בילדותי סבתי סיפרה לי "מעשיות". אלה היו סיפורים מעניינים, מומצאים באותו רגע, שמטרתם היחידה היתה לגרום לי לאכול. כי סבתא שלי לא הצליחה להבין איך מאפשרים לילדה לא לגמור הכל מהצלחת. אז היא סיפרה לי "מעשיות", שכל משפט בהם עלה לי בביס. בתום החופש היא היתה מחזירה אותי להורי מפוטמת כדבעי, רק כדי לקבל אותי בחופש הבא מזת-רעב, ולהתחיל את כל העבודה מחדש...למה אני מספרת את זה? כי בקריאת הספר הזה נזכרתי באוירה של ה"מעשיות" של סבתא שלי.
קייט מורטון היא סופרת אוסטרלית, שספרה הראשון "הערפל מתפוגג" וגם הספר הזה מתארים את אנגליה מהתקופה הויקטוריאנית ועד ימינו. בספר הזה אוסטרליה מוזכרת, אבל, למרות שהיא ארץ מכורתן, היא רק מקום לא חשוב בחייהן של הדמויות. אנגליה היא המקום בו קורים הדברים החשובים באמת, וניכר שדמויות ההווה מעניינות את הסופרת הרבה פחות מדמויות העבר.
הספר בנוי כמו תעלומה מתמשכת שהקוראים - יחד עם הגיבורה - מתוודעים לארועים שקרו יותר ממאה שנים קודם, מנסים לפענח מה קרה והסופרת, כמי שאמונה על מלאכת המסתורין, מציבה שאלה נוספת בכל פעם שנראה שהפיתרון בידינו.
מורטון יודעת לספר סיפור ויודעת לכתוב. הספר נעים מאד לקריאה, ממש מתאים לחורף, גשם, פוך וכוס תה. זה לא הספר שיעלה לכם שאלות על התחקיר (לא משהו...) או אמינות הדמויות. זה ממש הספר לסרבני אוכל - לא תרגישו בכלל שגמרתם מהצלחת... תעלומה ב 526 עמודים ללא שפיכות דמים, ממש כמו פעם, בסיפורי סבתא.
*


















