#
מסתבר שהיה כפר אנגלי שנקרא אימבר שפונה מתושביו ב 1943 על ידי משרד המלחמה הבריטי (היום משרד ההגנה), כדי לאפשר לצבא האמריקאי שטח אימונים לקראת הפלישה לנורמנדי. הוא היה, כך נכתב, אחד משישה כפרים שהופקעו מרשות בעליהם ופונו, כדי להשתמש בהם לצורך אימונים. מסתבר, למרבה העצב, שלמרות שהובטח למפונים חזרה לביתם אחרי הניצחון, בשנת 2016 הכפר עדיין לא חזר לידי תושביו, למרות הליכים משפטיים שונים. אפשר לראות תמונות של הכפר הציורי הזה בוויקיפידיה. הסיפור מתאר את הכפר טיינהאם – אחד מהשישה - שהופקע מתושביו ופונה. הטרגדיה האמיתית שימשה השראה לסופרת שכתבה רומן רומנטי בידיוני ובלתי אפשרי.
העובדה שסיפור מתרחש בהשראת סיפור היסטורי אמיתי אינה מבטיחה בהכרח אמינות כלשהי, או אמת היסטורית כלשהי. היא רק מאפשרת לסופרת רקע מכובד לכתוב את סיפורה שהוא סיפור רומנטי סתמי, שיכול היה להיכתב בלי הרקע ההיסטורי (אבל אז מן הסתם היה מאבד חלק מקוראיו הפוטנציאלים)
קוק רוקחת בספר הביכורים הזה סיפור המערב רקע משפחתי אצילי, אלימות במשפחה, תעלומה טבולה באימה (כי שום סיפור אינוו שווה בלעדיה) יחד עם צעירה שיחסיה עם החבר הבוגדן והלא-רגיש שלה עלו על שרטון דווקא בזמן שהם יצאו לחופשה זוגית, רומנטית כביכול. אבל אל דאגה! כמו תמיד בסיפורים האלה יצוץ איזה אביר להושיע את העלמה במצוקה. הוא יהיה גם יפה וגם אופֶה, גם שווה וגם בחור טוב, שלא כמו החבר לשעבר הכלומניק...
אתם בטח מנחשים שמעולם לא היתה לי משרתת אישית. גם קשרי עם האריסטוקרטיה הבריטית מוטלים בספק. אבל ראיתי מספיק סדרות בריטיות בסגנון "דאונטון" ו"הכתר" להבין שחלק עיקרי בסיפור הזה אינו אפשרי מבחינת מנטליות החברה אותה הוא מתאר. (גם מבחינה פיזיקלית האפשרות הטכנית לפיתרון הזה קלושה, נדמה לי) אפשר, כמובן, לנחש את הפיתרון די מוקדם. אבל בשביל לבלוע אותו ההיגיון צריך לעשות קפיצת באנג'י בלי חבל ולנחות בשלום על שתי רגליים...
באחד המקומות אומרת אחת הדמויות לאחרת "עוד מעט תתחילי להתעניין בהיסטוריה..." ואני חושבת שאת ההערה הזאת היה צריך להפנות לעלמה/גברת קוק. אנא, למדי קצת היסטוריה לפני שתנסי לכתוב עליה סיפור בדיוני. תודה.
סיימתי את הספר במאמץ. לא כי הוא כל כך גרוע, אלא כי ממש הרגיז אותי בהשימוש בטרגדיה היסטורית לקישוט סיפור רומנטי סתמי ומופרך. את הטריק הזה עושים היום די הרבה סופרים (בעיקר סופרות), כדי להפוך סיפור בנלי למכובד. נמאס כבר.

















