על שלום עליכם וסבתא שלי חשבתי כשקראתי את אסופת הסיפורים הזאת. הסיפורים עוסקים - כמו בסיפורי שלום עליכם - בהווי היהודי של עיירה קטנה וצפופה במזרח אירופה (פולין? אוקראינה? רוסיה? - לא ממש חשוב...) כשהקהילה היהודית חיה בתוך וסביב עצמה, עוסקת הרבה בפרנסה ועוד יותר במה שנחשב לבידור - החיים של יהודים אחרים שחיים באותה עיירה, וראויים כמובן לגינוי בכל פה, כי הם לא מתנהגים בדיוק כמו שהמספר/ת חושב/ת שהם צריכים להתנהג...
תוכן הסיפורים דומה אצל שלום עליכם וזינגר. הנימה לא כל כך. שלום עליכם ניחן בהרבה הומור (אל תטעו - לא הומור חביב ומיטיב, אבל הומור) וזינגר בדרך כלל לא. שלום עליכם רואה את המגוחך והסרקסטי, זינגר רואה את הראוי לגינוי. הסיפורים של שלום עליכם הם בדרך כלל בעלי פואנטה, והסיפורים של זינגר יכולים להימשך בסיפור אחר בלי קושי. שניהם מספרים תוכן דומה: תאורים על הווי של קהילה צפופה והדוקה, עם כללים קשיחים שאסור לעבור עליהם, תפקידים ברורים של ראשי הקהילה המכוונים את התנהלות הקהילה, והמון שיפוטיות המופעלת על אנשי הקהילה מאנשי הקהילה, ומארגנת כך את החיים.
ברור לי שאי אפשר לשפוט חיים של אנשים על פי כללי התנהגות ומוסר הרחוק מהם כרחוק מזרח ממערב. לפי הסיפורים של זינגר הרבה מאד אמונות טפלות, עלילות של שדים, רוחות רפאים וחטאים איכלסו את דמיונם של אותם "עמך" יהודים, והעסיקו אותם ברגעי הפנאי. מה שבלט לעיני היו כל החישובים המסובכים שעסקו בחיי היומיום, בעיקר בכל הנוגע לזוגיות - כל תכנוני המוהר ו"קניית" חתן "שווה" לבנות כדי שלא יגיעו, חלילה, לגיל 26 כרווקה זקנה... וכדי שלא תיאלץ הבת נטולת המוהר להינשא לאברך צ ו ל ע ישמור השם...
אז מה אני אומרת? סיפורים חביבים בניחוח אנתרופולוגי, לעתים מפתיעים, לעתים מבדרים. המקצב של השפה והכתיבה נראה לי כמשחזר את המקצב של האידיש (אותה אני לא מכירה, לצערי) ועל זה כנראה מגיע צל"ש למתרגמת, בלהה רובינשטיין.
ומה בנוגע לסבתא שלי? לו היא היתה מודעת לכוח הסיפורים שסיפרה לי בילדותי - ושמהם, לצערי, לא נשאר לי זיכרון ברור - אפשר היה אולי להנות גם מסיפוריה שעסקו באותם תכנים, עם הרבה יותר עלילות מסמרות שיער, שהרי נועדו בעיקר לגרום לי לסיים את כל האוכל מהצלחת...


















