האם יש אמת? כלומר משהו עובדתי, בלתי ניתן לויכוח, שכולם יודעים שהוא אמת? תלוי את מי שואלים.
אנחנו מחונכים לחפש את האמת. האמת, שהיא נר לרגלינו, היא משהו שברור לנו שאנחנו יודעים. מי שאינו אומר את האמת, כפי שאנחנו מבינים אותה, הוא כמובן שקרן. אבל פעמים רבות, גם בלהט הויכוח עם מישהו על "אמת" כזו או אחרת, בכל זאת מתגנב ספק קטנטן. אולי בכל זאת אין "אמת" חדה וברורה כתער, כמו שאין, אולי, מנהיג חכם - ובעיקר "חזק" - שיסיר מעל כתפינו את משא הספקנות והחרדה?
הסיפור פשוט עד כדי פשטנות. אונס ורצח - לא של אותו אדם - נראים בדרך שונה מאד דרך עיני אלה שלקחו בהם חלק או אחרים שצפו. והברירות השונות - רצח, דו-קרב, התאבדות - יכולות להיות האמת. ואין אדם היכול להכריע מה "האמת", מי הבחור הרע בסיפור, ואפילו לא מה המניעים של אלה המתוודים שהם אלה שרצחו. נוסף לסיפור הזה עוד סיפורון, הממחיש, בדרכו את גישתו (הצינית?) של ריונוסקה, הגורס שלא רק שאין אמת אחת, גם ב"טוב" וב"רע" יש להטיל ספק.
מאז הסרט של קוראסאווה המילה "ראשומון" (שמו של שער העיר קיוטו כשהיתה בירת יפן) הפכה למושג המתאר תאורים סותרים של אותו אירוע בגללם אי אפשר להגיע לשורשי האמת. הסרט היה עיבוד מסויים של הסיפור הקצר הזה, חלק מהעדויות הוצאו מתוכו וגם הסיפור השני לא בא לידי ביטוי. נראה לי שריונוסקה ניסה להגיד משהו, קשה לעיכול: הוא אמר - אין אמת. אין טוב ורע. ימיו של האדם קצרים מכדי שיוכל להבין את האמת ואת המוסר. נראה לי שאנחנו נמשיך - בלית ברירה, כמיטב חינוכנו - לחפש אמת אחת ומוסר אחד. ואת השאר נקרא בספרים...

















