ביקורת ספרותית על החיוך האטרוסקי מאת חוסה לואיס סמפדרו
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 1 ביולי, 2011
ע"י מיליו


אני מזהיר מראש שיש משהו לא הוגן בביקורת הזאת. אתרע מזלו של "החיוך האטרוסקי" שקראתי אותו אחרי שקראתי ספר כל כך טוב, שכמה ימים אחריו לא התחשק לי לקרוא שום דבר אחר, וגם חששתי שיראה לי תפל שלא באשמתו. בכל אופן אני לא בטוח שגם בנסיבות אחרות הייתי מתלהב.

איכר איטלקי זקן וגוסס עובר לגור עם משפחתו הקטנה של בנו , המלומד הבורגני, במילאנו – העיר הגדולה והצפונית. הוא מחוספס ונרגן, וכל דבר בעיר הגדולה כל כך שונה מההוויה הפשוטה והארצית שלו שהיא כר פורה לרטינותיו. למרות פשטותו הוא לא פראייר ואחת הדרכים שלו לבלות היא לשטות בחוקרים מהאוניברסיטה שמבקשים להשתמש בזיכרונותיו כדי לחקור מיתוסים עתיקים באזורים הכפריים של דרום איטליה. בערוב ימיו הוא מוצא אהבה, גם באישה וגם בנכדו הקטנטן, היחידי שמצליח להמיס אותו.
יש כמה סצנות חמודות, והזקן מתואר בצורה כובשת. הבעיה שלי עם הספר היא שזקן חביב שהולך למות ותינוק כל כך חמוד כל כולם צועקים – "בואו תתרגשו איתי". שוכחים שהתרגשות אמיתית לא באה בהזמנה אלא מתרחשת כשמצליחים לפגוע לנו בנימים הסמויים שגורמים לארכובות העיניים להתלחלח בהפתעה, כשאנחנו לא מוכנים לכך.

אז אם אתם רוצים לקרוא ספר חביב , בבקשה. אם אתם מחפשים ספר באמת טוב, תקראו את "טוני וסוזן".

13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיר (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
הוגן וקולע
מיליו (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
גם אצלי אני רק לא בטוח שטוני וסוזן ניסה. אבל "החיוך האטרוסקי" כמעט כופה את זה עלי, רבאק תראי את העטיפה, עוד לפני שהתחלתי לקרוא רציתי לחבק אותו...
yaelhar (לפני 7 שנים ו-11 חודשים)
גם הספר הזה וגם טוני וסוזן לא הצליחו לגעתאצלי באותם נימים סמויים...





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ