#
יש לי כמה ספרים שקניתי בזכות אפרתי. הספר הזה נושא שתי המלצות שלה. האחת על הספר שהתפרסם כי הסופר הוא במאי. האחרת על הסופר, שביים סרט נפלא, "החליפה", שגם אותו ראיתי בהמלצתה. תודה כפולה.
הספר הזה מותח מהרגע הראשון, למרות שהגופה הראשונה הרלבנטית לעניינינו מגיעה רק לאחר כרבע ממנו. אנחנו מתוודעים לגיבורה, שהיום היא סניגורית פלילית מוכשרת ושותפה במשרד עורכי דין, אבל לפני 10 שנים היתה צעירה תמימה ואידאליסטית, ששירתה כמושבעת במשפט מתוקשר ושנוי במחלוקת. אז הואשם מורה שחור ברצח תלמידתו הלבנה והקטינה, בת למשפחה עשירה, עמה קיים יחסים לא ראויים. גופת הנערה לא נמצאה, מה שלא מנע מהתובע להאשים את המורה הצעיר ברצח. מור עוסק בסיפור הזה בדרך בה השתתפות בחבר מושבעים – סוג של קירבה אינטימית ורעיונים לקבוצה של אנשים זרים – משפיעה על מי שתפקידו לקבוע את גורל זולתו, ללא כלים מקצועיים או אחרים. יש נושאים נוספים העולים בסיפור, כמו סטיריאוטיפים גזעניים, תרבות התקינות הפוליטית, וגם אחווה בין אנשים אבל אלו הם נושאים לעוסים כל כך, שמתחשק לך לירוק.
שיטת המושבעים במשפט היא עתיקת יומין ונהוגה בחלק ממדינות אירופה וארה"ב. פרט טריווייה - באתונה יכלו תושבי העיר החופשיים להצביע אנונימית על אשמתו/חפותו של העומד לדין ואף לשנות את חוקי המדינה שיתאימו להחלטתם (ידוע לי על כמה בעלי עניין שישמחו לאמץ את השיטה). בישראל רק שופטים מקצועיים חורצים גורלו של נאשם. כנראה כי אלה שהקימו את מוסדות המדינה הגיעו ממדינות נטולות מושבעים ובחרו בשיטה שהכירו. על העובדה הזו ראוי, לדעתי, לברך. תארו לעצמכם שבמדינה חובבת קונספירציות כישראל היה עוד נדבך לבנות עליו סיפורי אלף לילה ולילה, כמיטב הדמיון הפורה של ממציאי הפייק ניוז שאת מרכולתם אנחנו פוגשים בכל מקום שמקלדת יכולה לומר את דברה.
הספר כתוב היטב, בפרקים שמתארים את המתרחש בהווה ואת מה שקרה בין המושבעים לפני עשור. הוא מעניין בדרך כלל. מור יודע לכתוב ויודע לספר סיפור, אם כי לפעמים הוא "חותך" ואינו מספק הסברים ראויים לפעולות שהוא מתאר. הדילוג על הרציונל הוא הליקוי העיקרי של הספר. הוא מתאר, לדוגמה, אדם אכזר ואינטליגנטי עם יכולות מוכחות, שלא הבחין ולא היה מודע למה שנמצא מתחת לאפו. או חשודה בפשע שמדלגת ומראיינת חשודים אחרים, בלי הפרעה מצד הרשויות. הפיתרון נראה מופרך אבל מתאים לרוח הסיפור ואינו "מודבק" עליו. חלק מהפיתרון אפשר להבין באמצע הספר, אבל לא חיבל בהנאתי מהסיפור. בזמנים אלה כל מה שמצליח לשמור על תשומת לבי לזמן העולה על עשר דקות, נחשב בעיני לדבר טוב. הספר הזה זכה, אם כן, בדירוגו ביושר, למרות ההסתייגויות הקלות.
0
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
