![תורת עץ הרעל [מהדורת 2001]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers3/35949.jpg)
ספרות על העולם השלישי אינה חביבה עלי כלל. אני לא נמשכת לאנתרופולוגיה, תיירות אינה הבילוי המועדף עלי ובכלל - אני עדיין מנסה לפענח את טיבה של התרבות המערבית בה אני חיה, ומשאירה את הבנת התרבויות הזרות למשכילים ממני. מה שאני רוצה להגיד, שהבחירה בספר הזה אינה טריוויאלית מבחינתי, לא כל שכן עוצמת ריתוקי אליו, החשיבה המרובה שהוא גרם לי בשעת קריאתו ואחריה.
מיסיונר מג'ורג'יה מגיע עם משפחתו לשליחות מיסיונרית בכפר נידח בקונגו הבלגית, בסוף שנות החמישים. האיש הזה שייך לזן מוכר על ידי כל התרבויות שאינן התרבויות המערביות: אין לו שום ספקות במטרתו, ברור לו כשמש מה טוב ומה רע, הוא נציג אלוהים עלי אדמות, ומוכן לעשות הרבה כדי ש"דברי אלוהים" יבוצעו כלשונם, ומתחיל במצווה על משפחתו: דברו הוא חוק לאשתו וארבעת בנותיו שהן רכושו המבוזה (סך הכל כולן נשים). שום מעשה שררה הפחדה או אלימות אינו פעוט מלהפעיל על משפחתו המפוחדת.
כפר נידח בקונגו: עוני עד רעב, בקתות עלובות, תולעי כרץ על האדמה, תנינים בנהר, נחשי ממבה קטלניים על העצים, עכבישי טרנטלה ארסיים בין הבננות. עקרבים, יתושים, מלריה, טיפוס, קדחת. אין חשמל. מים לכל השימושים יש לשאוב ממעלה הנהר ולהרתיח. המשפחה מתקיימת ממענק של המסיון - 50 דולר לחודש. המענק הזה הופך אותה לעשירה ללא מידה במונחים המקומיים, וכשהמענק נפסק - לענייה כמו אחרוני עניי הכפר. הסיפור עוסק בכל המצבים האנושיים שהמשפחה - וגם תושבי הכפר כולו - נקלעים אליהם. יש בו תאורים של נדיבות עצומה מצד אלה שאין להם, וגם של שרירות ואטימות, המופעלים על ידי בעלי הכוח כלפי החלשים מהם. יש בו תאורי הקרבה עצמית מצד רחוקים וגם בגידה ונטישה של קרובים.
אבל זה כמובן לא כל הסיפור. הסיפור, שהמשפחה אינה מודעת לו תוך מאמציה לשרוד בין הפטיש - המיסיונר לסדן - התנאים הקשים, הוא סיפורה של קונגו בסוף ימיה כמושבה בלגית ותחילת ימיה כמדינה "עצמאית". במאה השנים שקונגו היתה מושבה בלגית, ובמיוחד בימים שהיתה רכושו של לאופולד המלך הבלגי, נרצחו 10 מיליון שחורים, ולפחות כמספר הזה נותרו נכים עקב התעללות. הם הועסקו בכפייה במטעי הגומי וידיהם נכרתו על עבירות שונות. מיעוט שבמיעוט ידעו קרוא וכתוב, דרכים עבירות היו כמובן בל יימצא, בריאות, כלכלה - כל איש לעצמו. ובאותם הימים כשמשפחת פרייס נאבקת לשרוד קונגו קיבלה את עצמאותה ופטריס לומומבה נבחר בבחירות דמוקרטיות לראש הממשלה. זו היתה כהונה קצרה - 10 שבועות שאחריהם הופלה הממשלה, לומומבה נרצח ומובוטו עלה לשלטון רודנות - בתמיכה פעילה של ארצות הברית ובלגיה.
חשבתי על אפריקה - שאין ספק שמדינות המערב ניצלו בציניות ועשקו אותה מכל אוצרותיה - מאנשים שנמכרו לעבדות, מחצבים יקרים, שתושביה המקוריים לא ידעו איך לנצלם. אבל יחד עם הניצול החיצוני המגונה יש תמונה שחוזרת על עצמה: העושקים הגדולים והאכזריים ביותר של התושבים המקומיים הם בני עמם. וקשה למצוא שם שיטת ממשל שתיטיב - אפילו במעט - עם התושבים. אולי אני מפגינה פה את בורותי, אבל נראה לי שמשטרים רודניים הם המאפיינים את היבשת הזאת, יחד עם פיתוח מעשי אכזריות שיכולים ללמד אכזריות מהי לכל מי שרוצה ללמוד משהו על זה.
הספר הזה מופלא ממש. בחמישה קולות שונים זה מזה הוא סוקר את החיים הפרטיים של משפחת פרייס המקבילים לקונגו המתקדמת לאחור. בהומור ואירונייה מושחזת ובכשרון כתיבה עילאי. והסקתי שאם בשמה של מדינה מופיע הכינוי "הדמוקרטית" או החופשית" מן הסתם הדמוקרטיה או החופש רחוקים ממנה כרחוק מזרח ומערב. ואב משפחה המוכן לכפות בכוח את יראת אלוהים על בני ביתו המפוחדים? כנראה לא יראת אלוהים ואהבת אדם בליבו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
