• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

מאת סקוט טורו

הביקורת של yaelhar

תמונה של yaelhar
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

מאת סקוט טורו

הביקורת של yaelhar

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של yaelhar
הוצאה לאור:אריה ניר
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
יהודה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן ל”

2/8
ביקורות על מעבר לספק סביר
הבאה
נצחיה
לפני 12 שנים

“ברברה סאביץ' נמצאה מתה במיטתה ב-29 בספטמבר, אז נראה לי שהיום הוא היום המתאים בדיוק לכתוב את הסקירה ה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

412 עמודים ואף טיפת דם לא נשפכה! למותחן זהו השג גדול. אף טיפת דם, אבל המון תאורים של דיונים משפטיים, סדרי דין, ופוליטיקה משפטית אמריקאית, ועדיין מותח ומעניין. תודו שזה השג משמעותי.

ראסטי סאביץ' הוא שופט, אב בית דין לערעורים, אדם מכובד ומוערך מתעורר בוקר אחד לצד אשתו המתה, מסדר את החדר ואת המיטה ויושב להמתין עשרים וארבע שעות, לפני שהוא מודיע לרשויות על מותה. ראסטי סאביץ' הוא דמות מורכבת, בן למהגרים שהצליח בחייו בזכות כישרון ושכל וגם נחישות ואכזריות. יש לו מעט מאד ידידים והרבה אויבים, בן שהוא אוהב אהבת נפש, וגם עבר בעייתי כשלפני עשרים שנה נרצחה פרקליטה שהוא ניהל איתה רומאן והואשם ברציחתה.

סקוט טורו כותב היטב. בניגוד לחלק מעמיתיו הוא בונה דמויות אמינות (טוב, במסגרת הסיפור) ואינו מוותר על מורכבות דמויותיו למען העלילה, גם לא על עלילה קולחת, למען הגיגים. הוא כותב ספרי מתח המבוססים על מערכת המשפט האמריקאית - ותאמינו לי יש הרבה מה לומר על מערכת המשפט הזאת. בספר הזה, בנוסף לתאור מערכת המשפט, יש תאור חי של המערכת הפוליטית הנהוגה ביבשת הגדולה, לפיה המצביעים הם אידיוטים, המצפים מנבחריהם לחיים צחים כשלג ללא מעידות, וזה מה שיקבע אם יצביעו עבורם. מישהו שבוגד באשתו יכול להגיד שלום לכהונה אליה הוא רץ, בלי קשר למידת התאמתו אליה, מה שהמצביע כמובן אינו מצפה מעצמו.

הספר מעניין, מושקע ובוחן נושאים נוספים על התעלומה אותה הוא מנסה להתיר: שאלות כמו נאמנות ובגידה, אהבה, והאם מקריות מכוונת את חיינו ואנחנו, השוטים, מאמינים שאנחנו המנווטים את חיינו?
מי שאוהב מותחנים משפטיים יאהב את הספר הזה - וגם ספרים אחרים של הסופר. אני ממליצה עליו למרות שהיתה לי הרגשה שהסופר מאס בגיבורו לקראת סוף הספר, ורק חיכה שזה יגמר כבר...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
תמונה של אור
אור
תמונה של A N N A
A N N A
מ
מיליו
תמונה של י. קליש
י. קליש
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
7קוראים|גיל ממוצע64|43%נשים

על המבקרת

תמונה של yaelhar

yaelhar

ותיקה
חברה מזה 17 שנים
1,528 ביקורות•87 נבחרות•41,609 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של yaelhar
yaelhar
ותיקה
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות1,528
ביקורות נבחרות87
לייקים שקיבלה41,609
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת805מתח ריגול והרפתקאות260מדע בדיוני ופנטזיה149

דיון על הביקורת

4 תגובות
yaelhar
yaelhar•לפני 14 שנים

כן, מיליו, זה נכון.

לא ראיתי את הסרט אבל הספר - עם אותו גיבור - היה מוצלח מאד. ההבדל בין אז ועכשיו - 20 שנה - הופך את הגיבור למפוכח יותר, מריר יותר, ועיף מהחיים באופן כללי...
מ
מיליו•לפני 14 שנים

לפי התיאור נדמה לי שזה המשכון של "בחזקת חף מפשע"

שהוסרט בזמנו וכיכב בו הריסון פורד, אחד המותחנים המשפטיים המעולים.
yaelhar
yaelhar•לפני 14 שנים

היא עלתה

איכשהו על סיפור הביצה והתרנגולת: האם אנחנו הקוראים דורשים עוד ועוד דם בספרים שלנו, או שהסופרים צמאי הדם הרגילו אותנו לזה? כך או כך, רוב ספרי המתח משופעים בהרבה דם ותאורים מאד מפורטים...
נוריקוסאן
נוריקוסאן•לפני 14 שנים

412 עמודים ובלי טיפת דם

אכן הישג לספר מתח... פעם כשחליתי ולא יכולתי להגיע לספרייה ביקשתי מילדיי לשאול ספרים גם עבורי, חשבתי שיותר פשוט יהיה למבקש מהם ספר מתח. בתי הקטנה חזרה נלהבת עם ספר מתח וסיפרה לי שקראה את העמודים הראשונים ו"יש שתי גופות ישר על ההתחלה" ולכן היא בטוחה שאהנה מאוד מהספר...
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של yaelhar

ארץ הקוקיות השמימית

ארץ הקוקיות השמימית

אנתוני דואר

#
מספרו הקודם של דואר, "כל האור שאיננו רואים", התפעלתי מאד. גם וועדת פרס פוליצר התפעלה, בצדק. היה לי ברור שאקרא את הספר הזה, שבת-יה שיבחה בביקורתה וכתבה "אני גם לא ממש יכולה להבין מה כל כך מצא חן בעיני בספר, אבל הופתעתי לטובה." (תודה רבה! גם אני). הנושא בספר הזה שונה מאד מנושא ספרו הקודם, אם כי גם הספר הזה עוסק בהיסטוריה. בכל מיני היסטוריה, בדמויות שונות מתקופות שונות ומזמנים שונים. דואר מנסה לנסח סוג של היגיון הקשור בהיסטוריה של המין האנושי ומה שאפשר ללמוד ממנה. ניסיון נועז, שרבים נכשלו בו. גם דואר.

קשה להגדיר ולתמצת את הספר הזה. דמויות שונות מתקופות שונות לוקחות בו חלק, כולל נערה אחת החיה בעתיד הקרוב שלנו. רוב הדמויות בספר הם ילדים או נערים, אם כי חלק מהן מתבגרים במהלך הסיפור. נערה אחת חיה בקונסטנטינופול בשנת 1453 בדיוק בזמן בו העיר נופלת לידי השולטן העותומני ותושביה הנוצרים הופכים לעבדים או מתים. או גם וגם. לא רחוק משם – לפחות מבחינת המורגלים בתיירות סילונית, בהרים שהיום הם חלק מבולגריה, גר נער שנולד שסוע חיך ומשפחתו נודתה מהכפר בו חיה בגלל המפלצת שנולדה לה. הנער גוייס בכפיה, עם השוורים של המשפחה, לצבא האימפריה העות'ומנית שצר וכבש את קונסטנטינופול. שני הנערים האלה ייפגשו ויניעו את העלילה. ביבשת אחרת חי זינו – ילד שאביו הגיע לאוהיו בתחילת המאה ה 20 לעבוד (קשה) ולגדל לבדו את בנו. באותה יבשת גדל סימור, בתחילת המאה ה 21, בן לאם חד-הורית שעובדת עבודה קשה ומפרכת לפרנס את בנה. שני האחרונים ייפגשו יום אחד ויניעו את העלילה. החוט המקשר את הסיפור(?) הוא קודקס עתיק, הכולל סיפור קומי ופנטסטי, שנכתב ביון העתיקה כדי לשעשע ילדה חולה על ידי אחד, דיוגנס. הקונטרס ההרוס משנים והזנחה, מלווה איכשהו את רוב הדמויות ואת הסיפור, וגורם למי שנפגש בו להתחבר באופן לא מודע לשאר הדמוות ולהיסטוריה בכלל.

היכולת הסיפורית של דואר ממש פנומנלית. למרות הגיחה אל דמויות שונות שלא תמיד ברור איך הן קשורות לסיפור. למרות שהקורא(ת) צריכה לפענח את המוני ההקשרים הספרותיים, שדואר טומן בספרו. למרות שחלקו של הספר מתאר תקופות עתיקות והתנהגויות קשות להבנה, הספר פשוט ריתק אותי. מהערת המחבר בסוף הספר הבנתי, שדואר כיוון ל"ספר על ספרים" ושהסיפור על הקודקס העתיק שנמצא הוא שהוביל את הספר. אבל אני – חובבת סיפורים שכמוני, המתעניינת יותר באנשים מאשר בפאפירוסים עתיקים, נטלתי לעצמי חירות להבין אחרת את הספר, נשאבתי ואהבתי אותו מאד.

25.1.26

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
החיים שגנבתי

החיים שגנבתי

ניקולה סקוט

#
באמת ציפיתי לראות, איך תצליח סקוט לחלץ את הגיבורה שלה מהתסבוכת אליה היא קלעה אותה. שיטת החילוץ גרמה למידה מסויימת של חוסר אמינות, אם כי גם התסבוכת לא נראתה אמינה במיוחד.

הספר עוסק בעולם של שנות החמישים באנגליה המלקקת את פצעיה אחרי המלחמה שהשאירה הרס ומחסור. סטודנטית צעירה לרפואה מנסה להתמודד עם עולם שמרן, שרפואה בו נועדה לגברים, רצוי ממשפחות טובות, ונשים הן אחיות (או מזכירות, מורות או משרתות) ולרופאות מתייחסם בזלזול ואם יש ברירה – נמנעים מטיפולן. הסטודנטית הצעירה מנסה להשתלב בעולם הקשוח של רפואה בשנות החמישים, ואם להוסיף לקושי הכמעט בלתי נתפס של עבודה מפרכת, לימודים קשים בתנאים קשים, מה שסטודט לרפואה מכיר גם היום. סקוט תולה על כתפייה הצרות של הגיבורה שלה גם עול כבד של סוד שמקשה על חייה.

ביולי 1948 הועבר בבריטניה חוק הרפואה הציבורית. מדובר בחוק מתקדם מאד, שהחלתו אפשרה לכל אזרח, ללא קשר למצבו הכלכלי לקבל טיפול רפואי איכותי במוסדות הרפואה של הממלכה. זה יפה ומוערך, אם כי אנחנו הקדמנו את בריטניה הגדולה. קופת החולים הראשונה בישראל נוסדה ב 1911 ואחריה, עד 1940, עוד 3 קופות חולים, המרכיבות את השירות הרפואי בישראל. חוק ביטוח בריאות ממלכתי נחקק ב 1995, ואישר פורמלית את זכותו של כל אזרח לקבל טיפול רפואי, בלי קשר להכנסתו או למקום מגוריו. מסתבר שב 2015 ישראל דורגה במקום השביעי בין כ 50 מדינות, בשירות הרפואי שמקבלים אזרחיה. סלחו לי על ההרצאה – יש כל כך מעט דברים שאפשר להתגאות בהם מתחילת 2023, שאני מתרפקת על מה שאפשר.

הספר כתוב היטב ומעניין. למרות שהוא, כנראה, שייך לסוגת "ספרי נשים" הוא מצליח להימנע לרוב מגלישה לרומנטיקה, שמאפיינת את הסוגה. החלק הרומנטי פה די בטל בשישים, ומתרכז בתיאור ההתנהגות והמנטליות באותו זמן. שמרנות שאינה נבוכה מעצמה, ניסיון להחזיר את הנשים – שמילאו בתקופת המלחמה את מקום הגברים – למקומן הראוי, כבנות זוג, אמהות שאינן מתחרות בגברים. התייחסות הצדקנית לנשים "שחטאו", נכנסו להריון (לבדן! אף אחד לא עזר להן פרט לשטן הפיתויים!) ועליהן לשלם, כמובן, את מחיר החטא. קצת שיטוט במחשבות הזכיר לי חברת כנסת חסודה, ששואפת שכל הנשים, היום, במיוחד חילוניות שיש להציל מעצמן, ישמרו נגיעה עד חתונתן. גברים מבוגרים ונשואי פנים מסרבים להתרגל למציאות החדשה... סיפור מעניין ודי רלבנטי.

30.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
אנחנו מתחילים בסוף

אנחנו מתחילים בסוף

כריס ויטאקר

#
אתם מכירים את עצי הבונזאי? אותם זוועתונים ממוזערים, שאנשים קונים לפעמים כמתנה לחג, שכל כולם תהילה ליוהרה ואכזריות האדם? אמנם במקרה הזה הוא מתאכזר לצומח, שאני מקווה שבהיעדר מערכת עצבים הוא לא כל כך סובל, אבל עדיין הוא מתערב בגידולו של עץ, מונע ממנו את מה שהוא צריך כדי לגדול כמו שהטבע התכוון, מכתיב לו תבנית שמחייבת אותו להפוך ננס והכל כי הוא יכול להפוך עץ מפואר למודל ממוזער שמקשט את השולחן בסלון.

הספר הזה עוסק אמנם באנשים אבל דן במקרה בו תבנית לתוכה נוצקה הילדה שהיא גיבורת הסיפור, מחייבת אותה להתנהגות מסויימת, למבנה אישיות מסויים ולהבנה מסויימת. אין פה ניסיון זדוני, אלא נסיבות. הילדה הזו – בת 13 בזמן הסיפור – מטפלת באחיה הקטן, כי אמא שלה ויתרה על התפקיד. היא רואה את עצמה בתפקיד מסויים, מדגימה במעשיה למה עץ, שימנעו ממנו מים ואור שמש יגדל עקום. הסביבה בה מדובר היא עיירה די נידחת בקליפורניה, שמסיבות גיאוגרפיות וטופוגרפיות, שלא להזכיר אופנה, יש לה פוטנציאל להפוך לזהב. ההשקעה הנדרשת אינה דווקא לעבד את האדמה, להיפך.

אסון ותיק מניע התנהגויות בהווה, ואפשר לכתוב ספר על מה שהדמויות לא מבינות. וויטאקר כתב את הספר, על התנהגויות אנושיות בעת מצוקה, בצורה שהיטיבה מאד עם כשרון הכתיבה הנהדר שלו. הספר מוגדר ספר מתח, בגלל תעלומה בבסיסו ותוצאה של התנהגות אלימה. אבל יכול היה להיות מוגדר רומן על אנשים שהלכו לאיבוד בגלל אשמה, בושה, והשקפת עולם אמריקאית, הגורסת שגם קטין צריך לשלם על עבירה, אפילו אם היא בעצם תאונה. הספר מפצל את המציאות לפצלים וגורם לקורא(ת) להבין אנשים שרחוקים מעולמה יותר מהאיש הירוק בירח. את זה עושה וויטאקר באמצעות כתיבה, שמאפשרת לקורא להבין לבד דבר או שניים, שמאפשרת גם להזדהות עם הדמויות ולחמול עליהן.

הישגתי את הספר בזכות הביקורת של אפרתי ואני מודה לה מאד על חוויית הקריאה שזכיתי לה, בזכותה. ועכשיו יש לי דילמה: ספר נוסף של הסופר תורגם. האם 1) לקנות אותו ולקרוא אותו מיד או 2) לקנות אותו ולהמתין זמן מה או 3) לא לקנות ולחכות שיזדמן לי. כי מה הסיכוי שספרו השני של הסופר יתמודד בהצלחה עם הנעליים הגדולות של הראשון?

13.1.26

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
שלי ורק שלי

שלי ורק שלי

גבריאל טאלנט

#
קחו את "משכילה" והפחיתו ממנה את הכמיהה ללמוד. קחו את "שירת סרטני הנהג" והוסיפו אב נוכח. קחו את "הלבד הגדול" והפחיתו את האמא. הספר הזה כתוב טוב יותר משלושת הספרים שהזכרתי וגם הרבה יותר מחריד. יש כמובן עוד המון ספרים שקראתם ומהדהדים את הסיפור של אבא ובת החיים באופן שונה מהמקובל. לפעמים זה סיפור אופטימי, לפעמים לא. הסיפור הזה רחוק מלהיות אופטימי או לנסח כללים חדשים וטובים לאבהות.

נושא הספר הזה אינו הזנחת ילדים, לא בדיוק. גם לא הקושי של אב יחידני לגדל ילדה, לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר תמהוני לברוא לעצמו משק אוטרקי, המקיים את עצמו. לא בדיוק. גם לא הניסיון של גבר להמציא לעצמו עולם בו התנהגותו והדאגה לצרכיו קודם כל, תהיה מקובלת. לא בדיוק. כל הסיפור מסופר מעיניה של בת 14 שרחוקה מלהיות ילדה ואפילו רחוקה מלהיות בת. היא גודלה בלי הסברים, עם מעט מאד מלים, עם כללים חמורים שהעיקרי שבהם הוא לעולם לא לשתף אחרים בחייך. המלים השגורות בפיה הן מילות עלבון לעצמה. ככה היא מדרבנת את עצמה לעשות דברים שאף אחד לא מעלה בדעתו שילדה יכולה לעשות. להסתובב ביער, לקלוע למטרה, לטפל באקחים או ברובים. להתמודד עם ילדים בבית ספר – היא חייבת להגיע לבית ספר, החוק הזה אפילו חזק מאביה – ולעולם לא להתחבר עם אחרים, לא להחליף מילה עם איש. לנסוע לבית ספר בהסעה ולחזור, לדאוג לעצמה, לחיות בבית שאין בו תנאים מינימליים. ואבא שלה, כמובן.

הערעור היחיד לאמינותו הרבה של הסיפור, שכולו לזכות כתיבתו המצויינת של טאלנט, היה העובדה שג'וליה/טרטל/קצוצית/פרח, מוקפת באנשים זרים או זרים למחצה המתעניינים בה ומציעים עזרה שהיא לעולם לא מבקשת. הפעם היחידה שהיא מבקשת עזרה מיוזמתה, לא עבור עצמה, היא נענית בשלילה. נראה לי שחוסר ההתעניינות במה שעובר על ילדה זרה, יותר מתאים למה שקורה בסיפור מאשר התעניינות והצעות עזרה של זרים, וגם יותר מתאים למה שאנחנו מכירים לגבי יחסי שכנות מרוחקים והקפדה על אי התערבות. פרט לנקודה הזו, הספר אמין מאד, למרות הסיפור החריג בכל קנה מידה שהוא מספר.

טאלנט הצליח, בכתיבה מצויינת ותיאורים מופלאים, לברוא את עולם הסיפור שלו, לתאר את הדמויות באופן מצויין, למרות מיעוט המלים והמשפטים שהן מוציאות מפיהן. המציאות שחווה הילדה הזו - הנה, גם אני קראתי לה "ילדה" למרות שפרט לגיל הכרונולוגי היא לא ילדה בכלל – אין בה כדי להסביר את האב, ואין שום צורך בכך. מניעים אינם חלק מהסיפור הזה, רק מה שקורה בפועל. חשוב לדעת – הסיפור כולל קטעים די מחרידים וקשים לקריאה ולדמיון. אנשים רגישים, או אנשים עם השקפת עולם רומנטית, עדיף להם להימנע מקריאת הספר הזה.

12.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
איש אחד

איש אחד

קייאיצ'ירו היראנו

#
יצא שקראתי לא מעט ספרות יפנית. קצת ספרות קלאסית כמו יאסונרי קוובטה ואחרים, קצת ספרות יותר מודרנית כמו אקירה יושימורו ונוספים, קצת ספרות כאילו מתח, כמו קייגו היגשינו ואחרים, קצת ספרות בנאלית עלובה ועכשווית כמו "עד שהקפה יתקרר" או "סיפורו של חתול נודד" ועוד כמה שלא זכרתי את שמם ואין לי דרך לחפש אותם היום. הסופרים היפנים מפגינים כתיבה פשוטה ורגשנות מפתיעה, שהרגשתי שאין לי כלים לפענח אותה, בעיקר כי אני קוראת ספרות יפנית בעברית, מה שנראה לי משמעותי יותר מאשר לקרוא ספרות אמריקאית/אנגלית/צרפתית בעברית. לא יתכן שעם מיוחד ושונה מכל העמים האחרים, מוציא ספרות כל כך... פשטנית. בטוח שיש משהו נוסף שלא הצלחתי לפענח.

הסיפור עוסק באדם (לא אצטט את השמות, זה גדול עלי) שנפטר. אלמנתו מגלה לבהלתה שהוא אינו האיש שהכירה בשמו, למרות סיפורי עברו התואמים לשמו, שסיפר לה בשנים שהיו נשואים באושר. עורך דין מתגייס לברר את התעלומה – לא פרו בונו אבל בשכר נמוך. וכך אנחנו קוראים על השקפתו (של עורך הדין) על החיים ועל המוות, על זוגיות ועל הורוּת, על גזענות ועל זכויות אדם. חלק מהסיפור מוקדש לקוריאנים שחיים ביפן ומעוררים שם רגשות שליליים, כמו כל מיעוט שחי עם רוב.הכתיבה פשטנית מאד. היראנו מספר סיפורים בנליים כדי לקדם(?) את הסיפור העיקרי שלו, שהוא החלפת זהויות ומחיקת עבר שנראה כאילו אנשים רבים ביפן מפנטזים על הפיתרון הזה.

עיקר ערכו של הספר בתיאור אורחות החיים ביפן העכשווית. האזנה למוזיקה מערבית, שתיית אלכוהול מערבי במועדונים ומסעדות. הם שותים קפה(!). ילדים אוכלים מזון מערבי כמו פסטה או פיצה. לא בטוח שזה באמת המצב, אבל ניכרת היקסמותו של הסופר מאלמנטים אמריקאים ומערביים. החיים שהוא מתאר יכלו להתקיים במדינות רבות במערב, לאו דווקא ביפן. אני מניחה שבהרבה ממדינות אירופה מאכילים ילדים בפסטה והמבורגר, אנשים שותים קפה או יין, השיחות גולשות לענייני מצב וזכויות אדם. לגבי עצם התעלומה – מודה שלא הצלחתי להבין את ההסבר לגבי החלפת זהויות כפולה ולמה זה טוב.

ספר שיש לו רגעים יפים ומעניינים. אם היראנו היה מצליח לקצץ באסרטיביות את רוב ההגיגים הפילוסופיים, שמטרתם להוכיח שבעליהם הוא ליברלי ונאור, למרות שהוא קוריאני. אם היה עושה אתזה, ספרו יכול היה לקבל יותר משני כוכבים מתוך החמישה האפשריים. כמו שזה הוא יצטרך להסתפק בציון פחות מבינוני.

24.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
עשרת הנעלמים

עשרת הנעלמים

אנתוני מקארטן

#
זה ספר שאספתי מספריית הבניין שלנו, לפני שנבזזה בידי אלמוני/ם. מה שגרם לי לקחת אותו היה האיזכור על הכריכה האחורית של ספרו הקודם של הסופר "שעה אפלה" שאהבתי מאד. במקרה הזה התפוח הנוכחי לא נפל רחוק מדי מהעץ. זה ספר מתח מצויין, שגורם לך לחשוב (שוב) על נושאים שלרוב לא חושבים עליהם, כי באנו להנות, לא להתמודד עם שאלות קשות.

ארגון מצליח שעוסק בתחום הסייבר, מאתגר את ה CIA ומציע להם מבחן. הם יבחרו 10 אזרחים רנדומליים. מי מהאזרחים האלה שיצליח לא להימצא במשך חודש, יזכה ב 3 מליון דולאר. החברה ש(חושבת) שתצליח לאתר בתוך חודש את כל העשרה, תזכה בחוזה חלומות עם ה-CIA, שיהפוך אותה למעשה לשותפתו ויכניס לה סכום דמיוני. לעשרת המועמדים – שהסכימו להיבחר - ניתנות שעתיים קדימות, בהן הם רשאים לעשות כמיטב יכולתם כדי להסתתר ולברוח מצוות החיפוש.

מפעם לפעם עולה לדיון אובדן הפרטיות המובנה בחוזקה לתוך חיינו. הערים מרושתות במצלמות העוקבות אחרי האזרחים. טכנולוגיית זיהוי פנים משולבת במכשירים החיוניים לשגשוגינו. הטלפון החכם שלנו – הוא חכם מאיתנו ויש לו יותר סודות מאשר לנו – מצביע גם כשהוא לא בשימוש איפה אנחנו נמצאים ועם מי אנחנו מדברים. רחפנים למיניהם סורקים אותנו מלמעלה, שלא להזכיר לוויינים ומטוסי ריגול. מכשירים תמימים יכולים להפוך למרגלים אחרינו בבית בעזרת בינה מלאכותית וזה רק קצה קצהו של הקרחון, של המעט שידוע לי.

חלקו השני של הספר נהפך על פיו. הוא עדיין מותח מאד אבל "המנוע" שלו אחר ופחות מקורי. פה כבר צצים גורמי ממשל, שמסרבים לעשות מה שנכון וצריך (רמז – לדאוג לאזרחים שנפלו בשבי אוייב) בגלל סיבות שאינן הגנה על אזרחים, אלא הגנה על אינטרסים פרטיים. זה יכול, אולי, להפתיע את מי שלא היה פה בשנתיים ויותר שחלפו מאז 7.10 הארור.

ספר מתח מותח, נקודות למחשבה. כוכב חמישי לא ניתן לו, בגלל התפנית העלילתית שהפכה אותו לפחות מקורי ויותר מופרך, אם כי מתאר מציאות שאנחנו, לדאבון הלב, מכירים באופן אישי.

27.11.25

0

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מפעל הבובות

מפעל הבובות

אליזבת מקניל

#
בגלל הכריכה דחיתי את קריאתו של הספר הזה. לרוב אני לא מתייחסת לכריכה, אבל היא נראתה לי מתאימה לאיזה ספר נוער אידילי... טעות, כמובן. הכריכה מספרת את הסיפור אבל זה סיפור רחוק מלהיות אידילי. זה סיפור על עוני ורפש, על שרידות של חזקים, על חלומות שכנראה לא יתגשמו אם אתה עני ובור. כל זה במעטפת של סיפור אימה, של רכושנות והכנעה.

בלונדון 1850 אורגנה תערוכה עולמית של הכל. מסיפורים של סופרים בני התקופה אפשר להבין שהוצגו בה מהמצאות חדשות בתחום התעשייה ועד... כל דבר. הסיפור הזה מתרכז באמנות – ציורים ופסלים וכל מה שציירים זקוקים לו. כמו כל דבר באותה תקופה "מודרנית" (בעיני עצמה) האמנים נחלקו לשבטים שכל אחד מהם מאמין בסיגנון מסויים. נשים, כמובן היו מחוץ למודרנה. הן הוחזקו בבידוד אם היו בנות משפחה אמידה. ועבדו קשה אם היו עניות. אם לא רצו או לא יכלו לעבוד במפעל – היתה שמורה להן הזכות לסחור בגופן. זונות, או מודלים לציירים שנחשבו כזונות. לא היתה מגבלת גיל. אם את ילדה ענייה את יכולה להיות זונה, אם אבא שלך מכר אותך. היכולת לפדות את עצמך רחוקה מאד מיכולותיך להשתכר.

הסיפור מעביר את התקופה בדרך מאד אמינה. כמעט אפשר להריח (איכס...) את צחנת הרחוב, לשמוע את רעשי הרחוב באותה תקופה ולנסות לאבחן את המרחק שעברנ(?) מאז. סיפור כתוב היטב, מרתק מאד, מותח לפעמים. אהבתי מאד את הדרך המקורית בה תיארה מקניל "מה קרה אחר כך" שהוא אבן נגף לסופרים רבים, שמנסים לסגור קצוות.

מקניל, קדרית ואמנית שחיה בלונדון, כתבה ספר ביכורים טוב והצליחה להימנע מפחים טריוויאליים, האורבים לסופרים שבוחרים את ההיסטוריה כרקע הולם לסיפורם.

• 7.12.25

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
מזל של מתחילים

מזל של מתחילים

רעות וייס

אסטרולוגיה תמיד מתממשת. במיוחד הפרקים הקטנים שיש בחלק מהעיתונים או ברשתות חברתיות. תראו דוגמה: "זה שבוע שמחזיר אתכם לקרקע ומחייב התבוננות מפוכחת קדימה. נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות דורשים מכם חשיבה ארוכת טווח ולא פתרונות של כאן ועכשיו." לא משנה לאיזה מזל זה נכתב, מה כאן לא יתממש? יש שבוע שלא מחזיר אתכם מתישהו לקרקע? נושאי כספים, ביטחון והתחייבויות לא דורשים חשיבה? ככה שאני מאמינה בכל לבי לאסטרולוגייה, כי היא תמיד מתממשת.

וייס כתבה פה ספר קטן – לא מבחינת העמודים, מבחינת הסיפור שהיא מספרת – וחמוד, שנקרא כחטיף. הוא מתאר דמות אמינה של איזו שרונה, עוד רגע בת 30, שחיה רוב חייה בכפר לא כל כך קטן, בו כולם מכירים את כולם. היא מורה, שרונה, ואתם הייתם מתים שתהיה לילדים שלכם מורה כזאת. או שילמדו בבי"ס כמו בית הספר (הדמוקרטי) בו היא מלמדת. טוב, אולי בלי ה"דמוקרטי" בשם שלו, מילה שנחשבת היום פרובוקטיבית. שרונה זו היא מורה כל כך מוצלחת כי כשהיתה בכתה יב' חוותה בגידה והשפלה כל כך מזעזעת, ש"דיכאון" הוא "חיים תותים" בהשוואה למה שחוותה. עד היום היא נבוכה וביישנית, נרתעת מהתמודדות ובורחת מעימותים וכל זה. ובכן שרונה מגיעה דרך מקרה לכתוב באופן אנונימי טור אסטרולוגיה במקומון שקוראים לו "ביש" והפתעה! הטורים נכתבים לא רק בכישרון ושנינות, מסתבר שהם גם מתממשים לקוראיהם.

לוייס יש כישרון כתיבה וכישרון לספר סיפור גם אם אין בו פסגות מרהיבות וטוויסטים מדהימים. היא משתמשת נפלא בשפה, ממציאה שמות נהדרים כמו "נֶמֶש" למשתלה, "שָחֶמֶת" לפאב, או "ינשוף" לבית הספר. משתמשת בשפה מדוברת, שאני אוהבת לקרוא בה, אם כי עושה שימוש מופרז ב"בן זונה" הקשיש, שנראה לי שקרנו ירדה כבר מזמן. מצד שני וייס כותבת שהתחילה לכתוב את הספר הזה ב 2002 ואולי אז הביטוי היה עוד בשיאו. היום אין "זונה" יש "אישה בזנות" והבן שלה מן הסתם יהיה "הבן של אישה בזנות" וזה קצת ארוך לקללה.

חיבבתי מאד. סופרת ישראלית שעושה צחוק מהאמון הבסיסי שלנו, שיש עתיד קבוע, ואם רק נתפלל או נפנה למי שיודע(ת), נגלה מהו ונהפוך מאושרים ועשירים. סופרת ישראלית שלמעט כמה סצינות קומיות לא מתעסקת בבעיות משפחתיות ועל אחת כמה וכמה גורמת לך לגחך על חלקן. סופרת ישראלית שבאומץ מאפשרת לאחת מדמויותיה "לגלות" לקוראים את חוקי הז'אנר! אם נמשיך ככה לא רק סדרות טלוויזייה ישראליות יימכרו היטב לעולם הגדול, לצופים רעבי תוכן, אולי אפילו ספרים אם נותרו כמה קוראים של מלים ומשפטים.

3.1.26

1/2

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•yaelhar
יש אלוהים בקהל

יש אלוהים בקהל

טל קינן

טל קינן מסתכל על העולם מזווית ייחודית. הוא נולד בארה"ב, בן שלישי לאביו, שהיה מתחתן סידרתי. מכתה ו', בערך, גדל בפנימיות בזמן שהוריו היו עסוקים בגירושים ובנושאים נוספים שלילדים אין כניסה אליהם. אביו היה שייך לדור בו כישרונות ויכולת לא היקנו ליהודי כרטיס כניסה לחברה האמריקאית הנחשבת. טל התקבל, לשמחת אביו, לפנימייה תיכונית נחשבת במיוחד. בגיל 20 הוא עלה לארץ – תחילה בתוכנית חילופי סטודנטים ואחר כך התגייס, יצא לקורס טיס וסיים כטייס קרב ישראלי למופת, ללא מבטא זר וכנראה ללא יכולת לחזור ולהיטמע בקהילה היהודית-אמריקאית בה גדל.

כל הוגי הדעות שנחשפתי להגותם, כותבים על החלק של הפיל אליו הם נחשפים. חלקם רואים חלק גדול מהפיל מאחרים, חלקם מנסחים אמיתות שהופכות אכסיומה לרובנו, אבל אף אחד מהם לא מצליח לראות פ י ל. טל משקיף על ההווייה הישראלית-יהודית דרך נסיונו הנדיר, להיות חלק מאלה גם מאלה, להיות האליתה המוסכמת על רוב הישראלים (לפחות עד 7.10) טייס קרב, כמו שהיה קודם אליתא אמריקאית-יהודית בקהילה שדרשה התנהגות עם קודים ברורים ונתנה השתייכות. ועדיין הוא מסתכל, להבנתי, על המציאות דרך הפריזמה של נסיונו ואינו מצליח להשתחרר מהתמונה שהיא תוצאת הניסיון שלו.

קינן מחלק את החברה הישראלית לארבע קבוצות: חילוניסטים – קבוצה המורכבת מחילונים ודתיים, אנשים שעובדים, מתגייסים לצבא, משלמים מסים, מכירים את העולם ומהווים את "פניה היפים" של ישראל עבורו. טריטוריאליסטים. קבוצה המורכבת מאנשים המקדשים את הקרקע. לא כולם מתגוררים בשטחים. הם לרוב עובדים ומתגייסים לצבא, אבל לא מתעניינים בעולם ולא מכירים אותו או בו. תיאוקרטים שהיא קבוצה של אנשים שכולם דתיים, הם לא עובדים או לפחות לא משלמים מסים, לא מתגייסים לצבא, לא מתעניינים בעולם ולא מתעניינים בישראל. הקבוצה האחרונה היא ישראל הרביעית. חיים בפריפרייה, מקבלים פחות, עובדים ומתגייסים לצבא אבל שקועים בהישרדות. החלוקה שעשה קינן היא פחות או יותר זו המקובלת עלינו, אם כי אנחנו משתמשים בשמות שונים לקבוצות. הקבוצות האלה מתנגשות זו בזו, יש מתח רב וטינה בין כל אחת מהן לבין שאר הקבוצות. המבנה שנקבע בישראל בו קבוצה אחת, החילוניסטים, נושאת על כתפיה את שאר הקבוצות, הוא מבנה שעתיד, לדעת קינן לקרוס. החילוניסטים יעזבו טיפין טיפין וישאירו את האחרים להתמודד לבד ולשקוע למה שמקובל במדינות המזרח התיכון – עוני, בערות וחיסול על ידי בריונים.

יהדות היא נושא שלרוב אינו מעניין אותי. אני מתייחסת להשתייכותי הלאומית כמו שאני מתייחסת לצבע העיניים שלי או לשתי הידים השמאליות שקיבלתי בחלוקה הלא הוגנת. כלומר – כעובדה ביולוגית שאינה מחייבת עיון. כחילונית אף פעם לא הרגשתי שאני צריכה להצדיק את יהדותי או להתנצל עליה.

קינן חושש שהיהודים ייעלמו מהעולם. החזקים והעשירים ייטמעו בקרב קבוצות דומות להם בעולם הכללי, העניים והחלשים יהפכו מיעוט בקרב השכנים הרבים מהם. הפיתרון שלו הוא יהדות מעודכנת ומתקדמת, שתקרוץ גם לחזקים ולא תהיה מבוססת על מה שנקבע לפני אלפי שנים בעבר. הספר הזה מעניין, לדעתי, בגלל זווית הראייה הייחודית של הסופר. לא יודעת אם הפיתרון שהוא מציע (למה שאינו נראה בעיני כבעייה הדורשת פיתרון) הוא בר תוקף, אבל מעניין מאד לקרוא את דעתו של מי שבחירותיו הביאו אותו הנה, ונבנו על מנטליות שונה משאנו מכירים ומאתרים סכנה שאם היא קיימת אנחנו עיוורים אליה.

לפני 6 חודשים•yaelhar

ביקורות נוספות על "מעבר לספק סביר"

מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט.
המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום.

הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

ברברה סאביץ' נמצאה מתה במיטתה ב-29 בספטמבר, אז נראה לי שהיום הוא היום המתאים בדיוק לכתוב את הסקירה הזאת. מלבד התאמת התאריכים המופלאה, הספר הזה הגיע אלי לקריאה שניה מתוך שממת השיעמום שמשרים החגים, וליתר דיוק שביתת הספריה בימים טרופים אלה. כך יצא שהעברתי מבט על פני הספריה בכוונה למצוא משהו שעוד לא קראתי, או משהו שכבר מזמן לא קראתי, או משהו שלא קראתי יותר מדי פעמים. וכך הגעתי לסקוט טורו. בכריכה הפנימית של הספר מצאתי הקדשה חמה שכתב אחי לאשתו. אופס. כבר מזמן הייתי אמורה להחזיר את הספר הזה. מילא.

אז מה יש כאן? החלק הראשון של הספר נע קדימה ואחורה בזמן, במחצית השנה שבין יום הולדתו השישים של השופט ראסטי סאביץ', ובין הבחירות לנשיאות בית המשפט העליון, אליהם הוא הגיש מועמדות. בין לבין חל גם התאריך הקריטי, זה שבו אשתו מתה. התיאור בחלק הזה כל כך קופצני ומדלג, כך שנוסף לשם הדובר בכל פרק, ולתאריך, מצאו לנכון (הסופר? ההוצאה?) גם לספק ציר זמן. החלק השני בספר עוסק במשפט, שכן מדובר במותחן משפטי, הנסיבות מחשידות, והשופט עומד לדין באשמת רצח.

מה עוד יש כאן? למרות הדילוגים בין האנשים והתאריכים, הסיפור טוב. קצת עיצבנה אותי טכניקה ה"דיאלוג כהסבר לקורא", כך שכל דיאלוג נקטע בהסברים ארכניים או בפלאשבקים אחורה וכדומה. אבל הסיפור טוב, הדמויות אמינות, אם כי אף אחת מהן לא מעוררת יותר מדי הזדהות, ויש די והותר תפניות בעלילה, כך שהמתח נשמר לכל אורך הספר, בלי לייגע את הקורא בכל שלבי בחירת ופסילת המושבעים, כנהוג במותחנים משפטיים אמריקאיים. כל הזמן נצנץ בי זיכרון עמום מהדימיון של הספר לספר אחר של המחבר, שנקרא "בחזקת חף מפשע", אבל קראתי את ההוא מזמן, ויכול להיות שאני סתם מערבבת דברים.

מאוד נוח שנקודת המבט העיקרית בחלק השני, המשפטי, היא של הבן של השופט המועמד לדין, ושהבן הזה הוא משפטן גם הוא. כך נמצאים ההסברים המקצועיים במקום, ובצורה טבעית. קצת פחות נוח שחלק מנקודות המבט בספר מובאות בגוף ראשון, ואילו החלק של התביעה מגיע בגוף שלישי. יכול להיות שסיפורית יש בזה היגיון, אבל כקוראת זה הפריע לי. אבל אלה דקויות. כך או כך, ליום של ספריה סגורה שבה אין מה לקרוא, זה היה חומר טוב וממלא.

לפני 12 שנים•נצחיה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

טוב עשו הוצאת הספרים והמתרגמת (וייתכן גם שבעזרתה של עו"ד דלית בן-ישראל) ששינו את שמו האנגלי של הספר "חף מפשע" (Innocent) , לשמו הנוכחי, המרענן יותר: "מעבר לספק סביר".
שתי סיבות לכך: הראשונה, צמד המילים "חף מפשע" משמש מספר סופרים (שהבולט שביניהם הוא ג'ון גרישם) וטוב שנבחרה ייחודיות מסוימת. והשנייה, החשובה יותר היא, שעם קריאת העלילה קיימת נטייה לשפוט את החשוד כ"חף מפשע" - שהרי זה שמו של הספר, ובבחירת "מעבר לספק סביר" הורחקנו ממחשבות אלה.
ובכן, כפי שידוע לכולנו, לשון החוק הוא ש"כל אדם הוא בגדר זכאי, כל עוד לא הוכחה אשמתו מעבר לספק סביר."
ובאין ראיות והוכחות – ייתכן שהכול בספק ומכאן שגם אין הרשעה.
ההשלכות שייתכנו על הנאשם במשפט רצח הן חמורות כמו פגיעה בשמו הטוב, וסיום חייו מאחורי סורג ובריח. ולכן נדרשות ראיות (להוכחת העובדות) ברמה "מעבר לכל ספק סביר" להרשיע אדם ברצח, ואפילו, כפי שידוע לכולנו, לעתים עדיף זיכוי שווא על פני הרשעת שווא...

כמובן שבמשפט רצח, הגילוי הטוב ביותר הינו המצאות הגופה, אשר אותה יש לנתח ולבחון ולהגיע למסקנה האם היה זה מוות טבעי, התאבדות, הרעלה, גרימת מוות ברשלנות, הריגה או רצח ולהביא את החשוד לדין, להרשיעו ולגזור את דינו.

סקוט טורו, עורך דין פלילי במקצועו, מביא את סיפורו של השופט ראסטי, שהוא נשיא בית המשפט לערעורים ואשר רץ למשרת שופט לבית המשפט העליון. השופט, מואשם שרצח את אשתו ודיווח למשטרה רק כעבור כ- 24 שעות על המצאות גופתה – זמן שהספיק, לטענת התביעה, להעלים חומרי רעל בגופתה של אשתו. ואם, כפי שידוע, בבדיקה שלאחר המוות אין "מחפשים" את כל סוגי הרעלים (או תרופות מסוימות) הרי שייתכן שהשופט המכובד, הבקי ברזי הבדיקות שלאחר המוות, יכול היה לנצל ידע זה, ולהשתמש ברעל המסוים הזה, להרעלת אשתו.
ייתכן והעלילה לא הייתה חורגת מגבולות ספר טוב הדן באחד מאלפי משפטים פליליים כאלו ודומים להם, המתנהלים בבתי המשפט ברחבי העולם, ואשר למעבדות הפורֶנזיות (המז"פ) חלק מרכזי בהם.
אולם, הסופר היטיב להכניס אלמנטים נוספים למשפט.
התובע - שניסה בעבר להאשים את השופט ברצח אחר, ונכשל.
השופט - שיושב במשפט הנוכחי - מתנהג כמקובל במשפט האדוורסרי, ומשתדל להתנהג בפסיביות (לא אדישות) ולתת לעורכי הדין להתווכח בינם לבין עצמם, כפי שנדרש מעצם הגדרת תפקידו במשפט.
מזכירתו של השופט ראסטי - המתגלה כמאהבתו.
אשתו ה"מטורללת" מעט שנמצאה מתה.
כל אלו ועוד אירועים ודמויות נוספות יוצרים עלילה חורגת מה"סטנדרטית" ומעניינת, ובצירוף דיונים "אמיתיים" מבית המשפט – כמו התנגדויות, שיבוש ראיות ומהלכי משפט, עדויות שמיעה (שאינן מתקבלות) ולעומתן עדויות ראיה (שתלויות ב"ראייתו" של העד...) וכמובן, הוכחות נסיבתיות ועוד, יוצרים מארג כמעט מושלם לסיפור מתח המתקיים, בעיקר, בגבולות בית המשפט. ומכאן, כל מי שמהלכי משפט ודיונים בין עורכי דין מעניינים אותו – קריאה שוטפת ומהנה מובטחת לו.
נהניתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•י. קליש
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

שוב הולכת לקלקל מצעד הביקורות החמות, בגינן קראתי את הספר מלחתחילה.
חלק הראשון של הספר: הצגת הארוע, תוך קפיצות בזמנים וגבורים בצרוף ציר זמן, אולי כדי להעצים מתח?
זהו החלק הטוב ביותר בספר. עם כי לוקה בחסר. השופט העומד לדין בגין רצח אשתו, נשפט בעבר, לפני 20 שנה, בגין רצח מאהבת. לאורך כל הספר למרות שהרצח הקודם מהדהד, לא ברור מה היה שם והעניין נשאר סתום.
חלק השני של הספר - המשפט. הסברים ארכניים (כפי שכתבה אחת המבקרות). הפרקים המשעממים והמיותרים, מתישים לעתים.
היה הרבה יותר טוב באם הספר היה קצר יותר.
באם בתחילת הקריאה חשבתי על ציון 4 כוכבים, ככל שהתקדמה הקריאה בו, ירד הציון.
(מזל שהספר הסתיים, אחרת הייתי נכנסת למינוס כוכבים)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•סבטלנה כהן
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

אני אישית אהבתי את הספר, למרות שאהבתי קצת יותר את הספרים הקודמים של סקוט טורו: "עד המדינה" ו- "בחזקת חף מפשע". מי שאוהב מתח משפטי יאהב את הספר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אסף
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

בגדול ספר לא רע.
הכתיבה זורמת ובגובה העיניים.
ההתחלה יותר מבטיחה- טורו יודע איך לבנות את המתח ולגרום לנו להיכנס אל תוך הסיפור: ברברה סאביץ', אישתו של ראסטי סאביץ', בכיר במערכת בתי המשפט, נמצאת מתה במיטתה. מה שמתחיל לכאורה כמקרה מובהק של מוות מדום לב מתחיל להעלות סימני שאלה, האם למישהו היתה סיבה לנטול את חייה של ברברה סאביץ'? מכאן מתגלגלים להם חשדות לרצח בכוונה תחילה ולמשפט מכוער נגד בעלה, המאיים לחשוף את סודות המשפחה.
הפרקים מסופרים לרוב בגוף ראשון, כל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת, דבר המאפשר לנו להכיר יותר לעומק את עולמן המורכב.
מי שאוהב מותחנים משפטיים ומתחבר לתחום הזה יהנה הרבה יותר מקריאת הספר, המרבה בתיאורים ודקויות הקשורים לעולם המשפט.
הפרקים שמסקרים את המשפט עצמו הם אמנם מאוד ארוכים אך גם זורמים ומעניינים הרבה יותר. עם זאת, ישנן נקודות, בעיקר לקראת הסוף, שהסופר מורח את העלילה כמו מסטיק, ללא הצדקה מספקת. לעתים אף מצב שבו העיניים קוראות אבל המידע לא נקלט בשל חוסר ריכוז. הייתי מקצרת בסביבות השמונים עמודים מהספר כדי להפוך אותו לפחות כבד.
לסיכום, ספר נחמד אבל לא נמצא בראש הרשימה של "חובה לקרוא"...

לפני 13 שנים•דנה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

ספר מתח מעניין. לחובבי הז'אנר המשפטי. שווה קריאה

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שורשים