#
לא מזמן נתקלתי בקטע פירסומי על אתר מסויים, המשווק סדנאות לכתיבה יוצרת. בין שאר הסדנאות שהוא מציע – כולן בהנחיית מי שהוציא לאור לפחות ספר אחד, דהיינו "סופר" – היתה גם סדנה לכתיבת ספרי מתח. בסדנה הזו, כך לפי הפרסום, ילמדו התלמידים את הדרך לבניית מתח, שתילת רמזים מטרימים שאינם עוזרים לקוראים לפתור את התעלומה מוקדם מדי, התפתחות העלילה ובניית הדמויות. בסדנה הזו, הם מצהירים, יקראו ביחד קטעים מספרי מתח בקריאה מפורשנת. יופי.
מסתבר שמקמילן אינה זקוקה לסדנה כזאת. אם היא לא השתתפה בעצמה בסדנה שלימדה אותה איך כותבים מתח (אני מנחשת שלא) היא יכולה להנחות סדנה כזאת. אם הבנתי נכון, זו דרך שימושית להתפרנס מכתיבה ולתרגם את ההישג שבהוצאת ספר לאור לשקלים (או פאונדים, במקרה של מקמילן), מה שהספר עצמו לא עושה בדרך כלל.
הספר הזה מותח לרוב אורכו, אם כי ניכר בו המאמץ למתוח את הטקסט ולמלא אותו (בסתם קשקושים שאינם תורמים דבר). הוא עשוי מפרקים המסופרים על ידי שתיים וחצי דמויות. החצי שייך לפסיכולוגית המטפלת בבלש שחקר את המקרה.
בכל פעם שנתקלתי בהגדרה "מותחן פסיכולוגי" מצאתי ש"הפסיכולוגיה" שבו, אם היא קיימת, היא פרימיטיבית ונשענת בעיקר על חוויות ילדות טראומטיות מסוג זה או אחר. הפרשנות שסופרי מתח נותנים ל"פסיכולוגיה" היא מגושמת, מניחה שהתנסויות העבר מפיקות התנהלות אחידה בהווה, מקצינה טראומה כדי שתשמש אותם בסיפור. מקמילן אינה שונה מהבחינה הזו משאר עמיתיה. היא משתמשת "בפסיכולוגיה" כמו שאגתה כריסטי השתמשה בהעלאת חשדות כלפי כל אחד מדמויותיה. דרך סמוייה מעין הקורא להסביר אירועים שאינם ניתנים להסבר.
הספר הזה הוא ספר הביכורים של מקמילן, שזכה להפוך לרב מכר (בצדק, בהשוואה לרוב ספרי המתח בהם נתקלתי). קראתי אותו בזכות ספרה השני, "הנערה המושלמת", שבדומה לו גם הוא מותח ומעניין. ההסבר שמספקת מקמילן וסוף הסיפור אינם מתקבלים יותר מדי על הדעת, אבל הם סוגרים את הסיפור באופן שישביע את רצון הקורא. בסוף הספר יש רשימה ביבליוגרפית מכובדת בת 7 פריטים, עליהם הסתמכה מקמילן בכתיבת הספר. מתוכם 6 הם מאמרים מאתרי אינטרנט וספר אחד. אם לשפוט על פי הציטוטים הפזורים בספר מתוך המאמרים האלה, אין בהם שום תוכן המחדש משהו אפילו לקורא שאינו מצוי בנבכי חקירות העוסקות בילדים נעדרים וחטופים.
מה אני אומרת? הספר מותח בדרך כלל, מעל הממוצע (שלי) בספרי מתח. אל תאמינו לכותרת "מתח פסיכולוגי" – היא מצביעה בדרך כלל על ניסיון להסביר התנהגויות מוזרות בעזרת עבר טראומטי, לא תמיד מסתדר עם ההיגיון. אני מעדיפה סופרים שאינם בוגרי סדנאות כתיבה, אבל לא איכפת לי שינחו סדנאות כאלה לפרנסתם.

















