• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

מאת חוסה לואיס סמפדרו

הביקורת של טרי

תמונה של טרי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

מאת חוסה לואיס סמפדרו

הביקורת של טרי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של טרי
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2006
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
תמי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“סיפורו של סניור רונקונה, איכר זקן, חולה, בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן. הזקן האלמן, נאלץ לעזוב את כפ”

17/63
ביקורות על החיוך האטרוסקי
הבאה
Pulp_Fiction
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 3 שנים•1 דקות קריאה

בספריית הרחוב עצרתי כדי לחפש לי ספר קריאה. מה שנקרא אצלנו "חגי תשרי" היה בפתח. ראיתי את הכותר "החיוך האטרוסקי" מציץ מבין ערימות הספרים שגדשו את המדף. שמעתי על הספר, ידעתי שלפני שנים הוא נחשב ללהיט בחוגי הקוראים הנאמנים. הייתי נחושה בדעתי לא לפספס את ההזדמנות, 286 עמ' זאת לא משימה שמעל לכוחותיי כקוראת אובססיבית.
מצאתי עצמי שקועה בעלילה, בתיאורים, בסיפוריו של ברונו (סלווטורה), בדמויות המומחשות בספר - אנדריאה, רנאטו וברונטינו התינוק והנכד.
החיוך האטרוסקי ראוי להיחשב לקלאסיקה בשל מערכות היחסים המתוארות בו ברגש, במקוריות, ומטובלות בהומור דק. הלוואי עלינו סבים שכאלו. ברונו האמין שעליו מוטלת המלאכה לחנך את נכסו והדרך שהוא עושה זאת לאורך כל הספר מרגשת מאוד. ההתלהבות של ברונו מההתקדמות של ברונטינו למעמד של "גבר" לא תבייש אף סבא.
חוסר לואיס במפדרו, הצטייר בעיני כסופר מחונן של רגשות ומערכות יחסים, הומור ומקוריות.מומלץ ביותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של Ranran
Ranran
תמונה של חני
חני
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של אתל
אתל
9קוראים|גיל ממוצע52|56%נשים

על המבקרת

תמונה של טרי

טרי

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
156 ביקורות•3 נבחרות•940 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של טרי
טרי
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות156
ביקורות נבחרות3
לייקים שקיבלה940
דירוג ממוצע4.1 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת85ספרות מקורית31מתח ריגול והרפתקאות11

דיון על הביקורת

8 תגובות
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

כשאתה צודק אתה צודק, מיד אתקן.

מורי
מורי•לפני 3 שנים

תשבחות. אין דבר כזה תשבוחות.

זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 3 שנים

זהו ספר מעולה ממש.

זוהי דוגמה אחת מני רבות מדוע אינני יכול לסמוך על הקטילות של מורי אלא רק על רוב התשבחות שלו...
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי•לפני 3 שנים

זוכר שמצאתי אותו קלישאתי לפרקים

ושהקריאה בו השאירה אותי שווה-נפש למדי, אבל יכול להיות שהחמצתי איזו אמירה משמעותית. הבנתי שיצא סרט בהשראתו ואולי אפשר לקוות שיהיה מוצלח יותר...
חני
חני •לפני 3 שנים

טוב שקראת כי זה ספר משובח עם מסר חשוב.

Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 3 שנים

ספר מדהים ומרגש.

מורי
מורי•לפני 3 שנים

מהספרים הקלושים שקראתי בחיי.

נצחיה
נצחיה•לפני 3 שנים

נכון

8 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של טרי

חסרת תקנה

חסרת תקנה

שרה גודמן קונפינו

חסרת תקנה, מאת שרה גודמן קונפינו. תרגמה מאנגלית, רחל פן. 2025. פן הוצאה לאור. ידיעות אחרונות. ספרי חמד.
בעמוד הראשון כתוב: מוקדש לסבתא שלי. אם אכן זאת הקדשה של קונפינו לסבתה, אינני בטוחה. אבל זוהי הקדשה המעוררת חום ואהבה של קונפינו למי שמככבת לאורך העלילה כאוולין, סבתה בת השמונים ותשע של ג'נה. אוולין, שזכתה לכינוי "חסרת תקנה".
במה זכתה סבתה אוולין להיקרא כך?
יש המפתחים ציפיות וממהרים להשיג ספר כיוון שמשהו בו מושך אותם. ויש הניגשים ישר לעניין. אני קוראת עמוד או שניים, אם הכתיבה נראית לי, ואם הדמויות מעניינות אותי, אני ממשיכה בקריאה. כך קרה כאשר בחרתי לקרא את "חסרת תקנה", מאת שרה גודמן קונפינו.
למי שקורא חוות דעת זאת אני מייעצת לא לצפות ליותר מדי. מדובר בשרשרת אנקדוטות במהלך מסע הרפתקאות. מסע מביתה של אוולין, הסבתה, במכוניתה הענתיקה. הכיוון ידוע, אבל הסיבות למסע נותרות בגדר תעלומה.
וכל אותה עת הקורא תוהה באשר למטרת הנסיעה. מה זוממת סבתה אוולין, מה טמון בעברה העלום? מאז שהתאהבה נואשות בגיל העשרה בבחור ממוצא פורטוגזי בשם טוני. ומה לא תקין בקשר הזה? בימים ההם, משפחות יהודיות שמרו על טוהר יהדותן. הוריה של אוולין הקפידו מאוד וכאשר עלה הנושא, הם התנגדו בכל תוקף לשידוך של בתם היהודיה לחתן פורטוגזי. אבל האהבה יקדה בלב בני הזוג הצעיר ומאומה לא הועיל להטות את האיסור על שידוך בין השניים לטובת אוולין וטוני.
אילו בכך הסיפור דמוי רומיאו ויוליה היה מתמצה, ניחא. אבל השתלשלות העניינים מתקדמת במרץ, וסוחפת את הקורא.
הספר קריא ומרתק, קשה להניח אותו מהיד. יש אינסוף אפיזודות השזורות זו בזו. מדוע הנכדה, ג'נה, מצטרפת לסבתה המצחיקה, ביוזמתה של הסבתה. כמה שלא תנסו לנחש מהו העוקץ, לא תצליחו לפצח את התעלומה.
אני ממליצה על הספר, לכל אלו שיוצאים לחופשות רומנטיות על שפת הים. הקריאה מהנה ואינה דורשת כל מאמץ. להיפך, היא זורמת והקורא זורם יחד איתה.
אבל בשורה התחתונה הספר מעניין, ולא יותר מכך. כמובן, גם הרומנטיקה מככבת, ובגדול.
4+

לפני שנה•
★★★★★
•טרי
קמלה האריס - בדרך שלה

קמלה האריס - בדרך שלה

דן מוריין

לפני כשלוש שנים קראתי את הביוגרפיה, קמלה האריס – בדרך שלה, מאת דן מוריין. התרגשתי מקורות חיה של האריס מאז שהוריה נפרדו, ומאישיותה הנועזת והאמפתית גם יחד; מהקשר ההדוק בינה לאחותה, מאיה, ונסיקתה בזירה הציבורית בקליפורניה והפוליטית בארה"ב. וזה מה שכתבתי לחברים בקליפורניה, ארה"ב:
אני מלאת התפעלות מהספר של דן מוריין - קמלה האריס - בדרך שלה. הפרופיל שלה כפוליטיקאית, תובעת וסנאטורית מעולה. ויש לה מזל שהיה לה ביוגרף כזה !!
מוריין עבד כשלושים שנה עבור ה"לוס אנג'לס טיימס" ו"סקרמנטו ביי", וסקר התפתחויות בפוליטיקה של מדינת קליפורניה, מה שסייע לו מאוד בכתיבה אודות נסיקתה הפוליטית של האריס. מוריין היה בסצינה הפוליטית עוד בבתחילת דרכה, כשהאריס הייתה סגנית צעירה של התובע המחוזי באלאמדה. הוא היה שם בזמן שתמכה בנשיא ברק אובמה, וראיין אותה לתקשורת ב-2010 במהלך הקמפיין שלה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. מוריין היה שם גם כשהאריס התמודדה על מושב בסנאט של ארה"ב ב- 2015. וכאשר האריס נבחרה לסנאט ב-2016, היא הבהירה שסוגיית ההגירה היא בראש מעייניה.
לאורך כל אותן שנים מוריין למד רבות על האישה בעלת הרקע השחור-אמריקאי והאסיאתי- אמריקאי – האישה הראשונה מסוגה שהפכה לסגנית הנשיא. "ככל שאתה יודע עליה יותר אתה מגלה שהאריס היא אישיות מרתקת ביותר," כותב מוריין בביוגרפיה של האריס. "היה ברור לכולם שהאריס היא פוליטיקאית במגמת עלייה, וחלק בלתי נפרד מהמפלגה הדמוקרטית החדשה בקליפורניה; פנים חדשות וכוכב עולה". מעל לכל, מוריין הדגיש, "קשה לדמיין את קמלה האריס יושבת בפינה כמו איזה עציץ. זו אישה נועזת".
על הקשר ההדוק בינה לאחותה הצעירה, מאיה, דיברה האריס לאחרונה במסגרת ראיון לתקשורת, "נשענו האחת על השנייה. רקמנו קשר שאי אפשר לשבור. כשאני חושבת על כל הרגעים המשמחים בחיינו, כל הרגעים המאתגרים - תמיד היינו ביחד".
מאיה היא היועצת החשובה ביותר של אחותה. היא מילאה תפקיד שונה לגמרי כשהאריס נבחרה לסגנית הנשיא. היא ארגנה מספר אירועים עבור הקמפיין של ביידן-האריס, ונכחה בלילה שבו ביידן והאריס הכריזו על ניצחון בווילמינגטון.
מאז מאיה נעלמה מאור הזרקורים, ונותרה אחת התומכות הנלהבות ביותר של אחותה בטוויטר. מסקרן לדעת מי יהיה הביוגרף הבא של קמלה האריס ומה צופן לה העתיד.

לפני שנה•טרי
על אש קטנה

על אש קטנה

פולה הוקינס

על אש קטנה הוא מותחן פסיכולוגי המתרחש בלונדון של שנות ה-20. דניאל, המתגורר בסירה בתעלת ריג'נט, (צפון לונדון) נמצא בוקר אחד ללא רוח חיים. החשד לרצח מיוחס בעיקר לשלוש נשים שהכירו אותו, האם אחת מהן היא הרוצחת?
נא להכיר את שלוש החשודות העיקריות: לורה, צעירה מתוסבכת, שבילתה עם דניאל את הלילה האחרון בחייו; קרלה, דודתו של דניאל, המתאבלת שנים על אבדן פרטי של נפש אהובה, ומרים, השכנה החטטנית שגילתה את הגופה, שגם לה יש עבר מלא וגדוש סבל.
מסתבר שמלאכת פיצוח הרצח, וזיהוי הדמות שביצעה אותו, מסתייעים במעקב אחר דמויות נוספות ולא פחות מעניינות: איירין, השכנה האלמנה של אנג'י, שהיא אמו השכולה של דניאל, ותיאו, מחבר מותחנים תחת שם עט, ובן זוגה לשעבר של קרלה, שעדיין אוהב אותה מאוד.
ככל שהעלילה מתפתחת, מתגלה שלכל שלוש הנשים יש סודות רבים, ושכל אחת מהן מפיצה שקרים. הן היו רוצות שהצדק ייצא לאור... או אפילו מעבר לזה, הן רוצות נקמה!
העלילה נעשית יותר ויותר מרתקת ומותחת ככל שנחשפים מאפיינים מורכבים להפליא אצל שלוש הנשים. כל אחת מהחשודות העיקריות משתייכת לקבוצת גיל שונה. ולכל אחת מאפיינים ייחודיים, מפתיעים ומעוררי סקרנות. למעשה, הספר עוקב בעיקר אחר אחת הדמויות, סוג של אב-טיפוס למה שאנו מכנים דמות מתוסבכת. אבל אז הוקינס קוטעת ועוברת במהלך חד הלאה אל הדמות הבאה אליה היא מפנה כעת את הזרקור עד שנוצר איזון. זה מה שהופך בעייני את הקריאה לחוויה יוצאת דופן. ואני מתכוונת לכל מילה שלי. כבר יצא לי לקרא מותחנים שחורים משחור, אבל רק לעתים רחוקות נתקלתי ביצירה מושלמת כמו זאת. יצירה שיכולה בהחלט להתחרות עם מותחנים כמו אלו של ג'וזף פיינדר , מחבר "השתלטות עוינת", "פרנויה" ו"המנכ"ל" שמאוד אהבתי. אגב, שלושתם מומלצים!
גם לאחר שסיימתי את הקריאה והתעלומה נפתרה, חזרתי לעלעל באותם עמודים שסימנתי לעצמי תוך כדי קריאה. וכך מצאתי את עצמי מדפדפת בספר, אחורה וקדימה, כדי לוודא שלא פספסתי פרט מעניין כלשהו, או מילים המרמזות על פתרון התעלומה. לא פעם, שאלתי את עצמי איך ייתכן שלא שמתי לב לפרט המסוים החשוב הזה, שבלעדיו אי אפשר לפצח את התעלומה. איך זה חמק ממני?
עליי להודות ולהתוודות, הוקינס יודעת לבלבל את הקורא. וזה מסביר מדוע היא זכתה במוניטין של סופרת מיומנת, המקשה על הקורא לפצח את התעלומה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
צנצנת של לבבות

צנצנת של לבבות

ג'ניפר הילייר

וואו, איזה ספר!…. אפל, מבריק, ומרתק! קראתי כמו אדם אחוז דיבוק. הגעתי לרבע האחרון שלו בשעות הקטנות של הלילה, ולא הצלחתי להתנתק ממנו עד פתרון התעלומה.
הסיפור מתחיל באולם בית המשפט. ג'ורג'ינה שו, בקיצור- ג'ו, אשת עסקים מצליחה, וכוכבת עולה בחברת תרופות, נידונה ל-5 שנות מאסר, כי "החבר לשעבר שלה חתך את חברתה הטובה אנג'לה לחתיכות, וקבר אותה בקרקע לפני 14 שנים. והיא לא עשתה דבר כדי לעצור אותו, וגם לא סיפרה לאף אחד מה היא ראתה. פשוט שתקה 14 שנה".

ודווקא קייזר ברודי, שהיה אחד מחברי הילדות הטובים שלה, שהיה מאוהב בה מאז ומתמיד, דווקא הוא היה השוטר שעצר אותה אף-על-פי שידע היטב שצפויה לה תקופת מעצר לא קצרה. וזה עדיין לא הכל, החבר שלה לשעבר, מאז שהייתה בת שש-עשרה, שהתפרסם כ"הרוצח הסדרתי המורשע קלווין", מצליח לאחר המשפט לדחוף לידיה פתק שבו כתוב משהו קצר עם ציור לב אדום. אז מה קורה כאן? האם ג'ו מסתירה משהו? הייתכן שהיא הרוצחת, או שהיא מגוננת על מישהו?



התהיות ממשיכות לצוץ עמוק לתוך תקופת ריצוי העונש. כשהיא מאחורי סוגר ובריח ממשיכים לזרום אליה מכתבים הנשלחים אליה בקצב קבוע, לכאורה מ"החבר המטורף" לשעבר שלה. אנחנו לא יודעים על מה מדובר. אבל אנחנו כן יודעים שהחבר לשעבר קלווין כבר ברח מהכלא.
וזה עוד לא הכל. בימים האחרונים לפני השחרור של ג'ו מהכלא, קייזר והצוות שלו מתחילים לגלות עוד ועוד גופות בקרבת אותו מקום שבו נמצאה גופתה של אנג'לה, הקורבן הראשון - קרוב לבית ילדותה של ג'ו שהתגוררה בו עם הוריה, ולאחר ששכלה את אימה המשיכה לגור בבית יחד עם אביה הרופא. הבית שאליו חזרה ג'ו לאחר השחרור מהכלא.
אז ברגע שג'ו חוזרת לחיות בבית ילדותה היא נתקלת ביחס של ניכור חריף מצד השכנים, הבנקים, ובעלי העסקים שפעם חשבו עליה גדולות ונצורות. מיום שובה הבייתה מתחילות להופיע כתובות נאצה על חזית הבית, ומישהו משחית את המכונית של ג'ו פעם אחר פעם. ג'ו מתחילה למאוס בחייה כאדם חופשי ומרגישה חסרת אונים. וזו רק טעימה לפני הסיוט הבא שהיא עומדת לחוות כאדם חופשי. המשטרה ממשיכה לגלות גופות נוספות, הפעם של אמהות וילדיהן הרכים, שנמסרו לאימוץ. האם כל זה קשור לקלווין? ומה אומרות המילים, "תראו אותי", המרוחות באמצעות שפתון על הגופות?
האם קלווין רצח את כולם וניסה לשלוח הודעה לאהובתו לשעבר, ולבשר לה שהוא חוזר הביתה? ומה הקשר של כל זה ללבבות קינמון אדומים? תגלו בעצמכם. אני מצאתי את עצמי בבולמוס של קריאה, במיוחד ברבע האחרון של הספר. הפכתי את הדפים בקצב מטורף. השעון תקתק ואני טסתי הלאה. עד הסוף המצמרר.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
הרומנטיקן

הרומנטיקן

מַריוֹ וַרגַס יוֹסָה

בפרו המודרנית המשגשגת, המחבר, ורגס יוסה, וזוכה פרס נובל לספרות, משחזר לנו דמויות שפגשנו כבר בעבר. כבר פגשנו את מנהל הביטוח המתוסכל מבחינה אמנותית, דון ריגוברטו, ודמויות אחרות - הסמל הערני ליטומה המכיר את ההיסטוריה של רבות מהדמויות המופיעות בעיר החוף פיורה, שבה למד ורגס יוסה בבית ספר יסודי ואחר כך חזר בחיים ובסיפורת.
הרומנטיקן הוא מלודרמה בסגנון הטלנובלה האופיינית לאמריקה הלטינית. כמו יוצר הדמויות שברומן, מדובר בגברים מזדקנים - האחד נשוי באושר, והשני מחזיק פילגש ועדיין תוהה אם בנו הבכור הוא באמת שלו. החיים כופים על שני הגברים לצאת מאזור הנוחות שלהם כאשר נוחת עליהם במפתיע עולם הפשע. עולם של סחיטה ונקמה בילדים כפויי טובה. פרנסיסקו דוגל בנקיטת מבט שפוי על עניין הסחיטה, בעוד שריגוברטו, פליסיטו, איסמאל וצאצאיהם פועלים אחרת לגמרי. הם מתנהלים להם בקלילות, כנהוג בטלנובלה. ובינתיים בנו של ריגוברטו מסתבך.
אחד המאפיינים של טלנובלה הוא המסרים החברתיים, פוליטיים, ותרבותיים שמועברים בה. "הרומנטיקן" - ובספרדית: "הגיבור הדיסקרטי" – מצטיין בעלילה מבדרת מן הסוג המשובח. האם היא מרגשת אותנו? כן. אבל האם הרומן מוסיף משהו לתפיסת העולם של הקורא? האם זו ספרות ראויה, בכל קנה מידה? לי אין תשובה ברורה. מה שאני יכולה לומר הוא שאחרי שקראתי מחצית מהרומן השאלות הללו החלו להעסיק אותי. ומאחר שיש ממה להתרגש כאן, המשכתי לקרא בו עד תומו.
מסקנותיי - הספר עשוי להעסיק קוראים שמחפשים בעיקר ריגושים. ומלבד זאת, מדובר ברומן נחות בהרבה משאר יצירותיו של יוסה, ובמיוחד מיצירתו הידועה, "תעלוליה של ילדה רעה". מצאתי לנכון לכתוב הערה קטנה לאחוזת בית: אני תוהה מה הסיבה לבחירה בכותר "הרומנטיקן" (כזכור, הכותר המקורי בספרדית הוא, "הגיבור הדיסקרטי"), מה גם שתהיתי מדוע מופיע לצד הכותר ציטוט מהביקורת של וושינגטון פוסט, בזו הלשון, "מלודרמה עסיסית על סקס, בגידות ונקמה"... אין ספק שהשורה מושכת תשומת לב, כמו גם התמונה הסקסית שעל גבי הכריכה הקדמית.
איך שלא יהיה, על גבי הכריכה האחורית מופיע משפט הסיום הבא: "יוסה טווה מעין טלנובלה חכמה ועסיסית. לא יצירות מופת, אלא סיפורים שדומים יותר לטלנובלות מוונצואלה, ברזיל, קולומביה ומקסיקו, מאשר ליצירות של סרוונטס או טולסטוי".

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
ערב כל הימים

ערב כל הימים

ג'ני ארפנבק

ספר יפהפה. לארפנבק כישרון כתיבה נדיר וצורת כתיבה מרתקת במקוריותה. זאת כתיבה עדינה ובו בעת מאוד מתוחכמת. כך היא לוכדת את הקשב של הקורא.ת.

בעמוד הפותח, ארפנבק לוקחת אותנו אל קברה הטרי של תינוקת, נכדתה של סבתה המספרת לנו מעשה שהיה. בכל חמשת חלקי הספר עולה השאלה מחדש "מה מקומו של הגורל בחיי אדם". ומה היה קורה אם היו מצילים את התינוקת. באמצעות מעקב אחר חמישה מסלולי חיים אפשריים וחמש מיתות אפשריות של אישה יהודייה אחת, אשר חייה משתרעים, או לא, על פני המאה העשרים, חושפת הסופרת את מה שאנחנו מכנים "גורל". העלילה מתמקדת בחיי משפחה אחת – סבתה, אמא, בת, בן וברקע, התרחשויות היסטוריות רבות משמעות בהיסטוריה של אירופה בכלל ושל גרמניה בפרט, מאז תחילת המאה העשרים עד 1992.

שתי הערות: האחת לגבי כותר הספר: במקור ,The end of days, הוא ביטוי נפוץ בפיהם של דוברי אנגלית. המקבילה של הביטוי בעברית, "סוף העולם", משמש לרוב על דרך השלילה, "זה לא סוף העולם".
הערה שניה, חמשת החלקים של הספר מופרדים ביניהם בפרק קצרצר, "אינטרמצו" – מושג הלקוח מעולם המוסיקה. צריך לזכור שארפנבך עוסקת בהפקת אופרות. האינטרמצו יוצר הרמוניה בין קטעים. הוא בא להפריד בין מה שקרה בפועל ובין מה שעשוי היה להתרחש אילו הגורל לא משל בכיפה.

הספר זיכה את ארפנבק בפרס, פרס הנס פלאדה המוענק מאז 1981, בדרך כלל כל שנתיים, לסופר צעיר מהעולם דובר הגרמנית. הפרס הוא על שם הנס פאלדה, סופר גרמני מפורסם מהמאה ה-20 , הידוע בפרוזה שלו העוסקת בבעיות פוליטיות וחברתיות של תקופתו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
היער של קלרה

היער של קלרה

ג'ני ארפנבק

"היער של קלרה" הוא ספר מרתק על אהבה, ומהמורות ההיסטוריה של המאה ה 20 המאתגרות את זיכרונות "גן העדן" של מי שעדיין מחזיק בהן. חרף כל התמורות והמהמורות הספר שוזר דמות אחת קבועה בנוף האנושי והגאוגרפי של הבית הנבנה ביער על שפת אגם ברנדנבורג שבפאתי ברלין - גנן הבית. הגנן משמש סמל ליציבות הנשמרת במקום ההתרחשות, חרף חילופי הדיירים, שהם שתים עשרה דמויות מרכזיות בסיפור. דרכן הקורא מתוודע אל זיכרונות העבר של המבוגרים ובמקביל - לכאן ולעכשיו של הצעירים, כולל הרע והטוב שבשני הצירים הללו.

קלרה היא בת הזקונים שאביה ייעד לה את היער כנחלה/נדוניה. במקור, היער היה שטח של טבע פראי הממוקם ליד אגם ברנדנבורג בפאתי ברלין. בנסיבות מצערות, כאשר קלרה אינה מסוגלת עוד לתפקד, האב מוכר את הנחלה. לימים יוקם על הנחלה בית שיחליף ידיים.
מבחינה גיאוגרפית אגם ברנדנבורג הוא עוד אגם. אבל בספר הוא מקבל משמעות: האגם והבית הנבנה על השטח הגובל באגם, משמשים כרקע פיזי לתקופת זמן משמעותית בהיסטוריה של גרמניה (והשואה) החל משנות השלושים של המאה ה 20.

לקח זמן עד ששקעתי בסיפור המתחיל במציאות דמויית גן עדן - אהבה גדולה בין אדריכל מבוגר ואישה צעירה, הקמת מבנה מעוצב ביער כדי שישמש להם כבית מגורים. סיפור העוסק בהמשך בדיירים שהתמקמו בבית, בזה אחר זה, במקביל לתמורות היסטוריות משמעותיות.

הספר הרשים אותי במיוחד הודות לסגנון הכתיבה הייחודי וחסר היומרה המאפיין את ג'ני ארפנבק - סגנון הנראה פשוט וקל לעיכול – אבל בעל אפקט עמוק המצטבר בהמשך ומשאיר את הקורא שקוע במחשבות הן אודות סגנונה של ארפנבק והן הודות למבט ההשוואתי בין היסטוריה רחוקה ומציאות עכשווית. ארפנבק זכתה בפרסים ספרותיים רבים ולאחרונה בפרס בוקר הבינלאומי לשנת 2024.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
סנטרל פארק

סנטרל פארק

גיום מוסו

תוך סופ"ש אחד סיימתי לקרא את סנטרל פארק. זאת לא הייתה ריצת אמוק במטרה לגלות את האמת אודות אליס וגבריאל, השחקנים הראשיים באפיזודה המוזרה שתחילתה בקרחת יער בסנטרל פארק. העלילה מתפתחת בקצב מתון. השאלות העיקריות המאתגרות את הקוראים הן - כיצד מגיעה שוטרת צרפתיה מפריז אל אותו ספסל בסנטרל פארק, ניו יורק, בין-לילה ומה הסיבה שהיא מתעוררת בבוקר על הספסל, כשהיא אזוקה לאדם שאיננה מכירה. איך תגלה מדוע היא אזוקה בפרק היד לאדם לא מוכר לה? אליס ממשיכה להתמודד עם דילמות רבות כגון, מקור כתמי הדם על חולצתה, ומדוע אינה זוכרת ממה שהתרחש אחרי שבילתה עם חברותיה בפריז. המתח גובר כשהשניים מבינים שמצבם קשור לתעלומה שהמשטרה מנסה לפתור - מיהו הרוצח הסדרתי שקרבנותיו הן נשים שמתו מחנק בעזרת גרביים? לאורך כל הדרך אליס תטיל ספק בזהותו האמיתית של גבריאל, הצעיר אליו הייתה אזוקה. האם הוא באמת מי שהוא טעון שהוא - נגן פסנתר ג'ז? כל זה ועוד בנוי אל תוך מותחן שמשלב בתי חולים ופסיכיאטריה. הייתי מגדירה את סנטרל פארק כרומן חביב מאוד, ובלתי צפוי.
אודות הסופר - גיום מוסו יודע לכתוב. יש לו קהל קוראים נאמן במולדתו, צרפת, וברחבי העולם. ספריו תורגמו לשפות רבות.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי
משוואה עם נעלם

משוואה עם נעלם

אורי אדלמן

עד כה לא קראתי את ספריו של אורי אדלמן, סופר ישראלי פופולרי שמת בדמי ימיו לפני עשרים שנה. הרומן "משוואה עם נעלם" סחף אותי למקומות מדהימים שכל כולם תוצרת כחול לבן. המוסד, המשטרה, טייקונים, רציחות, ואדם אחד בשם גיל שדה, המגיע לתל אביב לחופשה קצרה. אחיו, יובל, הצעיר ממנו, מסתבך במה שמתברר בהמשך, כתעלומה מורכבת ביותר. גיל נחוש בדעתו להוציא לאור את האמת וזאת תוך חמישה ימים סוערים ומלאי מתח. בדרכו לפתרון התעלומה גיל נקלע למצבים בלתי אפשריים, מוצא אהבה, ונחלץ ממצב של אפס סיכויים לפתור את תעלומת התאונה שאחיו יובל היה מעורב בה. כתיבה קצבית, עלילה מרתקת, תמונות מוכרות מהמציאות הישראלית לפני 20 שנים - אקטואלית גם כיום - ועל הדרך, איך לא, מראות סקסיים מחדר המיטות. כל אלו ורעיונות אחרים משולבים בעלילה המרתקת. ספר אקטואלי גם כיום למרות שפורסם לפני שנים. רוצו לקרא. חמישה כוכבים.

לפני שנתיים•
★★★★★
•טרי

ביקורות נוספות על "החיוך האטרוסקי"

החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

אפשר לומר שהגיבור הראשי הוא לא בדיוק מה שרגילים לקרוא עליו... וזה אולי החלק הכי מיוחד בספר, שדווקא איש זקן עדיין יכול ללמוד בערוב ימיו על אהבה. של הנכד שלו, אותו הוא שואף לחנך "חינוך של פעם" לכל אורך הספר ושל אישה, אותה הוא אוהב ואליה הוא מתייחס בצורה שונה ממה שהיה רגיל כל חייו.

המסר ברור - אנשים יכולים להשתנות גם בגיל מופלג וגם אחרי שהתנהגו (ואהבו) בצורה מסויימת כל חייהם.

ומי שיוצר את השינוי הגדול ביותר הוא התינוק הקטן, כי מה ייגרום לאדם להשתנות יותר מאשר הרצון שלו להשפיע על הדורות הבאים ולהישאר בלב של הנכד שלו לנצח?...

לפני 4 שנים•נטי
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

מעטים הספרים שמצליחים לספר על הכל ועל לא-כלום בו-זמנית. אלו ספרים נדירים, כאלה שמטעים תחילה את הקורא, גורמים לו לחשוב שמדובר בעוד ספר, בעוד עלילה. הם מתחילים בצבעוניות, באופטימיות, ומסתיימים בסימן שאלה וסימן קריאה. אי אפשר להגדיר אותם בהכרח כשמחים או עצובים, אבל את המכה של הרגש מקבלים רק בדף הריק שמגיע אחרי העמוד האחרון.
החיוך האטרוסקי הוא בדיוק ספר שכזה. בעדינות, בשנינות אך בלי לוותר על חריפות כשצריך, רוקם חוסה לואיס סמפדרו את עלילתו של סלווטורה, גבר מבוגר, נרגן ומאוד חולה שזמנו קצוב. בנו מסיע אותו מן הכפר אל העיר כדי לחיות עם משפחתו ולראות את נכדו טרם סלווטורה יפרד מן החיים. סלווטורה אמנם לא סובל את העיר הרועשת ואנשיה הצבעוניים והרכרוכיים, אך הוא מתאהב כמעט בעיוורון בנכדו: חולק עמו את עברו, עתידו, מחשבותיו, רגשותיו, סודותיו הכמוסים ביותר. הוא ישמור על נכדו מכל משמר, יהפוך אותו לגבר-גבר, גבר כמו של הכפר, לוחם אמיתי, נצר גברי אחרון למודל המשפחתי-תרבותי אותו סלווטורה מייצג.
הסיפור נארג בסבלנות, ויחד איתו אנחנו נסחפים ומתאהבים בסב קצר-המזג. אך לאט לאט, המציאות והדמיון מתערבבים. לעיתים אין אנו בטוחים מה מתרחש, או שמא מדובר בסלווטורה המבולבל, שמוחו מתעתע בו, וזכרונותיו צפים אל השטח. החיוך האטרוסקי מלא ברגעים אנושיים, מכאיבים ונהדרים כאחד. לעיתים דוקר את הקורא בלבו, לעיתים מלטפו על לחיו. אך לכל אורך הדרך, מזכיר הספר לקורא שוב ושוב: אהוב את החיים כי הם נוראיים ונפלאים, והם לזמן קצר ושאול. ספר מקסים ופוצע, מומלץ בחום לכל שואבי-הספרים שביננו (וגם לאלו שלא).

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קוראת נמרצת
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

הספר נע אתי באיטיות בערך כמו ישיבה ברכב כשתמונות נוף מתחלפות ואתן המחשבות . לעיתים חייכתי
ולעיתים המילים צבטו לי בלב כי ידעתי מבפנים שכולנו חווים הורים מתבגרים מתי שהוא בחיים.

"הזקן" שנע בין דמיון למציאות "נשלף" מכפרו, מביתו ומאדמותיו בהרי דרום איטליה ששם החיים זזים לאט לאט
כולל הזכרונות ,היישר למילאנו התרבותית לבית של בנו וכלתו .ושם לא ממששים את הפירות והירקות
ביד ומריחים אותם כמו שנהוג בכפר.הכל עטוף בניילון ואסור לנגוע.
במילאנו לבושים למשעי ומדברים בהתנשאות והכל שם רועש כיאה לעיר פקוקה וסואנת.

הוא שנא להיות חולה אך ידע שזמנו קצוב ולכן בנו העדיף שיגור אתו עד לימיו האחרונים.
שנא את המודרניות המזויפת כפי שראה אותה כניגוד גמור לאדם שהוא וכניגוד לחיים שעזב בכפר.

פעם פרטיזן ,תמיד פרטיזן. הגסטפו, הגרמנים המרדפים וההשרדות תמיד יהיו מנת חלקו בחיים וחלק ממשהו שמרכיב
אותו באישיות. מפקפק תמיד בכל אדם ,לא מאמין לאף אחד כי הוא הרי יודע הכי טוב מכולם מה טוב לו , חולק
על סמכות כל שהיא כי צריך להתחמק ולשקר אם רוצים לשרוד ולהישאר בחיים.

נקודת האור היחידה שהעניקה לו סיבה מספקת לא לוותר למוות הייתה הנכד, התינוק שחיוך קטנטן ממנו העניקו
לזקן דמעות של אושר ונחת אין סופית. על הנכד הוא נלחם בקנאות כיאה לפרטיזן. מבחינתו הוא היה
במלחמה אין סופית עם כלתו ובנו על הדרך שבה הקטנטן יחונך. והוא ניצח לבסוף כי הוא לוחם שמנצח.

הוא לא הבין איך משאירים תינוק לבד כל הלילה ונועלים את החדר .הרי כולנו היינו ילדים כולנו
פחדנו וכולנו רצינו משהו שיחבק ויאהב אותנו כשאנו פוחדים. מאותו רגע נרקמה אחוות לוחמים בין הסבא לתינוק.
הוא התחבא בחדר התינוק ולא הסכים להשאירו לבד , זמן איכות לא היה חסר להם כי סיפורי פרטיזנים וטקטיקות מלחמה
סופרו בין לבין בלילות לבנים רבים.

הספר הוא על הישן והחדש בתקופות שונות בהסטוריה, על צעירים שחושבים שהם יודעים הכל
ועל זקנים שאם תיתן להם בריאות טובה אהבה ונכדים אין שום דבר אחר בעולם שהיו רוצים.
אז אהבה יש כאן בשפע, ונכד קטן שהיה משול לפרטיזן בפוטנציה גם יש כאן.

הבריאות לא תמיד תלויה בנו אבל כמעט כל החיים אנו תלויים בה ,לאחר שקוראים את הספר
יש הרהור על כמה צריך לשמור על הקיים בחיים ולומר פשוט תודה.

"על שפתיו הרדומות של הזקן נח, כמו פרפר, חיוך: המחשבה מרפרפת בלבו בעת שהשינה עוטפת אותו: דבר גדול, החיים!"


לכל מי שרגיש הוא בטוח ירגיש את היופי הטמון פה בין המילים.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חני
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

כתבתי ביקורת על הספר הזה ובכל זאת שוב משהו נוסף.
אני אוהב את הספר הזה כי אין לי מושג בטכנולוגיה מתקדמת, מכסימום אני יודע להכנס לאתר הזה.
איני מבין כלום בהיי טק כי למרות שבני גילי (63) גאים מאד ביכולותיהם המופלאות בתחום ובעוד תחומים....
שגם בגיל 75 הם עדיין מגלים יכולות אדירות(-:
פער הדורות חברים. אנחנו המזדקנים ושלא יאמרו "אתה עדיין צעיר" אני לא צעיר. אני מתנשף בעליות. אני מתיישב על הספסל הראשון שמזדמן לי. וכ"ו וכ"ו
אני מתבונן בעצמי במראה (בדרך כלל אצל הספר) בבית איני מרבה להסתכל. בהחלט לא מתלהב.
אני נוהג לאט ומעצבן נהגים "שנורא" ממהרים.
אני שותה בירה לבנה כדי להתחמק ממחשבות שאיני רוצה לחשוב עליהן למרות הידיעה שהקלוריות נכנסות לבטן והיא תופחת.
אז אני שוחה ומנסה באמצעות השחייה " לשמור על איזון" וזה לא כל כך הולך.
אני שומע מבניי אנשי ההיי טק ו"הננוס חלקיקים" הסברים כשיש להם סבלנות אלי וזה נדיר ואיני מבין מילה.
שומע כי צריך להראות התעניינות , אני אוהב אותם ואת ילדיהם (נכדי) אז התעניינות זה טוב ליחסים.
לפעמים מרחיק את הטלפון כי בשבילי זה "בלה בלה" אומר יופי שנשמע שמתאים או אוי אוי שמתאים ומשתדל לא להתבלבל. בסה"כ אני רוצה שיהיו בסביבה ושיצליחו. איך ומה אין לי מושג.
אני מת על נכדי כי אתם עוד מוצא שפה משותפת.
עכשיו תקראו בבקשה את הספר ותבינו למה אני כל כך אוהב אותו וחוזר ומעיין בו.
"האני ואני" לאורך ה"ביקורת הספרותית שלי על ספר זה" נראה לי ש"האני" הזה לא לבד יש הרבה מאד כאלו "אני" לכן אני מזדהה אתו וחוזר וכותב מעין ביקורת.
אשמח לקבל "לייקים" שאדע שאני לא לבד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מיכאל
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

התחשק לי איטלקי נרגן לשבור את החום של הקיץ.
כבר מסצנת הפתיחה הייתי צריך להבין שזה לא בדיוק מה שאקבל . זקנים נרגנים לא יושבים בשקט במוזיאון.
גיבור הספר עוזב את ביתו בכפר בדרום איטליה ועובר לגור עם בנו ומשפחתו במילאנו . והוא רוטן . הוא רוטן על העיר על העירוניים , על בנו, על אישתו הקרה ועל חתנו שנשאר בכפר. הוא גוסס והדבר היחיד שמחזיק אותו בחיים היא המטרה למות אחרי שכנו השנוא מהכפר.
ואז הוא מגלה את נכדו התינוק ופוצח במלחמה על החיים. מלחמה שלעיתים מתערבבת עם המלחמה נגד הגרמנים .
ומגלה ,למרות הביקורות שהוא מעביר על חינוך הילד , שמעולם לא באמת גידל ילדים וזוכה לעשות זאת בערוב ימיו.

סופר ספרדי כתב ספר איטלקי שמדיף ניחוחות וטעמים איטלקיים והאיטלקית מתפרצת ממנו ומתגלגלת באוזן. ולמרות שעוסק בזקנה ומוות ומלחמה זה ספר מלא בחיות , אהבת החיים ואהבה בכלל.
עושה חשק לרוץ לפיאצה עם חריץ גבינה ביד ולשתות מים ממזרקה.
בחירה מצויינת של עטיפה - כאשר מביטים בקורא הוא הופך לזקן חייכן.
מומלץ מאוד.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•cujo
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

סיפורו של סניור רונקונה, איכר זקן, חולה, בשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן.
הזקן האלמן, נאלץ לעזוב את כפרו הקטן בדרום איטליה ולעבור לבית בנו וכלתו במילאנו, עיר שהוא מתעב.
במילאנו קשה לו להסתגל לחייו החדשים, אך לנכדו הקטן, ברונטינו, שרק לומד ללכת, הוא מסתגל מיד
ונקשר לילד הקטן בכל נימי נפשו.
הזקן מודע למצבו הבריאותי, הוא מודע לכך שימיו ספורים אך הוא מקווה רק להספיק ללמד את הנכד
כמה דברים חשובים ולהספיק להראות לנכד את כפרו בדרום, את ההר, את הכיכר...
הוא מכנה את המחלה שמכרסמת בו, "רוסקה" ומנהל איתה שיח משעשע...
הזקן נחרד מהחינוך שבנו וכלתו מעניקים לנכדו הפעוט, הוא לא מתעמת איתם כי יש לו דרכים יצירתיות יותר
לגבור עליהם ו"להגן" על נכדו.
גם עם הנכד, הזקן מנהל שיחות ארוכות על עברו, על היותו לוחם פרטיזן במלחמה, על החיים בתור רועה צאן,
על השכן המשותק, קנטנוטה שהוא מייחל להתפגרותו המהירה...
במעבר למילאנו, הזקן חווה אהבה לנכד ואפילו אהבת אישה, אין בו כעס או מרמור על מחלתו, הוא רק מייחל לעוד קצת זמן...
מומלץ בחום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•תמי
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

סלבטורה, זקן מקלבריה שבדרומה של איטליה, גבר שבגברים ופרטיזן לשעבר, נחשף בחודשים האחרונים לחייו ליקום זר לחלוטין. היקום הזה, העיר מילאנו, נמצא מליוני שנות אור ממנו בכל האמור בקודים חברתיים, הרגלים ואף מזון. היקום הזה נחשף לעיני הקורא דרך סלבטורה - איכר נעדר השכלה פורמאלית, אך המתגלה במהלך העלילה כאדם בעל כושר אבחנה חד, אישיות כובשת ובהמשך אף הרבה יותר מכך. המפגש עם הנכד הוא בבחינת רעידת אדמה עבור הזקן והופכת בעצם את החודשים האחרונים לחייו למלאים באהבה ובנתינה ללא גבול.
במקביל לסיפור זה רווי הומור והתובנות לגבי "הצפונים" האיטלקים, אנו נחשפים לרובד נוסף: חייו של סלבטורה כפרטיזן. סלבטורה כגיבור הנלחם בכובש הגרמני ובמשתפי הפעולה עימם. במרכז רובד זה יחסי השנאה שלו לפשיסט קנטנוטה. יריבות זו היא הניגוד הגדול לאהבה הרבה לבני אדם, למרות חולשותיהם ומשוגותיהם, השבה ומופיעה לאורך כל הסיפור.
הספר נוגע ללב ובמיוחד היחסים המתפתחים בין הסב לנכדו. נוגעים ללב במיוחד התיאורים של משמרות הלילה שהסב עושה בחדרו של הנכד. במהלך השהות הזאת סלבטורה "מעביר" לנכד הישן את התובנות שלו לגבי העולם כדי שיגדל להיות גבר כמו הסבא.
חוסה לואיס סמפדרו כתב יצירת מופת - המנון לאנושיות שבבני האדם באשר הם. הוא כתב ספר מרגש שאינו הופך לסכריני. לקראת סוף הספר תהיתי כיצד הסופר יסיים את העלילה בלי לטבוע בבריכת שמאלץ. כל שאגיד הוא שהסיום אינו מקלקל את השורה, נהפוך הוא.
ממליץ מאד על הספר הנפלא הזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דן סתיו
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

כשהסרט 'החיוך האטרוסקי' החל להופיע בערוצי הסרטים שקלתי לצפות בו. קיבלתי עצה לוותר - לקרוא את הספר. הספר הוא מצויין, ושאלתי את עצמי לאורך הקריאה כיצד אפשר להעביר את המסרים למסך: רוב הסיפור הוא על מחשבותיו הפנימיות של איכר זקן וחולה מקלבריה (שבדרום איטליה) שעובר להתגורר עם בנו במילאנו (שבצפון). מציאות ודמיון, עבר והווה מתערבבים במוחו. הסיפור מלא צבע, ריח וטעם של הדרום העני ושנאה לצפון העירוני, העשיר. מערכות היחסים של הזקן עם נכדו התינוק ועם אשה שהוא פוגש הן ממש ליריות. מומלץ בחום.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•דורון נחמני
החיוך האטרוסקי

החיוך האטרוסקי

חוסה לואיס סמפדרו

חמישה כוכבים+בסולם מייק
לא מבין למה לא מתרגמים עוד ספרים שלו.
ראשית עיצוב העטיפה: מעורר חיבה לאיש.
הספר הזכיר לי את זורבה היוני למרות שפה הספור אחר.
שביקרתי באיטליה הלכתי במיוחד למוזיאון בווילה גוליה רק כדי לשחזר את החלק הראשון של הספר.
נכון הספור איטלקי אבל הוא מתאים לכל מקום.
מות האשה -המעבר והתלות בבנים.
להרגיש לא שווה. אשת הבן הכל כמו בחיים של השכנים שלנו.
(לנו כמובן זה לא יקרה...).
ניצוצות אחרונים של הכוח לאהוב.
לנכדים, לאהבת אשה.
חוסר האונים מול השינוי-מול הדור הצעיר שגם הוא לא בדיוק מאושר.
התחושה שאתה כבר לא שייך ונאלצים לסבול אותך.
אהבתי מאד והזדהתי עד דמעות (אל תגלו) עם הגיבור.
מי שכתב ידע על מה כותב.
למה לא מתרגמים ספרים נוספים שלו לעברית.
ספר למבוגרים מגיל חמישים ומעלה לפני זה קשה להבנה.
המילה ממליץ קרה מידי - אהבתי.
תודה לעינת טלמון על תרגום איכותי.
קראו בידיעה שלא עושה טוב על הנשמה אבל כפי שציינתי אמפטיה והזדהות רבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•
דירוג
5.0
לפני 9 שנים

“הספר מאוד קליל אך גם מרגש מאוד. רווי הומור מיוחד וגולמי. ניכר שנכתב לפני זמן רב(בשנות ה-80) כי כבר ל”