זה הספר השני של ג'ון הארט שאני קוראת, וזה במקרה: לו הייתי מקשרת אותו עם "הילד האחרון" מן הסתם לא הייתי טורחת לקרוא את הספר הזה. ולא כי הוא - או קודמו - גרועים. הוא כתוב היטב, מותח למדי, עוסק בתעלומה מזווית של אחד הקורבנות ומנסה לספק פיתרון מפתיע. באופן כללי ספר מתח לא רע, שמצליח להעביר לך שעות בנעימים. לא הייתי קוראת כי הארט הוא סופר מניפולטיבי ורגשני, המנסה לספק גם סיפור נוגע ללב ולגרום לי לרחם על גיבורו המסכן הסובל על לא עוול בכפו, ומשתמש בילדות קשה ופסיכולוגיה בפרוטה כדי לעשות זאת.
הסיפור הוא על וורק שהוא עורך דין בעיר בינונית כלשהי. הוא בנו של עורך דין מפורסם ועשיר, שגופתו (של האב, לא של הבן) התגלתה עכשיו אחרי שנעדר זה 18 חודשים. צוואתו המורישה לבנו 15 מליון דולאר הופכת את הבן לחשוד העיקרי ברציחת אביו, שהיה לכל הדעות טיפוס דוחה שאויביו המרים ביותר - אך לא היחידים - היו בני משפחתו. ועכשיו על וורק המסכן שאינו מספיק "גבר" להתמודד עם אשתו המרשעת, חוקרת המשטרה הכוחנית, התובע המחוזי הצבוע, בת זוגה התוקפנית והדוחה של אחותו, לגבור על כל אלה בקרב על חירותו וחייו.
הארט שזה ספרו הראשון למד משפטים אך עבר לכתיבת ספרים. לפי העלילה הייתי מנחשת שהוא לא היה הראשון במחזורו. אין לי הערכה יתירה למערכת המשפט האמריקאית כפי שהיא משתקפת בספרים ובסרטים. היא נראית לי מונעת מיותר מדי נקמה, כוח וכסף ופחות מדי נסיון להתמודד עם בני האדם שהחוק בא לשרת. אבל אני מניחה שלא כל העוסקים במלאכת האכיפה שם הם טפשים מוחלטים, שיילכו שולל אחרי "הוכחות" ו"ראיות" מופרכות לחלוטין, כמו אלה בספר הזה. כל שאר הסיפור מופרך כמו מערכת אכיפת החוק המקרטעת, אבל מה אני יודעת? אולי ככה זה באמריקה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
