• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

מאת קלייר קנדל

הביקורת של ברברה

תמונה של ברברה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

מאת קלייר קנדל

הביקורת של ברברה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ברברה
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2014
סדרה:כתר - מתח
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 11 שנים

“יש ספרים המספרים על בעייה חשובה בדרך ההופכת את הבעייה למשהו איזוטרי, מוזר, לא יכול להיות, ועושים בזה”

2/10
ביקורות על הספר הזה הוא עליך
הבאה
זהבי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•2 דקות קריאה

הספר הזה הוא עליי.
וגם עליכם.
לונג טיים אגו, כשהייתי בת 16 הכרתי את החבר הראשון שלי.
הוא אהב אותי אהבת אמת, ואני?
אני רק רציתי להגיד שיש לי חבר.
שלושה חודשים אחרי הגעתי להבנה שאני לא הוגנת כלפיו ושאני מתנהלת בצורה לא מוסרית והחלטתי לסיים עם זה.
בשנה שלאחר הפרידה קיבלתי ממנו אינספור הודעות, מכתבי אהבה, מיילים ותחנונים שנחזור.
כל צליל שבקע מהפלאפון גרם לי לחרדה, כל שיחה שהתקבלה בטלפון הביתי הקפיץ את הדופק ל200 ולכל מקום שהלכתי
הוא הלך יחד איתי, גם אם לא פיזית.
עלילת הספר כתובה בגוף ראשון וכיומנה האישי של קלריסה, אישה בשנות ה30 לחייה שפגשה את הגבר הלא הנכון בלילה הלא נכון.
באיטיות בלתי נסבלת אותו גבר תופס מקום של כבוד בחייה. הוא שולח לה מתנות לא רצויות, הודעות מטרידות במסווה נחמדות,
מופיע על סף דלתה בלי להודיע ומלווה אותה בנוכחותו בכל רגע.
רייף, אותו גבר, מוכר בעולמות האקדמאיים כגבר חביב, מנומס וחכם. הוא אכן חכם-
הוא יודע בדיוק באיזו מדיה להשתמש לכל מסר שרצה להעביר, אילו מתנות לשלוח ומתי ואילו מילים להגיד בדיוק כדי לגרום לך
להרגיש שאת לא בסדר.
הספר עשוי טוב ואני חושבת כך מאחר והוא גרם לי לנוע באותה אי נוחות כמו לפני 15 שנה.
איך זה נגמר?
זה אף פעם לא באמת נגמר.
בק טו מיי אקס- חמש שנים לאחר הפרידה, אי שם באי נידח בתאילנד, הצטלבו דרכינו.
הרגשתי את נוכחותו עוד לפני שראיתי את פניו. כאילו תמיד היה שם והשאלה האם מדובר במקריות עדיין מהדהדת מדי פעם.
מי שלא חווה סיטואציה כזו עשוי לחשוב שהעלילה מוגזמת ולא מציאותית. לצערי, היא עשויה לקרות לכל אחד ואחת מאיתנו.
לא כל יום כותבים עליכם ספר,
לא תקראו?

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מירית
מירית
תמונה של זלי
זלי
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אַסְיָה
אַסְיָה
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
18קוראים|גיל ממוצע61|44%נשים

על המבקרת

תמונה של ברברה

ברברה

חברה מזה 8 שנים
41 ביקורות•1 נבחרות•475 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של ברברה
ברברה
חברה באתר מזה 8 שנים
ביקורות41
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה475
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות24ספרות מתורגמת8ספרות מקורית5

דיון על הביקורת

6 תגובות
ברברה
ברברה•לפני 5 שנים
גם אצלי יש מקום של כבוד לספרים שמספרים את הסיפור שלי מנקודת מבט אחרת. נשמע כמו אחלה הסכם, רץ :)
רץ
רץ•לפני 5 שנים

יופי - אוהב את האופן שבו החיים משתלבים עם הספרים, יש לי הסכם עם המחבר, הוא מספר לי את הסיפור שלו, ואני את שלי.

ברברה
ברברה•לפני 5 שנים
לגמרי, פרפר צהוב
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

אובססיביות בקשר היא סיוט. אני מסתפק בסרט "חיזור גורלי".

ברברה
ברברה•לפני 5 שנים
תודה, ראובן
ראובן
ראובן•לפני 5 שנים

יפה

6 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של ברברה

אנונימיות מובטחת

אנונימיות מובטחת

גריר הנדריקס

בגיל 20 התמיינתי לתפקיד מסווג בחברה בטחונית.
היה עליי לעבור תהליך המורכב מתחקיר בטחוני, שאלון באורך הגלות ומבחן אמינות.
את השאלון, 24 עמודים המבקשים פרטים של אלו הקרובים אליי, היה עליי להחזיר תוך כשבוע.
את מבחן האמינות שערך כשעה וחצי עברתי בחדר שקט, נטול הסחות דעת ואור לבן בוהק.
השאלה הראשונה במבחני אמינות היא שאלה כללית שמטרתה להבין מהי מהירות התגובה שלך וכמה זמן יש להקצות למענה כל שאלה.
שאלה אחרי שאלה המחשב מוריד ממך את שכבות ההגנה-
"האם אי פעם הימרת?" האם אי פעם שתית עד לכדי איבוד הכרה?" "האם אי פעם גנבת רכוש?"
שאלות קלות למענה לכאורה.
על כולן השבתי בשלילה.
ואז, כאח גדול, כמשגיח, שואל אותי המחשב- "את בטוחה? לא ייתכן שאת ילדה כזו טובה. כולם נהנים קצת בחיים".
מצאתי את עצמי תוהה, האם יכול להיות שהמחשב יודע משהו שאני לא? שאני אכן משקרת?
הרי באחד הימים סיימתי מאוחר במשרד, לא היה לי כוח לעצור בדרך לקנות חלב לקפה של הבוקר אז לקחתי חצי קרטון מהמקרר. האם זו גניבה?
התחקיר הבטחוני ארך כשמונה שעות, קצין בטחון קשוח מספיק כדי שתביני שאין לך סיכוי לשקר לו ונעים מספיק כדי שתרצי לא לשקר לו.
ואז זה הכה בי. יותר קל לייפות את המציאות מול אדם מאשר למחשב.
בתחקיר אתה כביכול משקר לבן אדם אחר. במבחן אמינות, אתה משקר כבר לעצמך.
את התליך עברתי יחד עם חברה המבוגרת ממני בארבע שנים. לאחר סיום מבחן האמינות היא הפילה פצצה-
"השאלות מאוד פרטיות. מה זה עניינם אם אני שותה יין בסוף שבוע או הולכת לשחק פוקר עם חברות? הם דולים ממך מידע ולכי תדעי מה עושים איתו אחר כך".
וזה נכון.
פשוט מסרתי להם ביוזמתי מידע אישי עליי ועל הסובבים אותי.
הייתם מוסרים את הסודות הכמוסים שלכם לזר מוחלט?
ומה אם היו משלמים לכם על כך?
כמה עולה המוסריות שלכם?
"אנונימיות מובטחת" עוסקת בשאלת המוסריות והמניע שלה. לכל אדם יש את המניע שלו- קנאה, אהבה, כעס, כסף וכו'.
אישה צעירה, מאפרת במקצועה ומתגוררת בניו יורק, מוצאת את עצמה נכנסת לניסוי בו היא מתמודדת עם שאלות ואמיתות שלא ציפתה להן.
העלילה מסתבכת, לא אפרט יותר מדי מאחר וזה גובל בספויילרים.
העלילה שלעצמה מעניינת מאוד, פרקים קצרים המסופרים בגוף ראשון על ידי שתי דמויות,רצף עלילה מסודר.
למה שלושה כוכבים?
כי הספר יכל להיות קצר ב100 עמודים לפחות. אני מתארת לעצמי ש"מריחת" העלילה נועדה כדי לספק לקורא את כל התשובות לכל השאלות אבל בשלב מסוים הרגשתי שאני קוראת את אותו הפרק. בניגוד למה שהכריכה מבטיחה, את סופו של הסיפור דווקא הצלחתי לנחש ודי בקלות.
לעבודה ההיא, לפני 12 שנה, התקבלתי בסופו של דבר. אבל דבריה של חברתי נשארו צרובים במוחי.
כולנו משקרים. שקרים קטנים, שקרים גדולים ושקרים "לבנים".
אם אף אחד לא יודע ששיקרנו, האם באמת שיקרנו?

לפני 4 שנים•
★★★★★
•ברברה
גבר נכנס בפרדס

גבר נכנס בפרדס

אשכול נבו

אני לא חובבת ספרות מקור. לא מתחברת לכתיבה ישראלית,
לתיאור נופי ישראל או לעלילות שהרקע טומן היסטוריה ישראלית.
לפני שאתם מקשרים אותי לBDS חשוב לי לציין שאני ציונית בדמי. נושאת דגל ישראל בגאווה,
דומעת בשירת התקווה ומגנה על עמנו בכל פוסט אנטי ציוני.
איכשהו, תמיד מרגיש שאני קוראת חומר לבגרות בהיסטוריה או מסמך המתעד את תורות ישראל.
כריכת הספר משכה אותי, כמו כן הכותרת. הרגשתי שאני חייבת לקנות אותו וכשהיה אצלי,
הרגשתי שאני חייבת לקרוא אותו. צדקתי.
את מאה העמודים הראשונים גמעתי בערב חמישי.הפסקתי רק בשביל שיהיה לי מה להמשיך
לקרוא בשישי.
ואכן כך היה, חזרתי מאימון בוקר, התקלחתי, לבשתי את הפיג'מה האהובה עליי, הכנתי לי קפה, הדלקתי מזגן
והתיישבתי לקרוא. האכזבה הגיעה אחרי כרבע שעה, כשגיליתי שמדובר במאגדת של שלושה סיפורים קצרים.
עוד לא הספקתי להשאב לעלילה והופ, נבו החליט שהגיע זמנו.
בחוסר רצון ובכעס רב, המשכתי אל עבר הסיפור השני. הכעס גבר על הסקרנות והפסקתי אחרי שני עמודים.
האשמה היא עליי, שכן קראתי ביקורות, קראתי את התקציר וכנראה שפספסתי את עניין שלושת העלילות.
ככה זה שהראש בבאלגן.
הסיפור הראשון מדורג ב4.5 כוכבים. יכלו בכיף להפוך בחמישה במידה והיה לו המשך.
הסבירות שהשניים שבאים אחריו טובים לא פחות היא גבוהה וכנראה שאגיע גם אליהם כשאכזבתי תפוג.
בנתיים, ממשיכה הלאה אל ספר שלם ואחיד. לגעת במשהו קצת מושלם.

לפני 4 שנים•ברברה
המשחק של אנדר

המשחק של אנדר

אורסון סקוט קארד

התלבטתי רבות אם לכתוב ביקורת על הספר.
אני לא חובבת מד"ב ולא ספרי פנטזיה, יחד עם זאת, כאשר ישנן המלצות רבות והספר הוגדר כיצירת מופת, אני לא יכולה להתעלם מכך.
אז הלכתי וחיפשתי ובדקתי ולאחר חודשיים מצאתי את שאהבה נפשי. קניתי את ספרי ההמשך ואת הספר המקביל כי אני כבר למודת קרבות והתרגשתי כמו ילדה קטנה שהצליחה לשים את ידה על קלף נדיר בחוברת המדבקות של המורדים (או סופרגול, תזרמו).
הספר עשוי טוב, כתוב היטב, פרקים קצרים ועל אף שנת הוצאתו לאור הוא רלוונטי לימנו יותר מתמיד.
אנדר(ה), ילד בן 6, נשלח למשימת חייו שמטרתה היא להגן על כדור הארץ מפני ה"באגים" שעשויים לתקוף בכל רגע.
בעולם בו פעוטות בני שנתיים מתוכנתים למסכי טאצ'אי אפשר שלא להקביל את ה"באגים" לסמארטפונים שבתאוריה, הם הורסים את האנושות.
בלחיצה אחת ניתן להרוס חיים של אדם, בין אם זה ברשתות החברתיות או במדיות השונות ועושה רושם שזה הולך ומחמיר.
אנדר נתן לי תקווה שיש ילדים ובני נוער שעוד לא "התקלקלו". עוד לא ספגו את תרבות הטיק טוק (מה זה לעזאזל???) ולא נמצאים כל היום במסכים. בני אדם קטנים שאכפת להם, שרוצים לשנות, שמעיזים.
אנדר נשלח למשימה באל כרוחו, באי רצון מוחלט ועדיין, הבין שנתנו לו כוח. ועם כוח גדול, מגיעה אחריות גדולה.
לטעמי, לא מדובר ביצירת מופת. הרבה דברים חוזרים על עצמם, ההתקדמות מאוד איטית מפרק לפרק וישנם פרטים די שוליים.
יחד עם זאת הוא שווה קריאה, לא רק מאחר והוא כתוב טוב אלא גם כי הוא משקף איך חינוך הילד יכול לשנות הכל. לפעמים גם, להציל את היקום.
יש המלצות על הספר מפה עד להודעה חדשה.
ההמלצה שלי?
אל תקראו אותן. אתם תגיעו עם ציפיות שלדעתי הורסות את החוויה.
הורדתי טיק טוק. מי מצטרף?
לא משנה, מחקתי אותו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
משהו במים

משהו במים

קתרין סטדמן

ככל שיש יותר באזז על ספר, ככה הוא מאכזב.
אתם ידעתם את זה?
"משהו במים", מותחן פסיכולוגי, מכניס אותנו לחייהם של מארק וארין ולעלילה שיכולה לקרות לכל אחד מאתנו בדרך מסוימת.
ארין, יוצרת סרטים דוקומנטריים ומארק, סוחר מניות מתאהבים, מתחתנים ונוסעים לירח דבש.
עוד דברים קורים בדרך אבל לדעתי זה גובל בספוילרים.
הספר שלעצמו נחמד, שפה קלילה, מעט דמויות, קצב קריאה מהיר, שימוש בגוף ראשון בדמותה של ארין שאמור לעזור לקורא להתחבר ולהזדהות עם הדמות.
בפועל, הרגשתי שאני מנהלת דיאלוג עם חברה שמתעקשת על בחור מסוים שהיא יודעת שהוא לא טוב לה אבל ממשיכה בכל זאת.
עכשיו, אני לא יודעת לכמה מכם יצא לנהל שיחות מהסוג הזה אבל הן מתסכלות. בדיוק כמו ארין.
הסוף ידוע מראש, אין הרבה הפתעות בדרך.
מה כן יש? המון פריטי ידע שטמונים בספר ובאופן אישי עזרו לספר להגיע לארבעה כוכבים במקום שלושה.
אני אוהבת לדעת דברים ובזכותו למדתי דבר אחד או שניים ככה שאין תחושה של בזבוז זמן, השכלתי.
מצד שני, אתם יכולים באותה מידה להיכנס לעמוד "עובדות לא חשובות" בפייסבוק ותקבלו את אותו האפקט.
לסיכום- אם הוא כבר אצלכם ותכננתם לקרוא, תקראו.
אם חשבתם לקרוא אותו- תקראו. אבל בכיף אפשר לדחוק אותו למטה ברשימה.
הולך לרדת גשם היום,
אתם ידעתם את זה?

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

החולשה של ויקטוריה ברגמן - ילדה עורב

אֶריק אָקסל סוּנד

אחחח שוודיה שוודיה.. באמת משעמם לכם שם הא?
האם מדובר במדינה בה אין רוע כלל שהם צריכים לדמיין ולכתוב על הנורא מכל?
דרור משעני אמר פעם משפט חכם בספרו "נעלם"- "את יודעת למה אין ספרי מתח טובים בישראל? כי אין פה רוצחים סדרתיים, אין דרמה".
וזה נכון. יש לנו מחבלים מתאבים, אינתפאדות ויירוטים. אנחנו לא צריכים לדמיין את הנורא מכל,
אנחנו מכירים אותו.
ברשותכם, אכתוב על הטרילוגיה בשלמותה תחת הכרך הראשון, מאחר וקראתי אותה ברצף.
את הספר הראשון קניתי בדוכן ספרים "פגומים" בעשרה שקלים והעלה אבק על מדפי כשנתיים.
אני חייבת לעצור בשלב זה ולהודות לקורונה שהחזירה אותי לספרים שכלך כך התגעגעתי אליהם ושנתנה לי את מתנת הקריאה מחדש.
אל הספר הגעתי תוך כדי חיפוש אחר ספר שיש בו פן פסיכולוגי כלשהו, זמנים להרהר, ולאור תקציר הספר הבנתי שהגעתי לנחלה.
כמה שצדקתי. את הספר הראשון גמעתי בשעות בודדות וכשלקראת סופו אף משכתי את הזמן כדי שישארו לי עוד עמודים מהפלא הזה.
מדובר במותחן פסיכולוגי (סמי אימה), הטומן בתוכו תיאורים גרפיים ומופשטים של סיפורי התעללות בילדים.
כאן אעצור ואומר- זה לא ספר לכל אחד. הוא עשוי להוות טריגר גדול לנפגעי תקיפות מיניות והתעללות נפשית.
בספר הראשון אנו נחשפים לעלילת חקירתם של ז'נט והורטיג- גופות צעירים חנוטים צצות ברחבי העיר.
במקביל אנו זוכים להכיר את סופיה סטורלונד- פסיכולוגית במקצועה בעלת עבר אפל.
הקשר בין ז'נט לסופיה נרקם בעקבות המקרים האחרונים ומשם הכל הולך ומסתבך.
הספר עשוי טוב- פרקים קצרים ומותחים, מעבר ברור בין צירי הזמן ועלילת מתח שנבנת בהדרגה. תענוג.
דבר טוב שיצא מהטרילוגיה הוא שלמדתי בדרך הקשה שאם אני מתחילה טרילוגיה, רצוי ששלושת הספרים יהיו בידי.
אז את הספר השלישי מצאתי בסיפור חוזר. נהדר. אך הספר השני, אש הרעב, החליט כנראה שהוא הארד טו גט ולא נמצאו עקבותיו באף מקום.
לאחר חודשיים ארוכים בהם הסקרנות הרגה את הרצון לקרוא סוף סוף מצאתי את שחשקה בה נפשי.
אש הרעב מביא לנו את עלילת ההמשך של סופיה וז'נט ותופסת תפנית מפתיעה. גם אותו גמעתי בשקיקה אך לקראת סופו הורגש כי
הסופרים מנסים להכניס בכוח דמויות נוספות, כדי לתת נפח לעלילה.
לספר השלישי, ההוראות, הגעתי בציפייה- שכל החידות ייפתרו, שאקבל תשובות לכל השאלות שלי, שהספר ייתן לי מנוח.
נכון עונה 7 של משחקי הכס? אז "ההוראות".
בתחושה שלי הספר שלי מגיע אמנם כדי לסגור את כל הפינות אבל עושה זאת בצורה מרושלת, בדרך אגבית, ריקה מתוכן ומערך מוסף
ומעל הכל- מאכזבת.
לא סתם הספר נפתח במילון הדמויות בספר- אכן יש בה צורך על מנת לעקוב אחרי העלילה שלדעתי יכלה להסתיים בצורה מספקת יותר עבור הקורא.
מה הפלוסים?
למדתי המון מונחים פסיכיאטריים ופסיכולוגים חדשים, ההפרעות הנפשיות מתוארות בצורה מדויקת למדי ואנחנו זוכים ללוות אישה בתהליך עיבוד של טראומות עבר.
החסרונות?
נותרתי מאוכזבת, בתחושה שהולכתי שולל על ידי זוג שוודים שלא ידעו מתי לעצור.

לונג סטורי שורט-
הטרילוגיה אינה מומלצת לכולם, לא מתאימה לבני נוער שכן יש תוכן מאוד אלים ומיני בצורה קיצונית והעלילה מתארת מקרי התעללות מזוויעים.
למי היא כן מתאימה?
לחובבי מתח שזקוקים לעלילה שתזעזע אותם.

הלכתי לנסח מייל זועם, יש לכם ניחוש מי הנמען?

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
המטופלת השקטה

המטופלת השקטה

אלכס מיכאלידס

מתנצלת מראש על ביקורות אחת אחרי השנייה. מעטות ההזדמנויות שלי להיכנס לאתר דרך דפדפן.
אני לא נוטה להתלהב מטרנדים,
למען האמת אני אפילו נרתעת מהם.
תקראו לזה גחמה ילדותית או מורדת אבל ככל שספר יהפוך ליותר טרנדי כך פחות ארצה לקרוא אותו.
למזלי, חברה טובה התעקשה שאקרא אותו ומאחר ונכנסתי לבידוד והיא כבר דחפה לי אותו לתיק אמרתי שיהיה.
ההגדרה שלי לספר מתח טוב היא ספר שלכל אורכו אני בטוחה שאני יודעת הכל, מי הרוצח, מי האשם, מי הקורבן וכו, אבל הסוף שלו מוכיח לי אחרת.
נשאבתי אליו מהאות הראשונה, החזקתי עיניים בגפרורים כדי להמשיך לקרוא וניסיתי לדחות את קיצו רק כדי שיהיו לי עוד כמה עמודים.
הוא לא כתוב בצורה המושלמת, יש המון חורים ולצערי הרב אי דיוקים בנוגע למחלות הנפש המוזכרות שמנציחות סטגימה שלילית.
עם זאת מצאתי את עצמי מרותקת לעלילה, לפרקים הקצרים, לקצבים, לדמויות ולסוף היחסית מספק.
אם אתם מחפשים ספר קליל עם עלילה כבדה מצאתם אותו.
שאפו.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
אני חושבת לגמור עם זה

אני חושבת לגמור עם זה

איאן ריד

אני חושבת לקרוא אותו שוב.
הספר נקנה ביריד כלשהו, במבצע כלשהו, מתישהו.
הוא צבר אבק על מדפי וכל פעם נדחק לתחתית הרשימה בלי שאשים לב אליו-
אולי בגלל הכותרת הקיטשית, אולי בגלל התקציר שלטעמי עושה לו עוול ולא מרמז אפילו במאית על תוכנו.
את הביקורת אני כותבת חודשיים לאחר קריאתו, עדיין מתנערת הכאפה שקיבלתי בעקבותיו. טוב עשה הספר שעשה
קולות של דג במשך חודשים. הוא ידע להמתין לרגע שבו אהיה בשלה לקרוא אותו.
במידה ואתם קוראים באנגלית- בספר זה אפילו מומלץ.
העלילה כתובה בגוף ראשון ומתפרשת על שעות בודדות של נסיעה ברכב, בדרך להכיר את הוריו בפעם הראשונה.
מודה שבעמודים הראשונים רציתי לנטוש. דרמות על זוגיות יש לי מספיק מחברות, הכתיבה הייתה כיאה לפילוסוף במקצועו והמון פרטים שחשבתי שהם לא רלוונטיים.
ואז קרה קסם, ופתאום עמוד רודף עמוד, ואני מוצאת את עצמי מפחדת לישון בחושך וכל מה שחשבת לא נכון.
מדובר בספר אימה טהור, שבמילים כמו "פלסתר" מצליח להעביר צמרמורת ולהעמיד שיער.
אין רוצחים סדרתיים, אין שפיכות דמים ואין חוקרים מיוסרים שמטביעים את יגונם בטיפה המרה. יש שלג, ודוכן גלידה וחווה.
הספר נחתם בשורות:
"מוכנה? יופי. עכשיו תקראי הכל מההתחלה".
נזכרתי שיש סרט בנטפליקס ולא עצרתי אפילו לסגור את הספר כדי ללחוץ על כפתור הפליי.
השתוקקתי לראות איך הפכו את הפלא הזה לתמונות וצבעים.
אני חושבת שנשלחתי לראות אותו רק כדי להגיד לכם ש-אל. אין שום קשר לספר,
לא מעביר את המסר שלו כלל לטעמי ועשוי בצורה מעט חובבנית.
מגיע לי, כשספר אומר לך לקרוא שוב את מקשיבה לו.
אם אתם מחפשים ספר שיגרום לכם לחשוב ולתהות לעצמכם "מה הרגע קרה כאן?" רוצו לקרוא.
תחשבו שאני ספר ותקשיבו לי. כדאי לכם.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
תגידי שאת שלי

תגידי שאת שלי

אליזבת נורבק

כמה רחוק אתם מוכנים ללכת עם האמונות שלכם?
האם תתנו לקרובים אליכם לערער אתכם?
מה יקרה אם תגלו שאתם טועים?

הכותרת שלעצמה מותירה אותי באי נוחות- "תגידי שאת שלי", ציווי, לא בקשה או תחנונים אלא החלטה.
הספר מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטן של שלוש נשים:סטלה, איזבל (או אליס) וקריסטין.
סטלה-פסיכולוגית במקצוע, אשר מתמודדת עם טראומה של איבוד בתה הבכורה אותה ילדה בגיל 17. בזמן חופשה
משפחתית סטלה מפנה את מבטה מעגלת בתה ולאחר מספר רגעים מגלה שאינה שם.
אני נזרקים להווה,20 שנה אחרי, בו סטלה נשואה לגבר אחר ואמא לילד אחר. אחרי שסבלה מהפרעה נפשית שהגיעה בעקבות
איבוד בתה, סטלה מתייצבת ונראה כי דברים מתנהלים על מי מנוחות. אך סטלה נחושה בכך שבתה עדיין בחיים
ומטופלת חדשה שמגיעה אליה לקליניקה טורפת את כל הקלפים. סטלה בטוחה שמדובר בבתה האובדת.
מה שקורה מאותו רגע ישחק לכם במוח ויגרום לכם לתהות היכן עובר הקו
בין טירוף להיגיון.
קריסטין-אימה של איזבל, הנאלצת להסתגל לחיים חדשים לאחר שבעלה נפטר ובתה היחידה עברה לעיר אחרת
בכדי ללמוד באוניברסיטה.

איזבל-סטודנטית בת 21 אשר יצאה לדרך חדשה ויצאה מבית הוריה לאחר מות אביה. בכדי להתמודד
עם רגשותיה איזבל פונה לטיפול פסיכולוגיה ומגיעה אל סטלה.אנו נחשפים לתהליך שהיא עוברת,לעבר שלה
וליחסיה עם אימה.

הספר עצמו קליל מאוד,כתוב בפרקים יחסית קצרים ובשפה יומיומית ולעיתים מעט חובבני.
ישנם קטעים סו קולד אירוטיים, מביכים מאוד ולא בגלל תוכנם, דרמה לא דרמתית ועלילות משנה לא מעניינות.
אבל, וזה אבל גדול, אתה מוצא את עצמך ממשיך לקרוא רק כדי לגלות כמה רחוק סטלה תלך עם האמת שלה.

מתאים מאוד לנופש ליד הבריכה או לישיבה מתחת למזגן.
3.5 עם העגלה ל4.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ברברה
זה שאהבתי

זה שאהבתי

מרסל מוסרי

היי היי,
לונג טיים נו סי.
אני בדרך כלל לא נוהגת לקרוא ספרים של סופרים ישראלים.
ניסיתי, זה לא שלא ניסיתי. אבל בדרך כלל לא מתחברת.
רצה הגורל ונתקעתי בשדה תעופה, עם טיסה מעוכבת כשזה הספר היחיד בסביבה.
תודה לך גורל.
מדובר בספר נוגע ללב, שובר לרסיסים ומפרק אותך לחתיכות קטנות.
בין שני אנשים ישנים בכיתי כמו ילדה קטנה.
על מר גורלה של נעמי, גיבורת הספר, על עברה וגם קצת על עברי.
הספר מספר הרבה מעבר על חיי האהבה של מרסל מוסרי.
הוא מפרט לפרטי פרטים את הדרך שעברה ושעצבה אותה להיות האישה שהיא היום-
אמנית מיוסרת העובדת כקצבית באטליז שכונתי, שמנמנה וחסרת מזל.
הספר קצר מאוד, קליל על אף תוכנו, די מיני ועצוב מאוד.
ממליצה לכל מי שמחפש צביטה קטנה בלב.
מעולה, מעולה, מעולה!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•ברברה

ביקורות נוספות על "הספר הזה הוא עליך"

הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

רוצה להמליץ בחום. כבר תקופה ארוכה מאוד שאני לא מצליחה להתמיד בין ספר אחד (כרגע מקפצת הלוך ושוב בין יונס יונסון, MXTX, ריק ריירדן, פ"ז רייזין וליסה סי), אבל הספר הזה הושיב אותי לשלוש וחצי שעות (עם הפסקה לאוכל) שבסופן לא היה לי אוויר. הוא סוחף, מפתיע ומקורי. אהבתי מאוד את קו העלילה המשני ששיקף את העיקרי - נעשה בצורה נהדרת.
מציינת - פחדתי ממנו ולכן חיכיתי ליום שבו אהיה בבית של אמא שלי ואוכל לקרוא בביטחון ושלווה (אני 18+ עם קיבה חזקה של 6+).
עוד מציינת - לאחים שלי נמאס ממני אחרי כמה זמן, כי יותר מפעם אחת צעקתי באושר, זוועה או הלם, ותרשו לי להבטיח שאני לא עושה את זה בדרך כלל - המקסימום שלי בתגובות נשמעות-לאוזן הוא צחוק.

אחרי שסיימתי לקרוא, סגרתי את הספר וישבתי ובהיתי מולי במשך עשר דקות.
משימת העל שלי עכשיו - להכריח את חברה שלי (שהשאילה לי את הספר) לקרוא אותו בעצמה.

לפני 3 חודשים•קוראת מגיל צעיר
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

יש ספרים המספרים על בעייה חשובה בדרך ההופכת את הבעייה למשהו איזוטרי, מוזר, לא יכול להיות, ועושים בזה שירות דוב לבעייה - וגם לספרות. הספר הזה, העוסק במה שנקרא היום "הטרדה מאיימת", הוא אחד מאלה. קלייר קנדל היא סופרת בריטית והספר הזה, המבוסס על עקרונות הרומן הרומנטי מוגדר כ"מותחן פסיכולוגי". קנדל מתארת גיבורה הסובלת מהטרדה מאיימת של גבר שהופך את חייה לגהינום. הוא שולח לה מתנות ומכתבים, עוקב אחריה לכל מקום, מדגיש את "הקשר הזוגי" שלהם, ותובע ממנה למלא את תפקיד בת זוגו האוהבת. הגיבורה בספר הזה היא חדלת אונים לחלוטין: היא חיה לבד אחרי פרידה מבן זוגה, אין לה חברים, היא שברירית ועדינה, יפה ורזה, נשית ועוסקת בתפירה (!) וכל מה שהיא רוצה זה תינוק... היא אינה מספרת על ההטרדה לאיש, פוחדת להגיש תלונה למשטרה, חוששת שהוריה ידעו על המתרחש וידאגו לה(!)ובאופן כללי - מקלה מאד על עבודתו של המטריד.

רק בשנים האחרונות הפכה הטרדה מאיימת להתנהגות עבריינית וחוקים מאפשרים לתבוע ולהעניש את המטרידים. בעבר זו היתה התנהגות שנתפסה כחלק לגיטימי של ההתנהגות הרומנטית, והופיעה בספרים כהתנהגות לא מגונה - ואף רצוייה. כל מי שסבל אי פעם ממידה כלשהי של אובססייה כלפיו מצד מטריד יודע, שהיא מלווה בהרגשת אשם ובדיקה עצמית של הקרבן "מה עשיתי כדי לעודד את זה"? ובהרגשת חוסר אונים וייאוש.

מבחינות מסויימות קנדל מתארת היטב הטרדה אובססיבית. מבחינות אחרות היא ממסמסת אותה, והופכת אותה למשהו שיכול לקרות רק בספרים. הספר אינו משעמם, אם כי הוא מופרך, והניגוד בין הגיבורה החששנית והמטריד חסר הגבולות הופך את הסיפור לכזה הקורה רק בספרים. אולי אני שופטת את קנדל לחומרה - היא בסך הכל רצתה לכתוב רב מכר, והצליחה למכור אותו למדינות רבות עוד לפני שיצא לאור, כדברי הכריכה האחורית. אבל שתדעו, הטרדה אובססיבית קיימת במציאות ויכולה לקרות לכל אחד - גם לך.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

הייתי צריכה לדעת שלספר הזה יהיה סוף מעוות.
אני לא בטוחה מה אני חושבת עליו, אבל אני די בטוחה שזה לא "נהניתי ממנו".
בכנות, קמתי בערך ב-2 וחצי בלילה ועכשיו בערך עשר וחצי בערב, אז אני ערה כבר עשרים שעות ובנוסף לכך, בגלל הספר הזה גם יש לי בחילה.
אז אני לא במצב הכי אידאלי לכתיבת ביקורת, אבל מתי זה אי פעם עצר אותי?

אין בספר הזה שום דבר יוצא דופן בעיניי, אבל הוא כתוב מעולה.
אנחנו עוקבים אחרי קלריסה כשהיא ממלאת את חובתה להיות מושבעת באחד המשפטים, בזמן שהיא אוספת ראיות נגד רֵייף, שאפילו אני שונאת את השם שלו כרגע.
הכתיבה כאן הזה היא בגוף שני "אתה" ובגוף שלישי לסירוגין, כשקלריסה מתעדת במחברת שלה את כל ההטרדות של רֵייף, ואת תחושותיה בזמן שהיא יושבת בבית משפט ומקשיבה למקרה של חטיפה ואונס.
הגופן שונה עבור הקטעים שבהם היא כותבת, ויש משהו באיך שהיא מתעדת כאילו היא מספרת לרייף איך שהיא רואה אותו וחושבת עליו בתור המטרידן האובססיבי שלה, שגורם לספר הזה פשוט לרוץ.
בעיניי אם אין לכם טריגרים לנושאים האלה של הטרדות, אונס ואלימות, הספר הזה ממש קל לקריאה.

בזמן שהיא מנצלת את הזימון כדרך להיעלם לו ממקום עבודתם המשותף, הוא עוקב אחריה ושולח לה מתנות מטרידות.
אין פרקים בספר הזה, הוא מחולק לימים ושבועות, ככה שזה באמת מרגיש כמו מסע מתיש, כשאתה עובר מיום ליום, ובכל יום יש עוד משהו שרייף עושה בזמן שקלריסה מנסה לאסוף נגדו מספיק ראיות כדי לפנות למשטרה.
די מהר היא מפסיקה להגיד לו להניח לה ופשוט מתעלמת מקיומו, כי היא יודעת שהבן אדם לא נורמלי וכי זה מה שייעצו לה לעשות בעלונים.
הוא לא שומע את הלא שהיא אומרת ואת בקשותיה שיניח לה, אלא פשוט מדבר אליה כאילו יש ביניהם משהו רומנטי והם זוג כשהם לא, וזה ממש קריפי.
הם שכבו רק פעם אחת, וגם זה היה כי הוא סימם אותה.
וואו, לחשוב על זה ממש עושה לי בחילה, לא חשבתי שהקיבה שלי רגישה לדברים האלה.

"אהבת את הבונבוניירה קלריסה?"
לא ידעתי שהמעבר בשערים יכול להיות אטי כל כך.
"לא יפה מצדך לא להגיד תודה."
התקווה שתזכה בי כבר לא מרסנת אותך. אפילו אתה בטח מבין שזה לעולם לא יקרה.
"זה לא היה מנומס מצדך לא להזמין אותי להיכנס, קלריסה."
אני מזכירה לעצמי שאתה רק רוצה לגרום לי להגיב. אני לא אגיב. לא משנה מה תגיד או תעשה, אני לא אגיב.
"אני אצטרך ללמד אותך נימוסים, קלריסה."
אני מזכירה לעצמי שאתה לא יכול לגעת בי כאן.
"אני לא מעריך את זה בכלל."
סוף-סוף הגעתי למחסום, ואני מתפללת שלא תעקוב אחרי. על פי לוח הזמנים של האוניברסיטה אני יודעת שיש לך הרצאה בתשע, אז רוב הסיכויים שלא.
-

אין כאן הרבה הקדמה לאיך שרייף וקלריסה נפגשו, כי הוא לא היה משמעותי והיא בקושי הבחינה בו, הוא היה רק עמית לעבודה.
קשה לי עם זה שהיא מתחרטת כל כך על כך שהיא שכבה איתו, כאילו שהיא עשתה את זה מבחירה חופשית, כי כשהיא מספרת מה קרה קל להבין שהיא לא הייתה בהכרה ובכלל לא הסתכלה לכיוון שלו.
ובכל זאת היא ממשיכה להגיד שהיא מצטערת ומתחרטת על כך שהיא שכבה איתו, כאילו שמה שקרה לה לא היה אונס, הקטע הזה שלה בילבל אותי.
אני חושבת שיש משהו בספר הזה שהוא יותר מדי כללי, הדמויות כאן לא ממש בולטות, וכנראה שזה כדי שאנחנו לא נחווה את הסיפור הזה כסיפור, אלא כתסריט אימה.
בסיפור הזה גם משולבים אגדות מטרידות, כמו "כחול הזקן" של האחים גרים ועוד, ו-
סורי, השם של המטרידן באמת הפך לדוחה בעיניי, כנראה שיותר מדי הזדהיתי עם קלריסה, ועם זה שהיא רצתה למחוק את השם שלו ואת המחשבות עליו.
קיצר, אז האיש ההוא עושה דוקטורט בספרות אם אני לא טועה, הפרטים הקטנים נוטים לחמוק ממני, וקלריסה בעצמה מכירה אגדות ואוהבת אותן, והוא משתמש באגדות כעוד דרך להפחיד אותה ולהזהיר אותה.
כותב לה שגורלה יהיה כמו של הדמויות מהאגדות הנוראיות האלו, שמתארות פשעי מין ורצח.

המשפט שמתנהל ברקע של הסיפור הזה, לא ממש תופס הרבה, הוא פשוט גורם לקלריסה לחשוב על איך מערכת המשפט תתמודד עם המקרה שלה, כשזה המילה שלו נגד המילה שלה, ושהוא יכול להגיד שדברים נעשו בהסכמה, ושהוא לא ידע שהדברים שהוא עושה מטרידים אותה ואפילו לצייר אותה כמישהי שמנסה להאשים אותו באונס ושהוא הקורבן בעצם.
הדברים האלו באמת עושים לי בחילה.
לקראת הסוף בכיתי, כי באמת כאב לי בגוף, ואני לא יודעת למה, המוח שלי אומר לי שמה שקראתי הוא לא יוצא דופן ובכל זאת אני בוכה.
היה רגע שבו חשבתי שמשהו ממש דפוק קרה, ובכיתי ונשבר לי הלב, ואז קראתי את השורה הזאת שוב והבנתי שהתבלבלתי כי הראש שלי השמיט את המילה החשובה.

הסוף היה כל כך כואב.
אני בטוחה שאת אחרים הוא יכול לשעמם, ואפילו לעצבן כי הוא לא לגמרי סגור, אבל לי זה פשוט הכאיב.

אמרתי משהו לראסטה לגבי זה שאני קוראת ספר שמעלה לי דברים שהייתי מעדיפה לא לחשוב עליהם, והוא שאל אותי: "אז למה את ממשיכה לקרוא אותו?", ותוך כדי שאר הדברים שדיברנו עליהם שכחתי להתייחס לזה.
אבל כמובן שאחרי זה חשבתי על השאלה, ואני חושבת שזה כי קודם כל - למה לא?
רק בגלל שספר גורם לי להיזכר בדברים לא הכי נעימים, לא אומר שזה דבר רע, ושנית, בעיניי זה ספר שחשוב לקרוא.

כי הדבר שהכי הכאיב לי בספר הזה לא היה הדברים שהוא הזכיר לי באופן אישי, אלא באמת פשוט הייאוש והכאב מכך שיש אנשים בעולם הזה שרוצים להרוס אנשים אחרים ככה. לאנוס ולהטריד מישהי.
לקחת ממישהי דברים שאי אפשר להחזיר בחזרה, כמו תחושת ביטחון, כמו חופש, כמו תמימות, כמו רצון לחיות.
אני פשוט לא מבינה איך מפלצות כאלה יכולות לעשות את זה, איך הן יכולות לראות אנשים אחרים פשוט מנסים לחיות את החיים שלהם, לחיות חיים נורמליים, לחלום על אהבה, משפחה ועתיד, ואז פשוט לבוא ולהרוס את זה להם.
בחיי שאני מבינה את אחיה של דינה, שמעון ולוי, על כך שרק אדם אחד משכם אנס אותה, והם שחטו את כל הכפר המזוין.

אני פשוט לא יכולה להתגבר על זה.
אונס זה באמת לא נושא גדול בספר הזה כמו ההטרדות והאיומים, זה לא היה סתם חיזור מוגזם, הסטוקר כאן היה אלים והייתה ממש סכנת חיים.
ובכל זאת, אני פשוט לא יכולה לרצות להתגבר על זה...
אנשים לא מבינים מה אנסים גוזלים מהקורבנות שלהם, אי אפשר לשים על זה מחיר, והם לא מבינים את זה, ולכן זה באמת מסעיר שגם כשיש מספיק הוכחות לאונס איכשהו העונשים על זה מגוחכים, ואין לי מושג למה.
אני חושבת על סיפורים של נשים שנאנסו, ואיך שהן פשוט התקלחו אחרי זה והלכו למיטה וניסו לשכוח מזה.
כי זה מה שאישה באמת רוצה לעשות אחרי שמישהו הורס אותה, פשוט להתנקות, להיכנס למיטה שלה ולישון (אלא אם כן שם אנסו אותה).

אבל זה לא נותן שקט.
יש כל כך הרבה השלכות למעשה החמדני הזה, וזה דוחה, זה פאקינג דוחה לחמוד ככה.
זה פשוט כל כך מרושע, ואני לא יכולה להבין איך יש אנשים שלא מבינים את זה, איך הם יכולים לא להרגיש בעצמות שלהם שזה מתועב.
למה זה צריך להיות מקרה של ילדה בת שתים עשרה או אונס קבוצתי של נערה כדי שנזדעזע מזה?
זה כאילו שהסיכוי שלך לקבל צדק, תלוי בכמה מזעזע מה שקרה לך היה.
ואני באמת הרגשתי כל מילה במשפט הזה, כי זה כל כך דפוק.
החברה הזאת כל כך דפוקה, כל כך הרבה לא מבינים ואין שום דרך לגרום להם להבין - כשהם רואים נשים כרכוש או מוצר.
הם לא מבינים שלהרוס למישהי את החיים ככה, זה כמו לקחת פרח ולדרוך עליו.
לאנוס נשים זה כמו לשנוא נשים, וקשה לי עם זה, קשה לי להבין איך מישהו יכול לשנוא ככה.

*יש לציין שהספר יצא לאור בשנת 2014, ולא ב-2005 כמו שכתוב כאן באתר.
_

אני משוכנעת שצפית בי מאז יצאתי מהבית. אני לא מצליחה לעצור בעצמי ושואלת אותך מה אתה עושה כאן, אם כי אני יודעת שתשובתך לא תהיה כנה.
עפעפיך רוטטים שוב. זה קורה כשאתה לחוץ. "סתם טיילתי קלַריסָה." ולא משנה שהכפר שאתה גר בו נמצא במרחק שמונה קילומטרים מכאן.
השפתיים שלך מחווירות. אתה נושך אותן, כאילו ניחשת שאיבדו את מעט הצבע שיש להן בדרך כלל ואתה מאלץ את הדם לשוב אליהן.
"התנהגת מוזר בעבודה ביום שישי, קלריסה, כשיצאת ככה מהישיבה. כולם אמרו את זה."
האופן שבו אתה חוזר על השם שלי כל הזמן עושה לי חשק לצרוח.
השם שלך נעשה מכוער בעיני. אני מנסה להרחיק אותו ממחשבותי, כאילו אם אעשה זאת ארחיק אותך גם מחיי.
והוא בכל זאת משתרבב. מתפרץ. בדיוק כמוך. פעם אחר פעם.
גוף שני הווה. זה מה שאתה. בכל מובן.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סייג'
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

ספר מתח משובח. העטיפה לא עושה עימו חסד.
התלבטתי עם לקחת אותו בספריה בגלל הכריכה שהקרינה משהו לא מטשקע ומעוצב כלאחר יד.
שמחה שהחטתי אחרת.
בשורה התחתונה - אל תסתכל בקנקן... ספר טוב!

לפני 3 שנים•
★★★★★
•julia1
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

מעולה!!!
מותחן פסיכולוגי במיטבו .
מפגש יחיד ומטלטל של אשה עם גבר נורמטיבי (מרצה באוניברסיטה ) ההופך את חייה לכאוס מוחלט כאשר הוא מפתח כלפיה אובססיה מטורפת .
בתחילת הספר אנו מרגישים את המועקה שחשה קלריסה , את הפחד ,את הבעתה , את התחושות הקשות שלה שהיא נתונה במעקב , שמיצרים את צעדיה ולא מתייחסים כלל לאמירת הלא שלה .
אנו נחשפים לאט לאט לתובנות של הגיבורה :
מה קרה באותו מפגש מטלטל, אילו דרכי מילוט יש לה, איך לתעד ביומן את המפגשים ואולי להינצל כך .
רמת המתח עולה ועולה כאשר קלריסה חווה את הסכנות ,וכשהיא חשה הקלה (לא באמת ) וחוזרת לחיי השגרה הבריאה והברוכה , אני כקוראת רוצה לצעוק: הישמרי לנפשך , הסכנה לא חלפה .....!
האישה שנישואיה לא צלחו ואי יכולתה להרות ולהביא ילדים לעולם ,הופכת לחיה נרדפת (עדינה ,שברירית ,רגישה עד כאב ) המנסה להשתחרר מהחיה הרודפת-טורפת המנסה לנעוץ בה שיניים ולא מרפה .
הספר הזה לפת אתי בגרון ולא הרפה עד לסופו.
מעולה!!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•זהבי
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

רומן הביכורים של קלייר קנדל הוא דיוקן מתוחכם ומטריד על כפייה, שליטה וטרור.
סיפור על ההבדל בין אהבה לבין כפייה, על פנטזיה מול מציאות.
סיפור עוצר נשימה על אישה הנחושה בדעתה לשרוד.

זהו סיפור מתח פסיכולוגי מהפנט על אישה החייבת להילחם על חירותה ונלחמת מול מניפולטור מומחה הנחוש להחזיקה ולשלוט בה.
שמו הוא רייף, והוא נמצא בכל מקום אליו קלריסה הולכת: באוניברסיטה שבה היא עובדת, במתפרה האהובה עליה, בתחנת הרכבת ומחוץ לדירתה.
הוא חונק במסריו את התא הקולי שלה ואת תיבת הדואר שלה.
לאחר לילה אחד מצער, האובססיה שלו אליה גדלה והופכת מפחידה יותר ויותר עם כל יום שעובר.
רייף מבהיר לה כי הוא לעולם לא ייתן לה ללכת.

המפלט היחיד של קלריסה מהסיוט מחריד הזה נמצא בתוך אולם בית המשפט שבו היא מושבעת במשפט בו מעורב קורבן עם חוויות מפחידות וזהות לשלה.
בבית המשפט היא מוצאת קצת שקט ואפילו פוגשת חברים חדשים, ביניהם אלמן אטרקטיבי בשם רוברט. היא נהנית מתשומת לב ומאכפתיות הגורמים לה להרגיש רצויה ובטוחה.
כאשר פשע אלים ומטריד מתגלה באולם בית המשפט, קלריסה מבינה שכדי לשרוד היא חייבת לחשוף את רייף.

זהו ספר מתח משובח.

ממליצה בחום!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•מירב גת
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

הדרך הקלה ביותר לתאר את הספר בפני אנשים אחרים היא להשוות אותו לסרט חיזור גורלי.
אני אישית לא ראיתי את הסרט עד שהגעתי לאמצע הספר אבל ידעתי בגדול על מה הוא מדבר.
ההשוואה הזאת לסרט וזאת אני אומרת על אף שהוא זכה להצלחה גדולה, עושה לו עוול שכן היא מורידה מערכו באופן דרסטי.
הספר הזה הוא אחד הספרים המטלטלים ביותר שקראתי בחיי.
לא יכולתי להוריד את הידיים ממנו, הוא מספק מתח בלתי פוסק ותאווה בלתי נשלטת לקרוא "רק עוד עמוד אחד" אפילו שכבר נכנסתי למשרד ועליי להתחיל את יום העבודה.
תסלחו לי על התיאורים הדרמטיים, כנראה בהשפעת הספר שלא מאפשר שום צורה אחרת של תגובה אליו.
מהתיאורים הכל כך מדוייקים וגרפיים של קנדל, הרגשתי שאני נכנסת בלי שום בעיה לתוך עולמה של קלריסה ומזדהה איתה ועם העול איתו היא מתודדת כל יום, כל דקה, כל שניה.
אני ממליצה בחום לקרוא את הספר שכן בשביל ספרים מהסוג הזה, אשר לא עוזבים את מחשבתך ולו לרגע אחד, חיים אוהבי ספרים אמיתיים. לפחות לעניות דעתי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גל
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

הספר הזה הוא עליךָ/קלייר קנדל
כותרת משנית: מה קורה כשאומרים לא לגבר הלא נכון
The Book of You/Claire Kendal
מאנגלית: קטיה בנוביץ'.
הוצאה: כתר, 2014
319 עמ', כולל תודות.


המתח מתחיל כבר מההתחלה כאשר קוראים את העמודים הראשונים. קלריסה כותבת יומן המתאר את האירועים שראו בינה לבין רייף, מרצה באוניברסיטה שבה היא עובדת כמזכירה של ראש המסלול לתואר שני.
קלריסה לא מאמינה שהמשטרה יכולה לעזור לה אלא אם כן יש לה ראיות; היא הייתה קורבן בעצמה כשהייתה בת חמש עשרה הותקפה ותיקה נחטף, "קלריסה יצאה מן התחנה בלחיים אדומות ובפנים לוהטים, והרגישה כמו פושעת." (עמ' 34). היא ידעה שאם היא תאסוף ראיות אולי יש תקווה שהמשטרה יעצרו את רייף וישימו סוף למתנות ואולי גם יפסיק לעקוב אחריה.


בספר יש לקלריסה 3 מערכות יחסים, הראשונה עם הנרי; שאותו היא גנבה כביכול מאישתו, וכל מה שהיא רצתה היה ילד, אך בעקבות בעיית פוריות של הנרי ומשרה חדשה שהוא קיבל. במהלך הספר היא חושבת על הנרי ומה הוא היה עושה.

את מערכת היחסים השנייה, קלריסה הייתה מעדיפה לשכוח,אם רייף לא היה מטריד אותה, שולח לה מסרונים כל הזמן ומתנות. רייף אפילו מחטט לה באשפה, עוקב אחריה, צופה בה. תוך כדי קבלת המתנות שלו, היא מגלה תמונות מן הלילה שהיא לא זוכרת מה קרה לה, רק רואה את החבורות על רגליה.

המערכת היחסים השלישית נוצרת עם רוברט, נמצא איתה בחבר מושבעים, היא לא אומרת לו על רייף, אבל היא מרגישה שנוצר קשר מיוחד ביניהם. היא מגלה שרוברט במקצועו הוא כבאי, וגם שהוא לא בתפקיד הוא אוהב לעזור.

קלריסה מוזמנת לשמש מושבעת במשפט; ותוך כדי שהיא מאזינה לתיאור מעשי חטיפה ואונס אלימים, היא מבינה שכדי לשרוד היא חייבת לתעד כל דבר קטן שרייף מביא לה על מנת לשרוד.

בספר יש 8 חלקים, כאשר כל חלק הוא שבוע אחד, יום, תאריך ושעה, כאשר קלריסה דואגת לתעד הכל במחברת.

קלייר קנדל יצרה ספר מתח, מטריד אבל אמיתי, לא זכור לי שנתקלתי בספר כזה, כאשר יכולתי להרגיש את החרדה ולהביט מאחורי הכתף לראות אם רייף עדיין עוקב אחריה.

נהניתי לקרוא ספר מתח, ועוד מותחן פסיכולוגי טוב, אני מקווה שיש המשך לספר, כי סוף הספר נגמר מהר מדי, ורציתי להמשיך לקרוא.

ספר מעולה, קראתי ונהניתי. מומלץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•סיון שמש
הספר הזה הוא עליך

הספר הזה הוא עליך

קלייר קנדל

ספר מתח מעולה! אי אפשר להניח אותו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•שרון
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“מעולה!!! מותחן פסיכולוגי במיטבו . מפגש יחיד ומטלטל של אשה עם גבר נורמטיבי (מרצה באוניברסיטה ) ההופ”