#
מה חסר בספר הזה? יש בו כפריים שחיים בסוף העולם ויודעים יותר משהם מוכנים לגלות, אבל אוהבים רכילות עסיסית. יש קשיש שחי בדיור מוגן ויודע יותר ממה שהוא מוכן לספר. יש וילון שזז בקומה השניה, יש פרצוף מפחיד בחלון. יש ירידה למרתף (איזה פחד...) יש חפירות, תרתי משמע. בקיצור – המון קלישאות של ספרי מתח יש פה. מה אין פה? מתח וסיפור קוהרנטי.
זה הספר השני של הסופרת שאני קוראת. לא בכוונה. פשוט שכחתי אותה ואת ספרה הקודם... אני מאשימה את הזיכרון הפגום שלי, וזה מה שאומר לשופט. מהספר הראשון (אנבל) לא התפעלתי בלשון המעטה. הספר הזה מוכיח שחוץ מחיבה לשמות אנגלוסקסים עם נופך רומנטי, בנגטסדוטר מתקשה להיפרד מסיפור הביכורים שלה שעל יסודותיו הרעועים בנתה את הסיפור הזה. הוא קרה שנים לפני סיפורה הקודם אבל למרבה הפלא אותן דמויות משתתפות בו. הכתיבה ילדותית ופשטנית, הספר מלא בהמון משפטים מיותרים שנועדו לעבות את הסיפור הלא מספיק, והקוראים מקבלים תיאורי שתייה של כל מיני אנשים שלא תורמים סיפור אבל משוטטים בו, קפיצות בין זמנים, בתפרים גסים, המון פסיכולוגיה בשקל, המון דיאלוגים בין שני בני עשרה ושום היגיון. התעלומה ופתרונה כל כך ילדותיים והזויים, שלפעמים חשבתי שאולי בנגטסדוטר ניסתה לכתוב פארודיה סרקסטית על כותבי מותחנים והיא צוחקת על כולנו.
מה יהיה השלב הבא? שני ספריה הראשונים ממוספרים בספרות 1 ו-2, לא אופתע אם יצוצו 3 ו-4 עם אותה בלשית, אותה תעלומה, אותן דמויות ורק שם הספר שונה. אולי קרולינה? תמיד רציתי לקרוא על דמות בשם הזה...


















