לקראת נסיעה קרובה ליפן החלטתי לקרוא את ראשומון של <mark>אקוטגווה ריונוסקה</mark>. לאחר חיפוש קצר בחנויות הספרים המשומשים בתל אביב, מצאתי עותק במצב מצוין. כאשר נסעתי לאסוף אותו, נדהמתי לראות כי מדובר בחוברת דקיקה בת 30 עמודים. אין לי ספק כי כדי קורסאווה היה צריך להיות גאון כדי להוציא מתחת ידיו סרט כל כך מרשים המבוסס על 30 עמודים של סיפור.

האם יתכן כי דמויות שונות רואות את אותו האירוע אך כל אחד נותן פרשנות ש

האם יש אמת? כלומר משהו עובדתי, בלתי ניתן לויכוח, שכולם יודעים שהוא אמת? תלוי את מי שואלים.

אנחנו מחונכים לחפש את האמת. האמת, שהיא נר לרגלינו, היא משהו שברור לנו שאנחנו יודעים. מי שאינו אומר את האמת, כפי שאנחנו מבינים אותה, הוא כמובן שקרן. אבל פעמים רבות, גם בלהט הויכוח עם מישהו על "אמת" כזו או אחרת, בכל זאת מתגנב ספק קטנטן. אולי בכל זאת אין "אמת" חדה וברורה כתער, כמו שאין, אולי, מנהיג חכם - ובע

אני אוהב סיפורים קצרים. העניין זה שכשאני חושב לעצמי "קצרים" אני מתאר לעצמי ספר קצר, אבל עדיין עם איזה בשר קצת, משהו כמו איזור ה100 עמודים אולי. במקרה הזה, מדובר בספר בן 42 עמודים קטנים, שכולל שני סיפורים. אז לקצר כזה אני לא רגיל, וזאת חוויה מעניינת. שני הסיפורים בדרכם שלהם מציגים את הנקודה בדרך טובה, לא הרגשתי פיספוס או חוסר עניין, וזה היה די מדויק. כל אחד עורר בי מחשבות שנשארו, כאלה שאחרכך אפשר ל

שאבא שלי בא לישראל לקחו אותו למשטרה. לימדו אותו שמה עברית ואחר כך היה שוטר עד שנהיה חוקר. הוא היה אוהב את זה. היה אוהב לשאול שאלות ככה מסביב אף פעם לא דוגרי עד שהיה מוציא ממך את האמת. תמיד היה מצליח אפילו שידעתי שהוא עושה ככה ואפילו שהייתי ממציא הכל מלפני שהיינו מדברים יעני איך לא היה שיעורים בגלל שהמורה הלכה אצל אמא שלה בגלל שהיתה חולה והמורה מחליפה שהביאו לא ידעה כלום וכל מה שהייתי ממציא בסוף הי