופרך שלא איפשר לי לקבל אותו גם לא חלקית. את הפיתרון אפילו אני - שאינני אפרתי - יכולתי להבין די מהתחלת הסיפור. כלומר כשהתחיל כבר סיפור, מה שקרה אחרי די הרבה עמודים של ניסיון "לבלבל את הקורא". רוסלנד והלסטרום לא הסתפקו בסיפור מצמרר אחד בספר הזה יש שלושה. לא קשורים כלל האחד לשני ורק מאפשרים לכותבים לפרט עוד זוועות וטירופים. תענוג.
הפעם יש גופת אשה שנמצאת - כמה ימים אחרי מותה - במרתף בית חולים, מכוסה בשמיכות. וגם יש אוטובוס שעוצר בארבע בבוקר בעיר המושלגת ופורק ארבעים ושלושה ילדים דוברי רומנית, שכולם מכורים לסמים, מפוחדים ולא מדברים עם אף אחד. ועל כל אלה מאפיל מפקח המשטרה אוורט גרנס שהתנהגותו כל כך הזוייה ומופרעת, שאפילו חוקרי המשטרה שלנו נראים לידו מקצוענים כלילי מעלות. שכחתי משהו? כן, יש תיאורים קשים של חסרי בית החיים במנהרות מתחת לעיר, התעללות מינית בקטינים, חולדות טורפות ועוד ממתקים מהסוג הזה שלפעמים כשאין ממש סיפור גודשים את הספרים מהסוג הזה.
למרות כוונותיהם הטובות של מחברי הספר, שהם שוודים רוחשי טוב הכותבים על תופעות חברתיות קשות, כאן על אנשים שהחברה ויתרה עליהם והם חיים במרתפים אפלים בתנאים לא תנאים, על ילדים שמתעללים בהם, על חולי נפש ש"שוחררו לקהילה" מהסיבות הידועות - רפורמה שתחסוך קצת כסף למדינה. הכוונות הטובות מובילות גם כאן לגהינום. הספר לטעמי פשוט גרוע. או שאולי איבדתי את הסבלנות לסוג הזה של ספרים? אני מקווה שלא.


















