טורד מנוחה.
ספר קטן, מתואר תאור לא מדוייק וממעיט בערכו כ"מותחן משפטי". הוא הצליח להתגנב אלי בלי שארגיש, וקראתי אותו בנשימה עצורה למרות שבעמודים הראשונים כבר ידוע מי נרצח, מי רצח ומי הסניגור. הכתיבה עניינית וחפה מקישוטים והנחות - הסופר אינו מתעכב בדרך כלל על תאורים ומספר את הסיפור כמעט בלי להביע דעה והתוצאה מצמררת.
יום אחד רוצח מכונאי בגימלאות, אזרח שלא היה בו רבב עד כה, תעשיין מולטי מיליונר בן 86. הרצח האלים מזעזע ומתואר בפרוט רב, עד שבב העצם המרוסקת, ועד עקבו של הרוצח שנתלש מעוצמת הבעיטות שבעט בגופה המדממת. אחר כך צלע הרוצח חסר העקב ללובי של המלון, ביקש להזמין את המשטרה והמתין לשוטרים בשקט. לרוצח מונה - שלא לרצונו - עורך דין שייצג אותו, שהפך עורך דין יומיים לפני המינוי. יש בספר הזה תאורים מרתקים של מערכת אכיפת החוק הגרמנית, השונה מהותית ממערכות שאנחנו מכירים מספרי מתח אמריקאים.
בשנים האחרונות קיבלה המערכת השיפוטית והחוק שהיא מְתָפְעֶלֶת מישנה חשיבות. הפכנו את "החוק" ואת "שלטון החוק" לדת החדשה שלנו. אנחנו מקדשים אותם ולא נותנים את הדעת לעובדה שבני אדם ממוצעים - לאו דווקא אפלטון וסוקרטס - הם אלה המחוקקים את החוקים, והמערכת שאנו כה מתפארים בה היא תוצאה בה אנשים גייסו רוב כדי שהאינטרסים שלהם יהפכו לחוק, אותו אנו כה מעריכים. ולעתים קורה ש"החוק" ו"הצדק" רחוקים מאד האחד מהשני.
פרדיננד פון שיראך הוא עורך דין וסופר. הוא גם נכדו של אחד מראשי המשטר הנאצי, שהורשע במשפטי נירנברג ונידון ל -20 שנות מאסר. המסקנה שלי אחרי שקראתי את הספר - שילדיהם ונכדיהם הם האויבים הנחושים ביותר של הדור ההוא, שלפרק זמן היו אדוני העולם וחייהם של אחרים.
בינואר 2012, מספרת הפיסקה הסוגרת את הספר, חודשים מעטים לאחר שהספר יצא לאור, מינתה שרת המשפטים של גרמניה ועדה לבדיקה מחדש של המשפט בתקופה הנאצית.


















