מי כמונו יכול להבין ולהזדהות עם ייסורי המלחמה!!
הרי אנחנו עם למוד קרבות. לכל אחד יש מכר/חבר/בן משפחה שנהרג או נפגע במלחמה.
לשכת הגיוס היא חלק מה-ד.נ.א הישראלי, וזאת הסיבה שקל להזדהות עם פאול בוימר וחבריו
המגיעים חדורי מוטיבציה לשמור על המולדת. מוטיביציה שהופכת לכאב, פחד וייאוש.
גם ההתעמרות של נושאי תפקידים בכירים שבאזרחות מתפקדים כהדיוטים, היא מוכרת.
"משונה שאסונו של העולם מקורו פעמים רבות דווקא באנשים קטני קומה,
הם נמרצים ושוחרי מדון יותר מהתמירים. תמיד נשמרתי שלא להיקלע למחלוקת עם מפקדים קטני קומה,
על פי רוב אלה פושטי עור ארורים".
הסופר מתאר את כל מה שרע במלחמה. ואצל הגרמנים הכול נראה גרוע יותר.
אצלם כל פקפוק, כל היסוס, הוא בגידה במולדת.
"בשעה שהם הוסיפו לכתוב ולנאום, אנחנו ראינו בתי חולים וחיילים גוססים.
בשעה שהם ציינו את השירות למדינה כערך עליון, אנחנו כבר ידענו שפחד המוות חזק יותר".
ככל שהפכתי דפים בספר, כך היה לי קשה להמשיך בקריאתו.
הספר מדכא, העלילה לא עשתה לי רצון להמשיך והחלטתי לנטוש את המערבולת המבעיתה של מוות הרג והשמדה.
אחרי שסגרתי את הספר, ניסיתי לצפות בסרט שעובד לנטפליקס,
וגם שם לא מצאתי רצון ועניין לצפות בסרט הארוך.
אז אולי זאת אני, ואולי כל המצב הפוליטי בארץ תורם לאפרוריות במצב הרוח,
בעיקר לספרים מהסוג הזה. קיצור, לא התחברתי.
* הספר יצא במהדורה חדשה , 2022
* לפי הרשום בגוגל 87% אהבו את הספר.
אני נמנית עם 13% שסימנו אנלייק
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
